כבר חודש שאני רוצה לכתוב פוסט על השטחים המוחזקים,יהודה ושומרון, מלחמת ששת-הימים ועוללותיה, מצבם של היהודים ושל הערבים בפיסת הקרקע שבין הנהר לים, ובעיקר על העובדה שאחרי 45 שנים, רוב-רובם של בני-האדם באיזור הזה גדלו על רקע מציאות של ישראל שמחזיקה בשטחים שלדעת חלק הם שלה ולדעת חלק הם לא שלה, ושבהם, כפי שברור לכולם, יש המוני בני-אדם שאין להם זכויות אזרח. לחלק זה מפריע. לחלק זה לא. ואני פשוט לא מצליח לחשוב על דרך שתוכל לגעת בלבם של אלה שלא מפריע להם שמסביבם מסתובבים אנשים שנולדו תחת ריבונותה של מדינת ישראל -
לי זה מפריע.
ולך ?
- ואין להם אזרחות;
- ואין להם שוויון;
- והם לא יכולים לבחור אדם שייצג אותם בכנסת ויילחם למענם;
- ולכן הם גם יודעים שאין להם דרך חוקית להגיע למצב בו ייהנו מהמכלול של החירויות שכל אדם אמור להינות ממנו במדינה דמוקרטית.
ובהתחשב בכך שחלפו 45 שנה מאז 1967, אנחנו כבר לא מדברים על זה שנולדו אנשים לתוך המציאות הזו, ואפילו לא על זה שגם להם כבר נולדו ילדים לתוך המציאות הזו. אנחנו מדברים על זה שבקרוב יוולדו להם נכדים !
3 דורות שגדלו תחת הריבונות של המדינה הדמוקרטית הישראלית, אבל אינם אזרחים כמוני וכמוך.
לי זה מפריע.
ולך ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה