געגועיי לצ'רצ'יל

האם הטרור מנצח ? קשה שלא להתרשם לרעה מחוסנה של החברה הישראלית אחרי אתמול. 

• חשש השווא ברכבת: "נוסעים חשדו שיש מחבל ברכבת שעזבה את התחנה  בחיפה. קצין ירה כדור באוויר ובמקביל נוסעים הפעילו את בלם החירום. הנוסעים המבוהלים מיהרו לרדת. סריקות שהתבצעו בקרונות הסירו את החשש לאירוע ביטחוני". 13 נוסעים נחבלו קלות. רק בנס לא נגרם נזק חמור יותר. 

• חרדת החשמלאים בגבעתיים: במשך שעתיים שותקו הנתיבים המרכזיים באזור תל אביב וגוש דן בעקבות דיווח של אזרחים שראו שני חשמלאים מסתובבים עם מקדחה בידם. המצוד שהתנהל ברחובות גבעתיים אחרי שני החשודים הפלסטינים כלל גם מסוקים ועמדות בידוק. לאחר שהשניים נתפשו, נבדק החשד כי הם תכננו פעילות טרור. השב"כ פרסם הודעה כי נשלל החשד. השניים הם בכלל שני חשמלאים שעסקו בשיפוץ דירה בגבעתיים. 

עם כאלה תגובות בהלה, אין שום צורך בסכינים כדי לבצע פיגועי-טרור. מספיק להתריע התראות-שווא. מי שמתריע את התראות-השווא הם אנחנו. ומי שמגיב תגובת-יתר מבוהלת להתראות הם כוחות הביטחון שלנו. יותר מאי-פעם, ברור שהישראלים מבוהלים מאוד. 

כנראה שכאשר המנהיג שלך הוא בנימין נתניהו אתה נאלץ לחפש מקורות השראה במקורות אחרים. אני מתגעגע לאריק שרון ולמנהיגותו בתקופת האינתיפאדה השניה. אני חושב על דוד בן-גוריון שהוביל את מדינת ישראל בימיה הראשונים נוכח מתקפת הצבאות הסדירים של שש מדינות ערב. ואני מהרהר בווינסטון צ'רצ'יל, שבזמנים קשים הרבה יותר בהשוואה לאלה שאנו עוברים כעת, ידע להפיח בעמו את הנחישות, קור-הרוח ותחושת הביטחון ההכרחיים לנשיאת הנטל, לעמידה בקושי ולדבקות בדרך עד הניצחון. 

We shall fight on the beaches

Blood, toil, tears, and sweat

This was their finest hour