קצת קשה לקרוא כתבה שמתארת מציאות בה "אין ולו שכונה אחת במזרח העיר שלא ניתן היה לצאת ממנה בקלות רבה ברגל ללא שום בידוק לעבר מערב ירושלים. ניסיון שעשינו הראה גם שלפחות בשכונות המרכזיות, בהן גם מתגוררים מתנחלים רבים, לא היתה כל בעיה לצאת גם עם רכב ללא בידוק"
ולהישאר נחרץ בדעה אותה הבעתי זה לא מזמן על הנחיצות בסגרים.
אני עדיין חושב שאם יש אפשרות לבדיקה אפקטיבית, נוכח הפרופיל של רוב המפגעים כיוצאי מזרח ירושלים היה מקום לבדיקה כזו. אבל בהעדר בדיקה כזו, קשה להימנע מהמסקנה שהמחסומים והסגרים האלה יותר מזיקים משהם מועילים.
מדוע? כי היחידים שמגיעים אליהם הם התמימים. המתונים. שומרי-החוק. כל אלה שדווקא איתם יש לנו אפשרות לדיאלוג, אפשר לבנות איתם עתיד, ושאת השפעתם החיובית על האחרים אנחנו מבקשים לחזק. כל התבטאות שלהם המתנגדת לאלימות, התופשת את מורכבות המציאות, הרואה פני עתידהיא כזו שיכולה למנוע מקיצוני אחד מלעבור את הסף ולצאת לנסות להרוג. מה הסיכוי להתבטאויות חיוביות כאלה אחרי יום של עמידה במחסומים ביציאה ובכניסה?
חשוב לזכור שבשלהי 2012 אפשר היה לראות במזרח ירושלים דינמיקה מורכבתשאיננה יכולה להיתפש אלא כחיובית שבעיני ציונים המבקשים לראות את ירושלים המאוחדת כבירת ישראל גם בעתיד הרחוק. את סיכום המגמות הסותרות ששלטו אז במזרח ירושלים תיאר ניר חסון, כתב הארץ באופן הבא:
"לצד הקצנה לאומית, תמיכה גורפת בחמאס והתנגשויות אלימות, שמוכרות היטב מהחדשות, מתרחשים שינויים מרחיקי לכת בחברה הפלסטינית בעיר שניתן לפרשם כ'ישראליזציה', 'נורמליזציה' או פשוט הסתגלות למצב. הרשויות הישראליות, ובראשן עיריית ירושלים, מעודדות ולעתים מובילות את התהליך הזה תוך גילויי גמישות ביורוקרטית מפתיעה.
סממני התהליכים האלה מתרבים: עלייה במספר הפונים לקבלת תעודות זהות ישראליות, עלייה בביקוש לבגרות ישראלית, עלייה ברישום למוסדות אקדמיים ישראליים, ירידה בשיעור הילודה, עלייה במספר הבקשות להיתרי בנייה, עלייה בהתנדבות לשירות לאומי בקרב צעירי מזרח ירושלים, עלייה במדדי שביעות רצון שונים של התושבים, מהפכה בגישה לשירותי בריאות, סקר שמראה שבהסדר הקבע, יותר פלסטינים בירושלים יעדיפו להישאר תחת שלטון ישראלי מאשר לעבור לשליטה פלסטינית ועוד ועוד."
חשוב לזכור כי הדברים התייחסו אל השכונות שבתוך הגדר ולא למי שנותרו בצד הלא נכון של גדר ההפרדה. חשוב גם לזכור גם את הצד השלילי שהוזכר: הקצנה בהגדרה העצמית הלאומית על ידי רבים, תמיכה גדולה בארגונים קיצוניים והתנגשויות אלימות לא מעטות. אנחנו הרי זוכרים שאחרי 2012 באו ימים קשים לירושלים, גם בקשר לרצח מוחמד אבו ח'דיר ומבצע 'צוק איתן' והימים הנוכחיים הרי אף קשים מאלה.
ובכל זאת, אם הסגרים לא מועילים במישור המעשי של מניעת הטרור ואם הסגרים לא מועילים במישור התודעתי של הפחתת הלחצים העלולים להוביל לטרור, אין מנוס ממסקנה חד-משמעית: חבל להשקיע בהם מאמץ. עדיף לרכז את אותם הכוחות בנוכחות משטרתית מוגברת ברחובות המועדים לפורענות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה