11.7.2017

מפלגת העבודה בחרה במנהיג חדש

הפריימריז במפלגת העבודה הסתיימו אמש בנצחונו של אבי גבאי, 'האאוטסיידר' על פני 'עמיר פרץ', איש המפלגה הותיק. 
כך בוודאי יהיו שיתארו את הבחירות האלה. 
למרות שאיש המפלגה הותיק הפגין נטיה חוזרת לעזבה כשהיא לא היטיבה עמו. 
למרות שהחדש הפגין מגמה מתמשכת של נדידה אל עבר בית אידיאולוגי עקבי, מאז הגיע אל הפוליטיקה. 
קצת קשה לקבל את ההבחנות האלה. אבל מה שברור הוא שהבחירות האלה הביאו 58.8% ממתפקדי מפלגת העבודה, שהם 30916 איש,אל הקלפיות בסיבוב השני. היה אכפת להם מספיק להגיע. מתוכם 52% - 16,080 קולות ניתנו לאבי גבאי. 47% - 14,734 קולות ניתנו לעמיר פרץ (האחוזים - בהודעה הרשמית של מפלגת העבודה). 

יש לציין שכבר במהלכו של יום הבחירות אפשר היה להתרשם משורת מהלכים מצדו של עמיר פרץ על מגמת חשש הולכת וגוברת. שאריות של קמפיין שלילי שלא הועילו, ושלזכותו של אבי גבאי, נענו בהודעה אחרי הנצחון כי עמיר פרץ יהיה שותף מרכזי במאבק להחלפת השלטון הנוכחי


כעת נותר לראות עד כמה מסוגל אבי גבאי לאחד את מפלגת העבודה מאחוריו ולהפוך את המפלגה הזו, שוב, לגוף המאחד מאחוריו פלגים מהמרכז והשמאל הישראלי, כפי שהיתה אי-אז בימים, כשעוד היתה אלטרנטיבה אמיתית לשלטון. 

אבל כבר עתה אפשר לקבוע 2 קביעות- 
  1. אומנם רק בפער קטן, של 4%, אבל בכל זאת - בהכרעה דמוקרטית ברורה - חברי מפלגת העבודה הבהירו שהם חפצים במפלגה שמתחרה על השלטון באפקטיביות מתוך עמדה של שמאל-מרכז. 
  2. כמה וכמה גורמים בפוליטיקה הישראלית צריכים להילחץ מהבחירה הזו. הרבה תלוי כמובן בדרך שבה אבי גבאי יוביל את המפלגה. אבל כבר עתה אפשר ללמוד משהו בהתבוננות על הדרך אותה עשה האיש הזה עד כה.
    נזכיר, הוא התפטר מתפקידו כשר לאיכות הסביבה בממשלת נתניהו (מטעם מפלגת 'כולנו') כשהוא מסביר את המהלך באומרו "אנחנו חייבים לעצור את התהליך שאני חושש שמוביל להרס הבית השלישי".
    זה לא קרה לפני עידן ועידנים. פחות מ-14 חודשים עברו מאז ה-27/5/2016 כשהוא הודיע על התפטרותו ועד ל-10/7/2017, התאריך בו הצליח להיבחר לעמדת יו"ר מפלגת העבודה, עמדה המאפשרת לו להציב אתגר של ממש לפני הממשלה המכהנת  ולהציע אלטרנטיבה מהותית, משמעותית, לאיש השולט במדינת ישראל מאז ה-31/3/2009.
היתכן שעינינו חוזות בעמנואל מקרון הישראלי , כפי שהסביר גבאי כל העת ? רק ימים יגידו.

אבל הבוקר, אנחנו, כולנו, אזרחי ישראל, יכולים וצריכים לברך על בחירתה של מפלגה גדולה בהתחדשות מהותית, 
יכולים וצריכים לקוות שיש בכך עדות אמת על זרמים של חיוניות המפכים בדמוקרטיה הישראלית, יכולים וצריכים לבחון, איש איש על פי דעותיו, כיצד יש ביכולתנו לחזק זרמים כאלה במפלגות הקרובות להשקפות-עולמנו. 


4.7.2017

תוצאות הפריימריז בעבודה - מתנדנדים בין ישן לחדש - מחכים לסיבוב השני

הבשורה הראשונה שהביא עמו הסיבוב הראשון של הפריימריז במפלגת העבודה איננה בעצם ידיעה חדשה. מדובר בהדחה. יו"ר המפלגה המכהן, יצחק הרצוג, כשל מלהגיע לאחד משני המקומות הראשונים. כמקובל במפלגת העבודה, מנהיג שכשל איננו זוכה שוב באמון רוב חברי המפלגה. רק 5204 חברי מפלגה נתנו את קולם למען יצחק הרצוג. 16.7% מקולות המצביעים בסך הכל, שהספיקו להביא את הרצוג אל המקום השלישי ברשימת הנבחרים. בוודאי פחות משפיל מהמועמדים שקיבלו פחות קולות ממנו, אך בשורה התחתונה - הדחה. יצחק הרצוג לא יוביל את מפלגת העבודה בשבתה באופוזיציה, לא יכין אותה אל הבחירות הבאות, ולפחות בקרב הקרוב בין ימין לשמאל בישראל, לא יחזיק בעמדת מנהיגות. 

הבשורה השניה היא שרוב חברי מפלגת העבודה התלבטו בין הותיק והמוכר לבין החדש זה מקרוב בא. ראשון במספר קולות המצביעים עבורו הוא עמיר פרץ, עם 10,141 קולות (32.72%). אל המקום השני הגיע אבי גבאי. הצביעו לו 8,395 מצביעים (27.08% מכלל המצביעים). הח"כים הותיקים אראל מרגלית עומר בר-לב קיבלו, ביחד, פחות קולות מכפי שקיבל אבי גבאי שבמקום השני. אראל מרגלית זכה ל4,997 קולות (16.1%) . עומר בר-לב זכה ל-2147 קולות (6.9%). 
מצד אחד, עמיר פרץ יכול להתנחם בכך שהוא מוביל על אבי גבאי בפער של 1746 קולות. מצד שני, אבי גבאי יכול להתנחם בכך שציבור מצביעים גדול - 7144 - הפגין עניין באלטרנטיבה חדשה. 

הבשורה השלישית, גם היא, בדומה לראשונה, בעצם אינה ידיעה חדשה. בהעדר מוניטין ציבורי, התמודדות בפריימריז של מפלגה בישראל היא מהלך כמעט חסר-סיכוי. שני המתמודדים הלא-מוכרים נכשלו. אבנר בן זקן קיבל 56 קולות (0.18%). הוד קרובי קיבל 8 קולות (0.03%). איש מהם לא יוכל להתפאר בתוצאות הפריימריז האלה.  ובכל זאת- לא הכל אבוד. 

סיבוב הבחירות השני יערך ביום שני בשבוע הבא, ה-10 ביולי. הימים הקרובים צפויים להיות מעניינים במיוחד לחובבי הפוליטיקה. המנצחים צפויים לחזר אחרי המפסידים, כדי לזכות בתמיכתם. קרובי ובן-זקן צפויים לעוד רגע או שניים של פרסום תקשורתי, אבל מרגלית, בר-לב והרצוג צפויים לרגעים רבים הרבה יותר. כל אחד מהם - בצדק או שלא בצדק - צפוי לזכות בחיזורים נמרצים אחרי תמיכתם. התנהלות נכונה מצדם בהחלט תוכל לבסס את מעמדם לקראת הפריימריז של הרשימה הכללית, לקראת הבחירות הבאות. לא פחות מהם, צפויים כל מי שהקפידו לשבת על הגדר עד כה לתשומת-לב תקשורתית רבה. ואחרונים, אלה שהימרו על הסוסים הלא-נכונים יכולים להניח הימורים חדשים, על אחד משני הסוסים - החדש או הישן. 

על מי אתם מהמרים ? 

פריימריז בעבודה - היכן הקלפי שלי ?

היום מתקיימים פריימריז במפלגת העבודה. לישראלים חברי המפלגה הותיקה הזו, המבקשים להצביע, אך המתלבטים בשאלה 'איפה מצביעים?' , המבקשים לדעת 'איפה הקלפי שלי ?' אפשר להציע עזרה. 

זהו קישור לרשימת אתרי ההצבעה. מדובר בקובץ בפורמט PDF. על פי ההודעה ניתן להצביע בכל אתר. ההודעה מבטיחה כי האתרים נגישים. לנוחותכם, להלן תמונת הרשימה המלאה: 


בסה"כ, מדובר ברשימה ארוכה של יישובים, המבטאת את העוצמה היחסית של המפלגה, חרף שנותיה הארוכות באופוזיציה: אבן יהודה, אופקים, אילת, אפיקים,  אשדוד, אשקלון, באקה אל-גרביה, באר שבע, בארי,  בית ג'ן, בית שאן, בית שמש, בת ים, ג'וליס, גבעתיים, דאלית אל-כרמל, דימונה,  הוד השרון, הרצליה, זכרון יעקב, חדרה, חולון, חורה, חיפה, טבריה, טירה, יבנה, יגור, יטבתה, יפיע, יקנעם עילית, ירושלים, כפר סבא, כפר קאסם, כפר קרע, כרמיאל,  מבשרת ציון, מגאר, מגדל העמק, מודיעין-מכבים-רעות, מעגן מיכאל, מעלות-תרשיחא, מצפה רמון, משמר העמק, נהריה, נס ציונה, נען, נצר סרני, נצרת עילית, נתיבות, נתניה, עין חרוד(מאוחד), עכו, עפולה, ערד, פרדס חנה-כרכור,  פתח תקווה, קלנסווה, קריית אונו, קריית גת, קריית טבעון, קריית מוצקין, קריית מלאכי, קריית שמונה, ראש העין, ראשון לציון, רביבים, רהט, רחובות, רמלה,  רמת גן, רמת השרון, רמת יוחנן, רעננה,  שדות ים,  שדרות, שפרעם, תל אביב (3 אתרים). 

ובכל זאת, במפלגת העבודה, אם אפשר לעשות משהו מסובך, למה לעשות אותו פשוט? 
שעות ההצבעה משתנות מאתר לאתר. יש אתרים בהן תתקיים ההצבעה בין 11:00 עד 21:00. באחרים, בין 11:00 ל-15:00. ובאחרים בין 17:00-21:00.... 
כך שאם אתן/אתם חברי/חברות המפלגה, ובכוונתכם להצביע - כדאי מאוד לבדוק מראש באילו שעות יפעלו אתרי-ההצבעות הרלוונטיים עבורכם.... 

עוד קצת על תהליך ההצבעה 
מדובר בתהליך ההצבעה ממוחשב (וכנראה הודות לכך אפשר להצביע היכן שרוצים). 

כדי להצביע יש להזדהות. אפשר לעשות כן באמצעות אחת התעודות הבאות:
  • תעודת זהות
  • רשיון נהיגה
  • דרכון
  • רשיון נשיאת נשק
  • תעודת ח"כ
  • תעודת חוגר, קצין - סדיר או מילואים 
  • תעודת שוטר 

ולכל מי שמביט בתמיהה על הפולחן הזה של התפקדות למפלגה והצבעה, על המעורבות הזו בחיי הפוליטיים בישראל כל שביכולתי הוא לומר - הבט והתקנא. אנשים בוחרים לקחת את גורלם בידיהם ולנסות להשפיע על המתרחש כאן בארץ הזו. 

חבל שלא רבים יותר עושים כך - בכל מפלגה - תהא אשר תהא. 

עתידה של ישראל נתון בידי אלה המוכנים להקדיש מזמנם כדי לעצבו. 

מידע נוסף 


3.7.2017

פריימריז בעבודה

מחר ייצאו מתפקדי מפלגת העבודה לבחור להם מנהיג חדשה. אפשר להכביר הרבה מילים על הפריימריז במפלגת העבודה. אפשר גם לצפות שרוב המילים האלה יהיו שבחים. הרי לכאורה, משהו טוב עובר על המפלגה - תראו כמה אנשים מנסים לזכות בהנהגתה:

  1. אבנר בן-זקן 
  2. עומר בר-לב 
  3. אבי גבאי
  4. יצחק הרצוג 
  5. אראל מרגלית 
  6. עמיר פרץ
  7. הוד קרובי

המועמדים הוזכרו על פי סדר אלפביתי.

רגע, ישאלו מי שלא עקבו אחרי הפריימריז - לאן נעלמו עמירם לוין ודינה דיין?  עמירם לוין פרש והעביר את תמיכתו אל אבי גבאי; דינה דיין פרשה והעבירה את תמיכתה אל יצחק הרצוג. כך מ-9 שהתחילו את המירוץ, נשארו רק 7.

יש לציין שמבין הנותרים שניים הם יחסית עלומי-שם: אבנר בן זקן, אקדמאי, יזם ופעיל במפלגת העבודה. והוד קרובי, חבר ותיק במפלגת העבודה, ופעיל חברתי. גם תוך הימנעות משימוש בסקרים כלשהם, קל לשער שסיכוייהם של השניים נמוכים במיוחד.

מבין החמישה הנותרים, שניים מייצגים בעצם את מה שכבר היה. יצחק הרצוג הוא יו"ר העבודה המכהן. לבחור בו - זה לבחור עוד מאותו הדבר. לכאורה, לא משהו הגיוני במיוחד בתרבות הישראלית שאיננה אוהדת כשלונות, נוכח כשלונה של מפלגת העבודה בהחלפת הימין בשלטון. גרוע מכך, מהפרספקטיבה של הרצוג, למפלגת העבודה מסורת ארוכת-שנים של התנערות ממנהיגים שאינם מצליחים לזכות בבחירות. האחרון שקיבל הזדמנות שנייה במפלגה הזו היה שמעון פרס בשנות ה-80'. מאז, הפסד במערכת בחירות פירושו נסיגה, לעתים זמנית, כמו במקרה של אהוד ברק, לעתים תמידית, כמו במקרה של עמרם מצנע. יש כמובן גם חשיבות להתנהלות המועמד עצמו. אחרי הכל, לא כולם יכולים להפגין חוסן אריאל-שרוני נוכח קשיי החיים הפוליטיים ואמונה מתמידה שהגלגל עוד יסתובב. הרצוג , שהפגין הנהגה כלכלית מרשימה והוביל את מפלגת העבודה בחזרה לאיזון כלכלי, מנסה לשכנע לשוב ולתת לו הזדמנות, והפרדוקס הוא שאם יצליח - הוא גם יוכיח, בו זמנית, שאפשר גם אחרת.
המתחרה השני המייצג את העבר הוא כמובן עמיר פרץ, הזכור בתנועתיות בין-מפלגתית מרשימה. האיש כבר הספיק לפרוש פעמיים ממפלגת העבודה. בין 1999 ל-2005 במסגרת מפלגת 'עם אחד' ובין 2012 ל-2016 במסגרת מפלגת 'התנועה'. הוא גם הפגין נכונות מרשימה לשבת בממשלות קואליציה. כולנו זוכרים את כהונתו המורכבת כשר ביטחון בממשלת אולמרט, ואיך נשכח את כהונתו כשר לאיכות הסביבה בממשלת נתניהו (בין 2013 ל-2014, עד שהתפטר נוכח אי-קידום התהליך המדיני).
לשניים שורשים עמוקים במפלגה וקל להעריך שהם ישיגו הישגים לא מבוטלים בפריימריז מחר, ובכל זאת, אם אתם הייתם מצביעי מפלגת העבודה, האם הייתם נותנים הזדמנות נוספת נוכח היריבות המצפה למנצח מהצד השני של המפה הפוליטית?

אני לפחות, הייתי מעדיף את אחד המתמודדים המביאים עמם רוח חדשה. ואולי, במקום לתארם, ניתן לכל אחד מהם לדבר בשם עצמו ?
עומר בר-לב:

 אבי גבאי:

 אראל מרגלית:
את מי אתם מעדיפים? 


5.6.2017

לפני 50 שנה: 20 הימים שקדמו למלחמת ששת הימים

כאן, תאגיד השידור החדש, תורם את תרומתו לתפישה ההיסטורית הישראלית עם הסרט "האיש שניסה למנוע מלחמה", ועוזר לתקן הרבה מן המעוות בהיסטוריוסופיה הישראלית. יש כאלה שעושים את העבודה השחורה ויש כאלה שמקבלים את הקרדיט. לשם שינוי, לוי אשכול, ראש הממשלה הטוב בהיסטוריה של מדינת-ישראל, מקבל סוף סוף קרדיט שנמנע ממנו שנים רבות, רבות מדי....





שורשיה של מלחמת ששת-הימים סבוכים והפרספקטיבה ההיסטורית הכרוכה בתיאורם היא כמובן עניין של מיקום הסוקר. סביר להניח שבעוד 200-300 שנה, היא תיסקר יחד עם מלחמת העצמאות שלנו. אבל בדור שלנו, המבט ממוקד הרבה יותר, "האיש שניסה למנוע מלחמה" הוא גישה נכונה ומעניינת להציג לפני הציבור הישראלי את 20 הימים שקדמו למלחמה, החל מה-15 במאי 1967, היום שבו החלה תקופת ההמתנה שקדמה למלחמה.

לקריאה נוספת

ולקצרי הרוח, 2 תקצירים
על מלחמת ששת הימים ב-30 שניות:


"נניח ששברנו היום את כוחו של האויב, הרי מחר צריך להתחיל מחדש לבנות את כוחנו... גם אם נתחיל לבנות בעצמנו מטוסים - מנועים הרי לא נוכל לבנות מהר כל כך בכוחנו אנו. ואז, אם בכל עשר שנים נצטרך להילחם, יהיה עלינו לחשוב אם יש לנו בן ברית שיעזור לנו, או שהיום מדברים עם בן הברית ומחר אומרים לו: מצפצפים אנו עליך. לכן שאלתי את הרמטכ"ל אם יש הבדל בין (דחייה של) שבועיים או שלושה-ארבעה שבועות"


3.6.2017

העולם מתחיל להגיב לואקום

קשה לי להאמין, אבל אני עדיין מוצא עצמי משוחח עם אנשים כאן בישראל הסבורים שדונאלד טראמפ יהיה נשיא אקטיבי ומעורב בעולם. הטענה העקבית שלי - שמדובר בנשיא בדלן הצפוי להפעיל כוח בינלאומי רק במקומות בהם הפער בין העוצמה האמריקאית לבין מדינת-היעד הוא גדול מספיק עבורו - לא נופלת על אוזניים קשובות במיוחד. 

