מותו של יוסי שריד ז"ל, מהבולטים שבין חברי-הכנסת מהשמאל הישראלי בין השנים 1974 - 2006, הוא אבידה גדולה לפוליטיקה הישראלית הזקוקה היום, יותר מאי-פעם, לאנשי ציבור ברמתו.
מותו הוא הזדמנות להתייחס לדברים שאמר לא מזמן, דברי-נבואה מהסוג שכדאי שכולנו נקשיב להם:
"שני דברים עיקריים מדירים שינה מעיניי: הכיבוש בשטחים ואי השיוויון בחברה, כי שניהם מאיימים על עצם הקיום ולא רק על איכותו. אם שניהם יתמשכו ויעמיקו, ספק רב אם עתידה של המדינה מובטח..אין לי כרגע מידה גדושה מדי של אופטימיות להציע לזולתי. אני מצטער על כך, אבל לא הייתי רוצה לעשות שקר בנפשי ובנפשכם..במרוצת השנים, ועל סמך ניסיוני המצטבר הגעתי למסקנה שהיא גם מייאשת אבל גם מעודדת במידת מה: לא הפוליטיקאים משפיעים, ובעיקר - לא הם שמקבלים את ההכרעות הלאומיות הגורליות. מי שמחליט בעבורנו ובמקומנו היא המציאות, והפוליטיקאים מדדים בעקבותיה ומעמידים פני מחליטים. לכן, גם הכיבוש יסתיים במוקדם או במאוחר כי מציאות החיים תחליט בשמנו..הצרה היא רק, שמציאות החיים כאן היא לפעמים גם מציאות המוות, ומציאות רעה משפיעה הרבה יותר ממציאות טובה. אם המצב הנוכחי יישאר בעינו, ואם לא יימצא הכוח הפנימי לשינוי כיוון ולשינוי ערכים דרמטי, כי אז ישראל תהפוך לישות מדינית וחברתית מנוונת".
אני לא מסכים עם התפישה כי הפוליטיקאים לעולם אינם מקבלים את ההכרעות הלאומיות הגורליות. אבל אני מסכים לגמרי עם הטענה שיש תהליכים המחייבים הכרעות לאומיות גורליות; תהליכים שהשלמה עמם או מאבק בהם מחייבים התנהלות אחרת לגמרי מזו שאנחנו רואים במדינה שלנו.
כולנו מבינים שאם נחכה למציאות החיים שתחליט בשבילנו, נמצא עצמנו נטולי-יכולת להשפיע דווקא ברגעים בהם נייחל ליכולת כזו יותר מכל.
כדי שנהיה ערים לבעיות הגורליות האלה אנו זקוקים לאנשים כמו יוסי שריד, אשר יהיו נכונים לקחת על שכמם את המשא של השליחות הציבורית, אשר ידעו להוכיח אותנו ואשר לא יהססו להצביע על כל מה שרע בעיניהם ללא בושה וללא מורא וללא משוא-פנים.
כולנו מבינים שאם נחכה למציאות החיים שתחליט בשבילנו, נמצא עצמנו נטולי-יכולת להשפיע דווקא ברגעים בהם נייחל ליכולת כזו יותר מכל.
כדי שנהיה ערים לבעיות הגורליות האלה אנו זקוקים לאנשים כמו יוסי שריד, אשר יהיו נכונים לקחת על שכמם את המשא של השליחות הציבורית, אשר ידעו להוכיח אותנו ואשר לא יהססו להצביע על כל מה שרע בעיניהם ללא בושה וללא מורא וללא משוא-פנים.
מדינת ישראל איבדה אדם ואזרח שבחר להיות איש ציבור והצליח למלא את השליחות הזו תוך הפגנה של יושרה ואופי ונחישות. יוסי שריד היה מסוגם של האנשים עליהם אין מנוס אלא לומר בעילגות שכבר לא עושים אותם יותר ככה.
יהי זכרו ברוך.
חבל על דאבדין.
לקריאה נוספת
- על יוסי שריד בויקיפדיה
- ציטוטים של יוסי שריד
- שיחת פרישה של יוסי שריד עם אמנון דנקנר
- השיר "עד האחרון"
- על הספר פפיצ'ק - הוא לא ידע את שמו והנאום שנשא יוסי שריד בכנסת בישיבה המיוחדת שציינה 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ
- ראיון ברדיו: על חווית המוות הקליני שחווה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה