זה הסתיו ואיתו מגיעים הסימנים הראשונים לכך שהקואליציה מבקשת להתחדש

העמדה הנחרצת שהביעה שרת המשפטים, ציפי לבני, בראיון אתמול בצהריים ברשת ב', בה מתחה ביקורת קשה על השותפה לקואליציה "הבית היהודי" (מי שאומר שאין פתרון לסכסוך, ואינו מוכן להיפרד מחלקי ארץ ישראל, מונע מהדור הבא סיכוי לחיות כאן בשלום) ועל מי שהכניס אותה לקואליציה (אנו משלמים כעת את המחיר על הברית בין בנט ליאיר לפיד שהכניסה את הבית היהודי לקואליציה) לא תוזמנה במקרה. 

אט-אט אנו הולכים ומתקרבים אל החורף, הכנסת תשוב לה מהפגרה ודיוני תקציב 2015 ייפתחו במלוא עוזם, וכל מי שחושד, חושש, מעריך או מקווה שיש סיכוי לשינויים קואליציוניים צריך להתחיל להערך לקראתם.

לא מדובר כאן בהערכה שבעלמא - מדובר במינהג ישראלי ותיק.

 בשלב מסויים, בד"כ לקראת הסתיו או באמצע החורף לכל המאוחר, פחות או יותר  באמצע תקופת הכהונה של הכנסת, מתרחשים בישראל שינויים קואליציוניים. ברוב רובם של המקרים ממשלה מסיימת את כהונתה וקמה ממשלה אחרת במקומה.

לא מאמינים לי ? הביטו בטבלה הבאה -

מועצת המדינה הזמנית	הממשלה הזמנית (14.5.1948 - 10.3.1949)
הכנסת הראשונה  (האסיפה המכוננת) (1949-1951)	הממשלה ה-1 (10.3.1949 - 1.11.1950)  הממשלה ה-2 (1.11.1950 - 8.10.1951)
הכנסת השנייה  (1951-1955)	הממשלה ה-3 (8.10.1951 - 24.12.1952)  הממשלה ה-4 (24.12.1952 - 26.1.1954)  הממשלה ה-5 (26.1.1954 - 29.6.1955)  הממשלה ה-6 (29.6.1955 - 3.11.1955)
הכנסת השלישית  (1955-1959)	הממשלה ה-7 (3.11.1955 - 7.1.1958)  הממשלה ה-8 (7.1.1958 - 17.12.1959)
הכנסת הרביעית (1959-1961)	הממשלה ה-9 (17.12.1959 - 2.11.1961)
הכנסת החמישית (1961-1965)	הממשלה ה-10 (2.11.1961 - 26.6.1963)  הממשלה ה-11 (26.6.1963 - 22.12.1964)  הממשלה ה-12 (22.12.1964 - 12.1.1966)
הכנסת השישית (1965-1969)	הממשלה ה-13 (12.1.1966 - 17.3.1969)  הממשלה ה-14 (17.3.1969 - 15.12.1969)
הכנסת השביעית (1969-1974)	הממשלה ה-15 (15.12.1969 - 10.3.1974)
הכנסת השמינית (1974-1977)	הממשלה ה-16 (10.3.1974 - 3.6.1974)  הממשלה ה-17 (3.6.1974 - 20.6.1977)
הכנסת התשיעית (1977-1981)	הממשלה ה-18 (20.6.1977 - 5.8.1981)
הכנסת העשירית (1981-1984)	הממשלה ה-19 (5.8.1981 - 10.10.1983)  הממשלה ה-20 (10.10.1983 - 13.9.1984)
הכנסת האחת-עשרה (1984-1988)	הממשלה ה-21 (13.9.1984 - 20.10.1986)  הממשלה ה-22 (20.10.1986 - 22.12.1988)
הכנסת השתים-עשרה (1988-1992)	הממשלה ה-23 (22.12.1988 - 11.6.1990)  הממשלה ה-24 (11.6.1990 - 13.7.1992)
הכנסת השלוש-עשרה (1992-1996)	הממשלה ה-25 (13.7.1992 - 22.11.1995)  הממשלה ה-26 (22.11.1995 - 18.6.1996)
הכנסת הארבע-עשרה (1996-1999)	הממשלה ה-27 (18.6.1996 - 6.7.1999)
הכנסת החמש-עשרה  (1999-2003)	הממשלה ה-28 (6.7.1999 - 7.3.2001)  הממשלה ה-29 (7.3.2001 - 28.2.2003)
הכנסת השש-עשרה (2003-2006)	הממשלה ה-30 (28.2.2003 - 4.5.2006)
הכנסת השבע-עשרה (2006-2009)	הממשלה ה-31 (4.5.2006 - 31.3.2009)
הכנסת השמונה-עשרה  (2009-2013)	הממשלה ה-32 (31.3.2009 - 18.3.2013
הכנסת התשע-עשרה (2013- )	הממשלה ה-33 (18.3.2013 - )

  ואל תתנו לנתונים של הממשלות הבודדות לבלבל אתכם:

• הממשלה ה-9 מוכיחה את הטענה בעצם התאריכים של תקופת קיומה (והיא הרי ממשלה שהתקיימה לאורך כל התקופה שבמקביל לה, בנבכי מפלגת העבודה, מתרחש מאבק אימים סביב "הפרשה")
• הממשלה ה-15 עברה שינוי משמעותי פחות משנה לאחר שקמה עם התפרקות ממשלת האחדות הלאומית בקיץ 1970 ופרישת גח"ל. מדובר בממשלה שהיוותה המשך של ממשלת האחדות שהקים לוי אשכול לקראת מלחמת ששת הימים, שהמשיכה גולדה מאיר ואשר התמודדה עם מלחמת ההתשה עד לקיץ 1970.   
• הממשלה ה-18 חוותה שינויים קואליציוניים נוכח ההתפוררות הדרמטית של ד"ש ושינויי גברא סביב המגעים המדיניים והסכם השלום עם מצרים.   
•  הממשלה ה-30 אומנם הצליחה לכהן במשך כל תקופת כהונת-הכנסת, אבל זו אותה ממשלת שרון שנשענה בראשיתה על קואליציה עם שינוי, החליפה בהמשך את שינוי במפלגת העבודה, ונשענה בסופה על קואליציה צרה. 
• הממשלה ה-31 הצליחה להימנע מטלטלות קואליציוניות משמעותיות רוב זמנה, בעיקר בגלל העובדה שבתקופה שבה בד"כ מתחילות תחושות אי-הנוחות שדוחפות שינויים קואליציוניים, עסקה ישראל בלימוד והפקת-לקחים ממלחמת לבנון השניה (כלומר, מפלגת העבודה עסקה בהדחת עמיר פרץ והחלפתו באהוד ברק; הרמטכ"ל התפטר מתפקידו; וועדת וינוגרד ישבה על המדוכה). 
• הממשלה ה-32 זכתה לחידוש הקואליציוני שלה הודות לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה בחורף 2011 (17/01/2011). 

למה זה קורה להן ?

• הסבר רציונלי אפשרי הוא שככל שקרב זמן-מחצית-החיים של הכנסת, כך גוברים הכוחות המפרידים על המאחדים בתוך קואליציה. המבט קדימה אל עבר הבחירות, והצורך (הרציונלי) להסביר ולבדל את עצמי מחבריי לקואליציה, מפעילים דחף חזק יותר על מערכת כוחות מחברים, שמלכתחילה, פעמים רבות, נבעה בעיקרה מן ההכרחי ולא מאיזושהיא התלהבות משותפת.
• הסבר פחות-רציונלי הוא שככל שהפוליטיקאי הולך ומבין שגם בקדנציה הזו הוא לא עתיד לשנות את העולם בדרך אליה התחייב, כך הוא מבקש להשקיע מאמצים במה שעליו הוא כן יכול להשפיע.
• ההסבר הפשוט ביותר הוא שזה טבעם של דברים שנבנים לא-טוב, והתשתית הפוליטית הישראלית להקמת מבנים קואליציוניים היא רופפת במיוחד. 

כך או כך, השיח המוקצן סביב תקציב 2015, חוק אפס מע"מ, והתהליך המדיני (עמו פתחתי את הפוסט) הוא לא מקרי. מרכיבי הקואליציה מרגישים את רוח השינוי. את מי היא תתפוש? על מי היא תשפיע ? ומי, למרות הפיתוי, ידבוק בכסאו וישמור על הקיים ? זמנים יגידו. 

בפראפרזה על רוח סתיו נשיר לנו... 

"זה הסתיו וזה הזמן 

להכניס קצת שינויים 

ואם אתה סתם ציניקן
בכל זאת זה צובט בלב.

מי יבוא ומי ילך? 

אל תתבייש, היה עצוב.
זאת היא עונה כזאת, חבוב,
זה רק הסתיו וזה עובר. "