אבל במקומות אחרים אנשים סבורים כמוני ומעידים - בהתנהגותם או בשאלותיהם - על כך: 


כל אלה מזהים את הואקום שנוצר בגלל הבדלנות האמריקאית החדשה, ומתחילים להגיב אליו. 

1.6.2017

convfefe - not as funny as it seems

It all started with a bizzarre twit by the Real Donald Trump, a.k.a the president of the United States of America:
screen copy of the twit, stating: "Despite the constant negative press convfefe"

A surge of funny internet memes followed. Among the best were:
The Toy story reference -
Toy Story Buzz Lightyears telling Woodie with an all inclusive gesture: "Convfefe, Convfefe Everywhere"

The Nuclear Weapons launch code joke:
image of Donald Trump with a laptop, with screen shot showing he enters the convfefe code to launch missiles...

The Obama related hack -
More I applaud the President's courage, raising #covfefe awareness after 8 years of disastrous neglect by the Obama Administration.

Even the queen of England got involved -
image of the queen of england holding a sign that says: "What the hell is #convfefe"



And the expected Star Wars reference -
May the CONVFEFE Be with YOU


As well as some true forms of art, which are worth clicking and checking at source -

But fun aside, How long will covfefe stay with us ?
the hashtag surely will be relevant for a few more days.
But what about the incident ? and its meanings?  and its historical significance ?

Trump has already deleted it from his twitter. Then, instead, added a following twit:
More Who can figure out the true meaning of "covfefe" ???  Enjoy!

Afterwards, his spokesperson, Sean Spicer claimed that Convfefe is an inside joke that "a small group of people" understand. 

So, we are left with a cryptic message and the repeating notion that the president of the United States of America does not think he owes it to the American public to be completely straightforward. Even if his conduct is less than comprehensible.

It is safe to assume it shall linger as another of those moments of the trump administration
that in any other time would have been seriously treated, but in this day and age,
are just joined to the pile of accumulating information that is moving the general description of this regime from peculiar to bothersome

But these bothersome moments are not as bothering as the real things, that happen behind the smoke cloud of convfefe-like vents. Such is the attempt to break the senate majority rule.

This democratic balance machinery is crucial for the ongoing maintenance of a majority consensus. Trump's inability to reach such a consensus, despite his alleged abilities as a negotiator, is a real warning bell for this administration.

Don't know about the 51 majority initiaitive ?
"Current Senate rules mandate that 60 senators -- three-fifths of the 100-member Senate -- must agree in order to end debate and move forward to a vote on a measure or piece of legislation -- a process known as invoking cloture. The Senate, however, has invoked the so-called "nuclear option" in the past to get certain nominations -- most recently of note Supreme Court nominee Neil Gorsuch -- through the Senate by a simple majority vote, but there is currently no method for doing so with legislation."
Trump wants to change that.
And that is bad news for America.

But when America deals with confefe, instead of the 51 majority initiative, that is very bad news for the democracy of this country, and for any other democracy in the world, seeing how an ancient bearer of the least worst of all forms of government, is slowly bringing down her banner.


26.5.2017

מדיניות החוץ של טראמפ

רבים רבים מתלהבים מביקורו של דונאלד טראמפ בישראל. בכלל, יש הטוענים שמדיניות החוץ של טראמפ עובדת הרבה יותר טוב ממדיניות הפנים - דוגמת המקרה של צפון קוריאה.

הזמן עוד ילמד אותנו אם זה אכן המצב. מי יידע להתנבא האם צפון קוריאה תתמיד בהצלחתה להלך בין הטיפות ולהינות מתמיכה מסוייגת אך עזה מספיק מצד סין  כדי לשמר את יציבות המשטר? 

הזמן כבר לימד אותנו שדונאלד טראמפ מפגין חוסר סבלנות וקוצר רוח מטריד למדי בכל הנוגע להתנהלותו - ביחסי הפנים וביחסי החוץ שלו.

יש הסבורים שהתגובות המיידיות המאפיינות את האיש מאותתות שמצב הדברים השתנה. 
אותן סברות מתעלמות מעובדה אחת קטנה - 
הצד השני לתגובות האלה מבין ומזהה את האמת העצובה המסתתרת מאחורי העוצמה הלכאורית....

החולשה האמיתית של טראמפ היתה ונשארה בשאלה האם הוא מסוגל להתגייס בצורה מלאה מאחורי ענין כלשהוא ולהתחייב להשקיע בו את כל מה שיידרש עד גמר.

בשאר אסאד, קים יונג איל, ולדימיר פוטין ורבים רבים אחרים על פני הגלובוס הזה מתכוונים להיות בסביבה גם בעוד 8 שנים. עם פרספקטיבה ארוכת שנים הם יודעים שצריך לבחון לא רק את הרמת הקול ולא רק את הפגנת השרירים - אלא גם את המאמץ בפועל.

בפועל, נכון לעכשיו, המדינה היחידה שצריכה להיות מוטרדת מההתנהלות הפזיזה והלא מחושבת של דונאלד טראמפ היא מדינת ישראל.

למה?

מאחר וההנהגה שלנו - בניגוד להנהגות מאריכות הראות שהוזכרו לעיל - נוטה להילחץ ממשברים לטווח קצר ולעתים נדמה שאין לה את אורך הרוח המתבקש להתמודדות עם צד הנוטה למחוות כוחניות מסוגו של טראמפ.

זה דבר אחד לעמוד מנגד נוכח יריב ג'נטלמני כמו ברק אובמה. נתניהו הצליח בגדול, במקום שבו כל מנהיג ישראלי אחר היה מצליח לא פחות. אבל האם בנימין נתניהו ישכיל להתמודד עם כיווץ שפתיו של דונאלד טראמפ כשזה ידרוש ממנו לספק לו הסכם שלום עם הפלסטינים על פי תנאיו של נשיא ארה"ב ?

האם נתניהו יידע שלא להיבהל מהאיומים שטראמפ צפוי להטיח ? דוגמת החלפת צדדים בסכסוך הזה ? ניתוק מוחלט מהאיזור? 

כבר היום קל לחזות שככל שהישגיו של ממשל ארה"ב במדיניות החוץ יילכו ויתגלו כמוגבלים עד כאב, יילך ויתקרב המוקד של המדיניות הזו אל ירושלים.

יומנו אנו, הישראלים, כמוקד העניין של טראמפ הולך וקרב. אולי יידרשו כמה חודשים. אולי אפילו שנה. 
אבל ככל שחוסר יכולתו להציג הישגים בנושאי-פנים תלך ותתברר, ככל שיילך ויסתבך סביב התנהלותו בנוגע לחקירות המקורבים אליו, כך הוא צפוי לנסות ולהסיח את הדעת בשלל דרכים, ובהן עם התהליך הזה. 

לכן צריכים כל אזרחי ישראל לחשוש - לחשוש מאוד - משאלת הצד שלנו. 
עד כמה חזק כוח העמידה של ההנהגה שלנו? 



29.4.2017

לקראת יום העצמאות: השאלה הבסיסית היא אם עדיין יש על פני האדמה מטורף שטוף שנאה כלפי העם היהודי, שרוצה להשמיד אותנו

 "השאלה הבסיסית היא אם עדיין יש על פני האדמה מטורף שטוף שנאה כלפי העם היהודי, שרוצה להשמיד אותנו. התשובה היא כן. ראינו את המצעד במרכז טהרן עם אותו טיל עם כיתוב בעברית 'למחוק את ישראל מעל פני האדמה', לא ראיתי שום מחאה מצד הקהילה הבינלאומית, ולכן הערובה היחידה לזה שהמחזות האלו לא יחזרו על עצמם היא צה"ל חזק, עוצמתי ונחוש, כור ההיתוך של החברה הישראלית והקונצנזוס הרחב ביותר בחברה הישראלית".
יש משהו מוזר בבחירה של השר לדבר על טהרן. 

מי שמחפש מטורפים שטופי שנאה כלפי יהודים ו/או ישראלים לא צריך ללכת לאיראן בשביל למצוא אותם. מספיק להיזכר באירועי השבוע האחרון בארץ הקודש: 
אז למה שר הביטחון מדבר דווקא על איראן ? 

חשוב לדון באמירה הזו של שר הביטחון שלנו לא רק בגלל שברור שיש כאן עוד נסיון להסיט את הדיון מהאינתיפאדה השלישית הממשיכה לרחוש כאן. הסטת הדיון מהאיום הקונקרטי הברור, המוגדר והמיידי לאיום המופשט והמרוחק היא המסורת שייסד בנימין נתניהו, האיש שבמסגרת כהונתו פרצה האינתיפאדה הזו עוד ב2013. אחרי הכל, כולנו יודעים שממשלת ישראל לא הצליחה לדכא את האינתיפאדה הזו. למה אנחנו לא מדברים על זה? בזכות התקשורת הישראלית האימפוטנטית במיוחד ושליחי הציבור שלנו, שגם הם, איך נאמר בעדינות, לא משהו בייצוג האינטרסים האמיתיים שלנו. 

חשוב לדון באמירה הזו, כי היא משקפת בעיה ישראלית הרבה יותר גדולה. כל מי שמנסה לרכוש בקיאות בשיח ציטוטי ההשמדה של בכירים איראניים מגלה במהירות שיש להם, לאיראנים האלה, נטייה מוזרה להתנסח במורכבות הרבה יותר גדולה מהתקשורת הישראלית. כל מי שלא מכיר את העניין מוזמן לעיין בקישורים הבאים - 
למקרה שזה לא היה ברור מספיק, ככה זה נראה בתקשורת הישראלית: נשיא איראן: "למחוק את ישראל מהמפה"

לעומת זאת, ככה זה נראה בעיניים של מי שמבקש לייצג את העמדה האיראנית:
Israel: “Wiped off The Map”: The Rumor of the Century, Fabricated by the US Media
'למחוק את ישראל מהמפה' : שמועת המאה, זיוף של התקשורת האמריקאית 
האם זה אומר שיש לאיראנים כוונות טובות כלפי ישראל ? בוודאי שלא.
העמדות האיראניות בנוגע לעתידה של ישראל ברורות:
בניסוחים העדינים ביותר, הנהגת איראן הביעה עמדה עקבית שיש לאפשר חזרה של כל פליטי  פלסטין לדורותיהם, ואז לקיים משאל עם בקרב כל האוכלוסיה בין הנהר לים איזו מדינה צריכה להתקיים כאן.
האם יש למישהו ספק שבעקבות משאל-עם כזה יבוא הקץ למדינת ישראל כמדינת העם היהודי? 

יתרה מכך, ברור לגמרי שיש בקרב הקיצוניים בהנהגה האיראנית (אלה המכונים hardliners בלע"ז) דעות אנטישמיות ברורות, וחלקם מאמצים בשמחה את הפרשנות הקיצונית של מחיקת ישראל מהמפה, אותה פרשנות אותה מאמצים בישראל כאילו היא מייצגת את כל מנהיגי איראן, מתונים כקיצוניים יחד.

אבל הכריכה הזו יחד, של מתונים וקיצוניים, מטשטשת את מורכבות התמונה האיראנית. דווקא רפסנג'אני, לכאורה מתון איראני ידוע, מאבות תוכנית הגרעין האיראנית, ביטא את הדברים בצורה המדוייקת ביותר (מצוטט בעמ' 13 למסמך המרכז הירושלמי שהוזכר קודם):
"If one day, a very important day of course, the Islamic world will also be equipped with the weapons available to Israel now, the imperialist strategy will reach an impasse, because the employment of even one atomic bomb inside israel will wipe it off the face of the earth, but would only do damage to the Islamic world"
ובעברית:
"אם יום אחד, יום חשוב מאוד כמובן, גם העולם האיסלאמי יצוייד עם הנשקים הזמינים לישראל כיום, האסטרטגיה האימפריאליסטית תגיע למבוי סתום, מאחר והפעלת אפילו פצצה אטומית אחת בתוך ישראל תמחק אותה מעל פני כדור הארץ, אבל תביא רק נזק לעולם האיסלאמי". 
במסמך המרכז הירושלמי בחרו לשים דגש על הפסוקית: "הפעלת אפילו פצצה אטומית אחת בתוך ישראל תמחק אותה מעל פני כדור הארץ". 
המצודדים בפרשנות איראן המתונה בוודאי יבחרו לשים דגש על הפסוקית "אבל תביא רק נזק לעולם האיסלאמי". 

אבל כל אדם בר-דעת החותר להבין את המורכבות האיראנית המשתקפת כאן, יבין שחייבים לקרוא אותן יחד.
המבוי הסתום עליו מדבר רפסנג'אני הוא הדדי. 
impasse במובן של תיקו.
חתירת העולם האיסלאמי לנשק גרעיני נועדה להביא אותו לשוויון.

כלומר - זה לא מאוד שונה מהדרך של ישראל. זוכרים? אנחנו מחזיקים בדוקטרינה האומרת כי "ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון, אולם גם לא תהיה השנייה לעשות זאת". דוקטרינה שעיקרה הרתעה ושימור סטטוס-קוו. לא הכרעה. 

האומנם שר הביטחון של ישראל איננו מודע כלל למורכבות הזו של איראן? האם אין לו כל מודעות לאפשרות שהאינטרס הבטחוני הישראלי לגבי איראן והגרעין הוא אחר מכפי זה שמוכרים לנו כאן בישראל ? האומנם דווקא הוא, מבקר ידוע של נתניהו בשלל נושאים, איננו מסוגל לנסות להתחבר לאחת הפרספקטיבות המעניקות מבט מפוכח יותר על הדרך הכושלת בה טיפל בנימין נתניהו - וטיפלה ישראל בהנהגתו - בתוכנית הגרעין של איראן

סביר להניח שליברמן, בדומה לנתניהו, יודע את כל זה.
ובכל זאת - בדומה לנתניהו, הוא ממשיך לטפח תודעה של איום קיומי בקרב העם היושב בציון. 
למה הם עושים את זה? 

לקריאה נוספת

20.4.2017

אני בסופו של דבר לוחם, לא באתי להיות שוטר

הודאה בהתעללות - לא היתה. 
והבעיה האמיתית? כלל לא היתה הבנה שזה מה שקרה שם. 

חייל שנחקר הסביר " לפי דעתי בשטח עדיף לסגת מהערכים שלך מאשר שחבר יקבל סכין בגב, אבן בראש וכל מה שיכול לפגוע בו...כל עוד אתה דבק במטרה, שהפלסטיני לא יפגע במישהו בזמן שהוא מתפרע, אז המטרה מקדשת כל אמצעי."
אבל אותו חייל גם אמר משהו מאוד בסיסי: " אני בסופו של דבר לוחם, לא באתי להיות שוטר". 

וזאת היתה ונשארה הבעיה האמיתית של החברה הישראלית בהתמודדותה עם בעיות הביטחון ביהודה ושומרון. במקום להכריע סוף סוף (אחרי 40 שנה!) בשאלת יחסיה של מדינת ישראל עם השטחים אותם כבשה/שחררה ב-1967, היא ממשיכה לשבת על הגדר. 

את המחיר משלמים טובי בנינו - שעוברים שינוי אותו יעבור כל אדם שבא להיות לוחם ומצא עצמו עוסק בשיטור של חברה אזרחית המתנגדת למצבה. 

ועם השינוי הזה הם חוזרים אל בינינו, וכך כולנו - כל הישראלים - הולכים ומשתנים. 

כולנו - ימנים כשמאלנים - מוכנים להילחם על קיומנו כאן. 
אבל האומנם הקמנו את מדינת ישראל כדי שכולנו נחיה כאן כשוטרים בעל כורחנו ? 
ואם כולנו נסוגים מערכינו - מה יישאר מהמדינה שהקמנו כאן ? 





4.4.2017

מתכנסים לקראת נפילה?

המערכת הפוליטית הישראלית כמרקחה. הולכים ומצטברים סימנים לכך שאנחנו בתקופה של שינוי ממשמש ובא. 
מהבולטים שבין הסימנים:

כולם מצטרפים יחד לכדי אמירה אחת פשוטה וחדה: כולם, כולל ביבי עצמו, חושבים שביבי בדרכו החוצה מהפוליטיקה. 

למה הם חושבים כך ? קשה שלא להתרשם מהצטברות הפרסומים בפרשת נתניהו-מוזס. כמויות העשן אומרות דרשני. 

ובכל זאת, אין להסיק מכאן שהנפילה הממשמשת ובאה של ביבי תתרחש כבר מחר בבוקר. 

לו"ז פוליטי של נפילה כזו הוא תהליך מורכב שמצריך זמן לא-מבוטל. נפתלי בנט כנראה סבור כך. לכן החלטת הממשלה להגביל בניה ביו"ש  לא הביאה אותו לעלות עלי בריקדות (ייתכן שהוא גם מקפיד שלא להפוך לעילה של נתניהו ללכת לבחירות). 

למי שלא זוכר, נזכיר את הלו"ז של אהוד אולמרט בזמנו. הפרשיה העיקרית שהובילה את תהליך נפילתו הפוליטית של אהוד אולמרט היא פרשיית מעטפות הכסף
  • באפריל 2008 התיר היועמ"ש דאז, מני מזוז, לפתוח בחקירה על קבלת כספים שלא כדין מאיש העסקים טלנסקי. 
  • במאי 2008 אולמרט נחקר באזהרה בגין אותה פרשה. 
  • לאחר שטלנסקי נתן עדות מוקדמת התחוללה הסערה הציבורית שהובילה להתחלת תהליך נפילתו בפועל של אולמרט. 
  • אולמרט עצמו הגיש התפטרות (בעקבות מו"מ פוליטי עם שותפות לקואליציה) רק בספטמבר 2008
  • הוא שימש כראש ממשלת מעבר עד לסוף מרץ 2009. 
  • רק באותו חודש הודיע היועמ"ש על כוונה להעמיד את אולמרט לדין, בכפוף לשימוע. 
  • באותה פרשיה, אגב, זוכה אולמרט בערכאה הראשונה, בשנת 2012, והורשע רק בעקבות ראיות חדשות, ב-2015. 

אם הלו"ז של אולמרט מנבא לגבי הלו"ז של נתניהו, הרי שעד דצמבר 2017, נתניהו כבר לא יהיה ראש-ממשלה. האומנם אפשר להסיק מסקנה כזו בצורה נחרצת? בוודאי שלא. אם נראה לכם שתיק 2000 הוא פרשיה סבוכה יותר מענייניו של אולמרט, אתם צודקים. בעיקר מאחר והחשוד הנוסף, ארנון מוזס, הוא אדם רב-עוצמה לא פחות מראש-הממשלה עצמו. 

ובכל זאת, הבחירה של סער וכץ וההיסטריה של נתניהו כולן מעידות על כך שהחודשים הקרובים צפויים להיות תקופת מפתח. 

מבחינת הלו"ז של בנימין נתניהו,  בפרשיית נתניהו-מוזס, שכרגע נראית כסיבוך העיקרי של ראש הממשלי (בניגוד לסיבוך המשני לכאורה בתיק המתנות), הדברים נראים כך: 
כך שאם בכל זאת ננסה ללמוד מענייני אולמרט, 4 החודשים הקרובים צפויים להיות תקופת-מפתח בכל הנוגע לשאלת המשך-כהונתו של נתניהו בצל האפשרות שיועמד לדין. 

האם, כמקובל בפוליטיקה הישראלית, נראה נסיון של נתניהו להסיט את הדיון לעבר נושאים בטחוניים מדיניים? 
האם הוא יבחר לעשות זאת בדרך של מלחמה או של שלום ? 
ימים יגידו. אבל דבר אחד ודאי - יהיה מעניין. 


25.3.2017

אובמהקר יישאר

הפסד משמעותי ראשון לממשל טראמפ - הנסיון לפרק את הaffordable care act (הידוע בכינויו obama care) -נכשל באופן חרוץ. הממשל משך את הצעת החוק, אחרי שהתברר שאין לו רוב בקרב הרפובליקאים. 


כל מי שצופה במסיבת העיתונאים של פול ראיין מבין - הרפובליקאים בבעיה קשה. הנסיון להפנות אצבעות מאשימות כלפי הדמוקרטים או לטעון שהיה כאן נסיון לעזור להם לא יסתיר דבר. תגובות השמחה מהצד הדמוקרטי אומרות את הכל...


ואם יש מישהו שעדיין סבור שמבחינת הרפובליקאים מדובר במכה קטנה בכנף, בואו ניזכר איך זה נראה רק לפני כמה שבועות, כשהחוק הזה הוצג לפני הציבור...


אז מה היה לנו כאן ? הבטחה מרכזית של דונאלד טראמפ לא מומשה. ולפחות כרגע, על פי ההצהרות, היא גם לא תמומש בעתיד הנראה לעין... לאן זה ייקח את הפוליטיקה האמריקאית?

דבר אחד בטוח - משעמם לא יהיה שם.

למרבה הצער שלנו, הישראלים, ככל שממשל טראמפ יתקדם מכשלון לכשלון, כך יגבר הלחץ על ישראל להתקדם להסדר בכל מחיר. למה למרבה הצער, בהתחשב בעמדה שהובעה כאן בבלוג באופן חוזר על כך שישראל צריכה לקחת אחריות כל עוד זה בידיים שלה ולקדם הסדר באיזור? כי עם היכולות הביצועיות הבינוניות שהממשל הזה מפגין בעניינים שאמורים להיות בשליטה מלאה שלו, שם בארה"ב, אפשר רק לדמיין כמה נורא ייראה הפתרון שממשל טראמפ יבשל לנו כאן, במזרח התיכון....

ובכל זאת, החשש שלנו מהצפוי לנו לא צריך להעיב על השמחה שלנו עבור אמריקאים רבים, רבים מאוד, שכשלונו של המהלך הזה של ממשל טראמפ מבטיח להם, לפחות בעתיד הקרוב, חיים עם ביטוח בריאות אפקטיבי.

נתנחם בחצי הכוס המלאה, גם אם היא לא שלנו ?

16.3.2017

ג'ון אוליבר מראיין את הדאלאי לאמה

יום אחד, בעתיד הלא רחוק, סין תהיה מעצמת-העל הראשונה במעלה על פני כדור-הארץ. כך מאמינים רוב הפרשנים הפוליטיים עלי-אדמות. 

זה לא יהפוך אותה לכוח היחיד עלי אדמות. בדיוק כפי שארה"ב לא היתה הכוח היחיד עלי אדמות מאז סוף המלחמה הקרה והתפוררות ברה"מ בסוף שנות ה-80' של המאה ה-20. בדיוק כפי שבריטניה לא היתה הכוח היחיד עלי אדמות בעקבות המלחמות הנפוליאוניות. 

מבחינה פוליטית מדינית, גם במציאות שבה סין תהיה המדינה רבת-העוצמה ביותר על פני הגלובוס, מדינות אחרות ימשיכו להיות שחקניות רבות חשיבות במערכת הבין-לאומית. כבר כעת קל להניח שב-30 השנים הקרובות תאלץ סין להתמודד מול מערך לא טריוויאלי של מעצמות אחרות, בדמותן של ארה"ב, רוסיה והודו. רבים האמינו שבמערך הזה יימנה גם האיחוד האירופאי. בימים אלה של Brexit סביר יותר לחזות התעוררות של מדינות כמו גרמניה אל המקום של מעצמה בין-לאומית מאשר מערך מדיני כלל-אירופאי. 

