חרף הערכתו של ראש אמ"ן כי למשטר הנוכחי בסוריה נותרו חודשיים עד שנתיים (פלוס מינוס) נראה שלמורדים בסוריה אצה הדרך. היום הושגה על-ידם הצלחה גדולה כשהם הצליחו להתנקש בחייהם של שר ההגנה, סגנו, סגן הנשיא לענייני ביטחון וככל הנראה גם בשר הפנים.
לפני שאעסוק בסוריה, הערה קטנה לגבי ישראל: כרגיל בנסיבות שכאלה, כאשר אתה שומע מומחים מתנבאים, אתה יכול לדעת דבר אחד - הפרמטרים שהוגדרו על-ידם עתידים להתגלות כלא-רלוונטיים. העצוב הוא שככל שהולך ועובר הזמן, המומחים, במקום להבין ולנסות להתנבא, הופכים את נבואותיהם לעמומות יותר ויותר. התוצאה כפולה. מקבלי-ההחלטות מקבלים לידיהם הערכות שהן כמעט חסרות-משמעות, למרות משאבים ניכרים שהושקעו בהפקתן. והאמון שניתן במעריכים הולך ויורד. הרבה יותר פשוט, וגם הרבה יותר נכון - מערכתית וציבורית - הוא שהמומחים יגידו את האמת. אין שום אפשרות לחזות את התהליכים שמתרחשים כעת בתוך סוריה. לא בשאלה עד כמה תצליח האליטה העלאווית להמשיך ולהחזיק את השלטון בכל סוריה (עד כמה שהיא שולטת בסוריה גם היום); לא בשאלה עד כמה תמשיך האליטה הזו להציג בראשה נציג סמלי ממשפחת אל-אסאד; לא בשאלה מה באמת יקרה ביום שאחרי נפילת המשטר הנוכחי. כמות המשתנים המעורבים בהפקת הערכה שכזו היא פשוט מעבר ליכולת החיזוי של בני-אנוש. כתוצאה, מקבלי-ההחלטות בישראל גם לא יכולים לדעת האם תוצאתם של אירועי-הדמים הנמשכים בסוריה תהיה מדינה דמוקרטית מצדה הצפוני של מדינתנו, רודנות סונית, רפובליקה איסלאמית בסגנון איראן, אנארכיה רבתי, שורה של מדינות קטנות בהתאם להשתייכות העדתית, או משהו אחר לגמרי מכל החלופות שהוזכרו עד כה. מה שצריך להיות ברור לגמרי למקבלי ההחלטות שלנו הוא שמכל התרחישים האלה, האינטרס הישראלי הוא שבסוריה תקום מדינה דמוקרטית (או מדינות דמוקרטיות), והמחשבה המוסרית הפאן-אנושית גם היא מחייבת את התוצאה הזו. לכן, אם ישראל צריכה לקבל החלטות שישפיעו על המרק הסורי הנוכחי, הן צריכות להתקבל מתוך שאיפה שהן יביאו לתוצאה הסופית הרצויה והנכונה הזו. כמובן שההיערכות ליום שאחרי צריכה להתייחס גם למקרה הגרוע ביותר, אבל היא צריכה להעשות בתבונה ובקור-רוח. ישראל ידעה לעמוד מול מציאות מצמררת בה היא היתה מוקפת מכל גבולותיה היבשתיים על ידי מדינות שהתחמשו עד לשיניהן בכלי-נשק שכל תכליתם המוצהרת היתה לסייע בהעלמתה של מדינתנו מהמפה. דווקא אז הביצועים הצבאיים שלנו היו יותר טובים מכל מה שבא אחר-כך. לו אני הייתי מייעץ לראש אמ"ן, הייתי מציע לו, בחום רב, להימנע מהפחדות והערכות ולהסתפק בתיאור בפני מי שצריך לדעת את מה שקורה בפועל בסוריה, תוך מתן הסבר שכל הערכה המתייחסת ליום המחר היא ניחוש.
באשר לעתידה של סוריה, מאחר ולפרשנים ולבלוגרים דווקא כן מותר לנחש (שכן עם מילותינו לא שולחים אנשים לקרב או קושרים משאבים חשובים למהלכים מסויימים כאלה או אחרים) קשה שלא להעריך שהתהליך במסגרתו שומרי-הראש במעגל הפנימי ביותר בוחרים לעבור צד, הוא שירת-הברבור של המשטר הנוכחי. כאשר ההסלמה מגיעה לשלב שבו הבכירים אינם יכולים עוד לסמוך על הכפופים להם, תהליך הדיסאינטגרציה מואץ.
הקרבות המתנהלים כעת בדמשק, לניחושי, הם רגע האמת של צבא סוריה. עם זאת, חשוב להבין שגם נפילתה של דמשק לידי המורדים כנראה לא תהווה את סופה של המרידה שהפכה למלחמת-אזרחים סורית. סביר מאוד להניח שהעלאווים יתבצרו באיזור שבין הרי א(ל)נוציריה (An-Nusayriyah) לרצועת החוף שבין הערים טרטוס ולטקיה, ובהתחשב בזמן-הרב שהיה ברשותם להיערך לקראת בואו של הזמן הזה, בו הם מאבדים את שליטתם בסוריה, אני מאמין שאנחנו עתידים לראות בשובה של המדינה העלאווית.
לפני שאעסוק בסוריה, הערה קטנה לגבי ישראל: כרגיל בנסיבות שכאלה, כאשר אתה שומע מומחים מתנבאים, אתה יכול לדעת דבר אחד - הפרמטרים שהוגדרו על-ידם עתידים להתגלות כלא-רלוונטיים. העצוב הוא שככל שהולך ועובר הזמן, המומחים, במקום להבין ולנסות להתנבא, הופכים את נבואותיהם לעמומות יותר ויותר. התוצאה כפולה. מקבלי-ההחלטות מקבלים לידיהם הערכות שהן כמעט חסרות-משמעות, למרות משאבים ניכרים שהושקעו בהפקתן. והאמון שניתן במעריכים הולך ויורד. הרבה יותר פשוט, וגם הרבה יותר נכון - מערכתית וציבורית - הוא שהמומחים יגידו את האמת. אין שום אפשרות לחזות את התהליכים שמתרחשים כעת בתוך סוריה. לא בשאלה עד כמה תצליח האליטה העלאווית להמשיך ולהחזיק את השלטון בכל סוריה (עד כמה שהיא שולטת בסוריה גם היום); לא בשאלה עד כמה תמשיך האליטה הזו להציג בראשה נציג סמלי ממשפחת אל-אסאד; לא בשאלה מה באמת יקרה ביום שאחרי נפילת המשטר הנוכחי. כמות המשתנים המעורבים בהפקת הערכה שכזו היא פשוט מעבר ליכולת החיזוי של בני-אנוש. כתוצאה, מקבלי-ההחלטות בישראל גם לא יכולים לדעת האם תוצאתם של אירועי-הדמים הנמשכים בסוריה תהיה מדינה דמוקרטית מצדה הצפוני של מדינתנו, רודנות סונית, רפובליקה איסלאמית בסגנון איראן, אנארכיה רבתי, שורה של מדינות קטנות בהתאם להשתייכות העדתית, או משהו אחר לגמרי מכל החלופות שהוזכרו עד כה. מה שצריך להיות ברור לגמרי למקבלי ההחלטות שלנו הוא שמכל התרחישים האלה, האינטרס הישראלי הוא שבסוריה תקום מדינה דמוקרטית (או מדינות דמוקרטיות), והמחשבה המוסרית הפאן-אנושית גם היא מחייבת את התוצאה הזו. לכן, אם ישראל צריכה לקבל החלטות שישפיעו על המרק הסורי הנוכחי, הן צריכות להתקבל מתוך שאיפה שהן יביאו לתוצאה הסופית הרצויה והנכונה הזו. כמובן שההיערכות ליום שאחרי צריכה להתייחס גם למקרה הגרוע ביותר, אבל היא צריכה להעשות בתבונה ובקור-רוח. ישראל ידעה לעמוד מול מציאות מצמררת בה היא היתה מוקפת מכל גבולותיה היבשתיים על ידי מדינות שהתחמשו עד לשיניהן בכלי-נשק שכל תכליתם המוצהרת היתה לסייע בהעלמתה של מדינתנו מהמפה. דווקא אז הביצועים הצבאיים שלנו היו יותר טובים מכל מה שבא אחר-כך. לו אני הייתי מייעץ לראש אמ"ן, הייתי מציע לו, בחום רב, להימנע מהפחדות והערכות ולהסתפק בתיאור בפני מי שצריך לדעת את מה שקורה בפועל בסוריה, תוך מתן הסבר שכל הערכה המתייחסת ליום המחר היא ניחוש.
באשר לעתידה של סוריה, מאחר ולפרשנים ולבלוגרים דווקא כן מותר לנחש (שכן עם מילותינו לא שולחים אנשים לקרב או קושרים משאבים חשובים למהלכים מסויימים כאלה או אחרים) קשה שלא להעריך שהתהליך במסגרתו שומרי-הראש במעגל הפנימי ביותר בוחרים לעבור צד, הוא שירת-הברבור של המשטר הנוכחי. כאשר ההסלמה מגיעה לשלב שבו הבכירים אינם יכולים עוד לסמוך על הכפופים להם, תהליך הדיסאינטגרציה מואץ.
הקרבות המתנהלים כעת בדמשק, לניחושי, הם רגע האמת של צבא סוריה. עם זאת, חשוב להבין שגם נפילתה של דמשק לידי המורדים כנראה לא תהווה את סופה של המרידה שהפכה למלחמת-אזרחים סורית. סביר מאוד להניח שהעלאווים יתבצרו באיזור שבין הרי א(ל)נוציריה (An-Nusayriyah) לרצועת החוף שבין הערים טרטוס ולטקיה, ובהתחשב בזמן-הרב שהיה ברשותם להיערך לקראת בואו של הזמן הזה, בו הם מאבדים את שליטתם בסוריה, אני מאמין שאנחנו עתידים לראות בשובה של המדינה העלאווית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה