13.1.2015

שופכים בלגלוג את דמו של נתניהו 'הנדחף', ומה מתברר ? שזו התקשורת הישראלית שבכלל נתפשת במלוא מערומיה

כל מי שקורא את הבלוג הזה בעקביות יודע שאני לא חוסך את שבטי מהתנהלותו של ראש-ממשלתנו בסוגיות בהן אני סבור שהוא טועה ואף מטעה. אבל אני סבור שיש מקומות שבהם מגיע לאיש יחס הוגן, והאירועים בצרפת סביב מתקפות הטרור של השבוע שעבר הם בהחלט דוגמא להתנהלות סבירה לחלוטין מצדו של נתניהו שזוכה ליחס בלתי-סביר לחלוטין מצדה של התקשורת. 
מה לא ראינו ?
והנה מתברר בפרסום בואלה  שהעובדות הן קצת אחרות:  
  • "בחלק מכלי התקשורת כאן בפריז, וגם בישראל, הועלתה הטענה ולפיה נתניהו "נדחף" לשורה הראשונה של המנהיגים במהלך העצרת. העיתון 'פארי מאץ'' פרסם הבוקר ידיעה ששוללת את הטענה הזו, והסביר כי ארמון האליזה תכנן היטב את שיבוץ המנהיגים בעצרת, כך שנתניהו ואבו מאזן יצעדו שניהם בשורה הראשונה ויבלטו מול המצלמות."
  • במקור "הצרפתים העבירו לירושלים מסר מפורש ולפיו הם אינם מעוניינים שנתניהו יבוא לעצרת. מסר דומה הועבר גם לאבו מאזן במוקטעה שברמאללה. נשיא צרפת הולנד, הסבירו באליזה, לא רצה שהעצרת תייצר מחלוקת בנושא הישראלי-פלסטיני, אלא תתמקד במסר של אחדות כלל-צרפתית."
  • "לאחר שהועבר לצרפתים מסר ולפיו נתניהו בכל זאת מעוניין להגיע, הנשיא הולנד התקשר אליו באופן אישי והזמין אותו להשתתף באירועים... בפריז מיהרו להזמין גם את אבו מאזן, וקיוו שאולי יקרה נס ובין השניים ייווצר איזשהו רגע אנושי קצר" 
מממ..... לא נעים, אה? 

כידוע, רגע אנושי בין נתניהו לאבו-מאזן לא קרה. ובכל זאת, נוכחותם של נתניהו ואבו-מאזן באירוע שמסמל מבחינות רבות את התובנה האירופאית שהטרור האיסלאמי הקיצוני מאיים על היבשת כולה, היא לא משהו שצריך לבטל אותו או להפחית מחשיבותו. רצונם של הצרפתים במפגן של אחדות תוך העלמת חלקים חשובים מאוד במאבק בטרור העולמי, בדמות הנוכחות של ההנהגה הפלסטינית המתונה ושל ההנהגה של מדינת ישראל הנאבקת בטרור הזה כבר שנים ארוכות, מלמדת שאצל הנהגת צרפת טרם ירד האסימון. הם עדיין בשלב של appeasement ושל עשיית-רושם ולא הפנימו את מה שאבו-מאזן כנראה כבר כן הפנים: אין מנוס ממאבק בלתי-פוסק, נחוש ועקבי במסגרתו נדרשים לכל עזרה שרק אפשר לקבל. 

העובדה שנתניהו ואבו-מאזן לא לחצו ידיים בטקס לא צריכה להפתיע אף אחד. לנתניהו יש בחירות (שסביר להניח שהיו מבחינתו מניע עצמאי להגעה לטקס, לא פחות מהחשיבות ההיסטורית של האירוע, אבל המניע הנוסף לא מאפס את החשיבות הזו, ומה שמותר לבנט ולליברמן בוודאי מותר גם לו). לאבו-מאזן יש מאבק חשוב על מקומו בהנהגה הפוליטית של הרשות. אבו-מאזן ונתניהו עסוקים בריקוד טנגו משלהם סביב המו"מ הישראלי-פלסטיני שאיננו מתנהל לו על פני השטח אלא בצעדים ובתגובות שלמתבונן מהצד נראות, לכל הפחות, כתמוהות. האינטרס קצר הטווח של השניים היה שלא להיתפס בלחיצת ידיים. וזו כמובן שגיאה, כי ברגע ההיסטורי הזה, המתונים במזרח-התיכון היו צריכים לראות לחיצת-ידיים כזו. על זה בהחלט יש להצטער. 

הצער על מה שלא היה לא צריך להעלים את ההתרשמות ממה שכן היה בסופו של דבר. מפגן בינלאומי מרשים של התנגדות לטרור של קיצונים המבקש לדכא את חופש הביטוי. רגע היסטורי של התאחדות של הקהילה הבינלאומית, לו היו שותפות גם ישראל וגם הרשות הפלסטינית. 

ואחרי המפגן הזה, תקשורת הישראלית צריכה לעשות חשבון-נפש. עיתונים רבים מדי מהמרכז והשמאל הישראלי איבדו כל רסן במסגרת המאבק הפוליטי סביב הבחירות. איך אפשר למתוח ביקורת כלשהיא על 'ישראל היום', כשכל שאר התקשורת הישראלית מרשה לעצמה להתנהל בצורה כל-כך לא מרוסנת כלפי ראש ממשלה מכהן ולהוציא דיבתו רעה בלי קשר לעובדות?


אין תגובות:

פרסום תגובה