יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא הזדמנות לזכור עד כמה לעתים הפער בין חיים ומוות הוא תוצאה של מהלך לא הכרחי, לא חיוני, כשאפשר היה אולי לנהוג אחרת.
לזכור ולא לשכוח - גם כדי שאלה ששילמו את המחיר היקר מכל יישמרו בזיכרון האומה; גם כדי שנכונותם למסור את חייהם באמונת-קדושת-המשימה ובמסירות-הנפש לא תמוש מתודעתנו; גם כדי שאולי בעתיד אירועים כאלה ייחסכו, ואלה שהיו עלולים ליפול, ימשיכו להלך בינינו, לשמחת משפחותיהם וחבריהם, לטובת כולנו.
אסון בית המכס העליון, הוא דוגמא לעובדה עצובה וידועה (שמשום מה עדיין יש שאינם מכירים אותה): רוב-רובם של הנופלים במערכות ישראל לא נפלו בקרב. באסון הזה, נהרגו 11 לוחמי גולני ימים ספורים אחרי תום מלחמת ששת-הימים, בפעולה של איסוף תחמושת מתוך בונקר סורי, שככל הנראה היה ממולכד, ולא נבדק היטב קודם שהלוחמים נשלחו להוציא את התחמושת מתוכו.
ואלה הרוגי האסון -
- יעקב איטח ז"ל
- יוסף ("יוסי") אלישע ז"ל
- אליהו בן-יקר ז"ל
- אברהם בסון ז"ל
- אהרן גמיל ז"ל
- עובדיה זנדני ז"ל
- שמואל ("סמי") לוי ז"ל
- יעקב ("זק'ו") עזר ז"ל
- נסים צאיג ז"ל
- אליהו ("אלי") קרן ז"ל
- גביראל תאמם ז"ל
יהי זכרם ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה