האנטי-ציונות החדשה

ישראל מדווח אתמול על עלייתו של גל מחאה מוזר וחדש.

המחאה כוונה כנגד כבוד הנשיא, ראובן ריבלין, שעמד לנאום בפתיחת כנס תקשורת גדול שעורך 'הארץ' בארה"ב.
המוחים ביקשו ממנו לא לנאום שם.
מדוע?
יהיו בכנס עשרות דוברים בהרצאות ובפאנלים.
בפאנלים יהיה ייצוג גם לקולות של השמאל הקיצוני הישראלי.
אבל גם הפעיל החברתי אבנר גבריהו משוברים שתיקה והעיתונאית עמירה הס.
והמוחים סבורים שלאלה אין זכות ביטוי.

קראתי את הכתבה. קראתי גם בNRG.

קשה לי להחליט מה היה מטופש יותר -

• האנשים שהתראיינו לכתבות וקבעו בכובד ראש שהנשיא לא צריך לכבד בנוכחותו כנס שמדברים בו ישראלים מהשמאל הקיצוני הישראלי ; 
• או האנשים שהגיבו לכתבות ועסקו בספורט הלאומי החדש של הימין הישראלי - לחבוט בנשיא ריבלין. 

חופש הביטוי בישראל הוא רחב מאוד.
הוא כל-כך רחב עד שהוא כולל גם את הזכות לבקר ואפילו את הזכות לשקר.
לא מוצא חן בעיניכם ?
בקרו בחזרה. תקנו את השקרים. ספרו את האמת.
אבל אל תסתמו פיות.

כי אם תסתמו פיות לגבריהו-ים ולהס-ים היום, 

מחר יבוא מישהו ויסתום לכם את הפה.

והחובטים בריבלין ? פוסלים במומם. הם תוקפים את אחד המבוגרים האחראיים הבודדים בציבוריות הישראלית של היום. איש ציבור ישראלי אחד עומד בשער ומנסה בכל כוחו לאחד את העם היושב בציון, חילונים, כיפות סרוגות, דתיים וערביים, ומה עושים בני-עמו? במקום להקשיב לו, לחשוב על דבריו ולהתמודד עמם, הם תוקפים אותו. 

העצלות המחשבתית הזו, הניוון המחשבתי, הבהמתיות, מסוכנת לציונות הרבה יותר מכל הגבריהו-ים וההס-ים.

מהבחינה הזו, הגבריהו-ים וההס-ים, הם פטריוטים ציוניים גדולים יותר מכל המגיבים והמבקרים - כי הם מאתגרים אותנו, מניעים אותנו ומכריחים אותנו לעמוד על המשמר. 

הנסיון הזה לברוח מהצורך להתעמת עם הגבריהו-ים וההס-ים, הוא לא רק פחדנות או עצלנות. הוא אנטי-ציונות.