כך או כך, כאשר מדינה מקבלת את הסטטוס המיוחד הזה של מעצמת-על, ענייניה הפנימיים ומעשיה עם שכנותיה הופכים להיות מוקד של עניין עבור העולם כולו. לכן לנו, כאן, בישראל, אמור להיות עניין מיוחד בתוכנית Last Week Tonight של ג'ון אוליבר, שעסקה בטיבט ובמסגרתה רואיין הדאלאי לאמה. בתור מדינה שיש לה עניייני שטחים כבושים/משוחררים משלה, זו הזדמנות מאלפת לראות את הדרך שבה העולם המערבי, המפותח, רואה את העניין הטיבטי.


הסינים, כמובן, רואים את העניין הזה אחרת לגמרי. תקצר כאן הראייה לפרט את הפרספקטיבה הסינית, אבל המבקש להבין אותה, טוב יעשה אם יתחיל בעיון ולימוד של הסוגיות הבאות:

8.3.2017

כאשר מדברים על היפרדות חשוב לשים לב אל מה ואל מי מתכוונים...

כדאי לשים לב לנסיונות להעלות לדיון ציבורי את תוכנית האי-פרדות, אותה תוכנית של הקמת אי מלאכותי מול עזה, שבו יוקם נמל ובעתיד כנראה גם שדה תעופה. על פי התוכנית, האי יחובר לרצועה באמצעות גשר שעליו עמדת בידוק ויהיה בפיקוח בטחוני בינלאומי. 

במידה והתוכנית תבוצע - 
  • היא תאפשר לישראל ולמצרים להפסיק להיות הנאשמות העיקריות באוזלת-היד של חמאס לפתח את הרצועה 
  • והיא - אולי - גם תאפשר סוף סוף לעזתים עצמם להתנער מהקפאון אליו נקלעו מאז השתלטות חמאס, ולהתחיל לצעוד קדימה לעבר עתיד יותר לעצמם ולסביבתם 
ובמקרה וחמאס ישתלט על הנמל באלימות ויבקש להפעילו ללא פיקוח בינלאומי? 
התוכנית, ולא בקרה, עתידה ליצור מטרה שאפשר להשבית אותה בקלות רבה באמצעות העליונות האווירית והימית של ישראל.

אבל לא רק האפשרויות הבינלאומיות הטמונות במהלך כזה, בד בבד עם העובדה שיש בוושינגטון ממשל שאיננו מחוייב עוד לפתרון זה או אחר, הן שצריכות לעניין אותנו הישראלים. אצלנו, כפי שאמר פעם קיסינג'ר, אין מדיניות חוץ. יש רק מדיניות פנים.

ובפרספקטיבה הזו יש עניין מיוחד: מי שמקדם את התוכנית הוא ישראל כץ, שר התחבורה. וזה לא במקרה. כץ הבהיר לאחרונה שבכוונתו להתמודד על ראשות הליכוד. היה לו חשוב לא פחות להדגיש:
"אני אתמודד - לא מול בנימין נתניהו, אלא כשהוא יסיים. אתמודד על ראשות הליכוד ועל ראשות הממשלה".
חשוב להקשיב לא רק למילים, אלא גם למנגינה. והיא קובעת: בתוך הליכוד שוב קמים אנשים הרואים עצמם ראויים לתפקיד ראש הממשלה. וזה קורה אחרי שנים ארוכות בהן נתניהו הצליח ליישם בהצלחה לא מבוטלת את העצה הפוליטית המפורסמת שנתן תרסיבולוס ממילטוס לפריאנדר מלידיה (לוד המקראית). למי שלא מכיר את הסיפור, נזכיר בקצרה, שעל פי ההיסטוריות של הרודוטוס, שלח פריאנדר לתרסיבולוס שליח, ועמו בקשה של רודן אחד לאחר: כיצד יכול רודן לשלוט ללא הפרעה שנים ארוכות? תרסיבולוס לא השיב אלא לקח את השליח עמו לטיול ליד הארמון בשדה חיטה, ובמהלך הטיול הקפיד לעקור רק את החיטים הגבוהות והבולטות מעל כל השאר. השליח חזר עם הסיפור לאדונו פריאנדר, והוא הבין את המרומז היטב, בדיוק כמו בנימין נתניהו. שליט נבון המבקש להקדים רפואה למכה ולמנוע איומים על שלטונו ידאג להסיר את האנשים הבולטים שעשויים להפוך רבי-עוצמה מספיק כדי להתחרות עמו.

כולם יודעים כבר כמה שנים שנתניהו לא יאפשר למועמדים לראשות הממשלה להתפתח סביבו. אך נראה שהצטברות העננים של פרשיות פליליות סביב ראשו של ראש הממשלה המכהן הביאה סוף סוף בכיר בליכוד לחצות את הרוביקון.  הנכונות של כץ לקחת סיכון כזה מעידה על כך שהוא לפחות משוכנע שנתניהו לא ימשיך לקדנציה נוספת.

כך שכאשר מדברים אתכם על היפרדות ואי-פרדות, חשוב לזכור שלא מדובר בהכרח בעזה. ייתכן שהדובר מבקש, בסך הכל, להיפרד מבנימין נתניהו... 

ואיך נדע אם ישראל כץ איננו בודד בהערכתו? מסביב לליכוד - ככל שמפלגות יתניעו תהליכים שמבשרים על הערכות לבחירות (דוגמת פריימריז). בתוך הליכוד? ככל שדמויות אחרות יתבטאו תכופות יותר בעניינים של ביטחון ומדיניות-חוץ. הימים הקרובים יגידו הרבה...

לקריאה נוספת בנושא מניעה פוליטית של צמיחת מתחרים
 

20.2.2017

האם יש תקווה שדונאלד טראמפ ישנה את דרכיו ?


האיש התייחס לאירוע טרור שקרה בשבדיה וגילה (אולי להפתעתו ואולי לא) שלא קרה שם דבר. 
המקור שלו: חדשות ברשת פוקס. חדשות מפוקפקות. מה שנקרא fake news. 

האם זה יכול לגרום לדונאלד לשנות את מקור החדשות שלו?
אין מקום לאופטימיות. 

וינסטון צ'רצ'יל אמר את זה הרבה קודם: קורה לו לאדם שהוא נתקל באמת. לרוב הוא קם וממשיך ללכת בדרכו כמקודם. 

13.2.2017

להגן על המציאות של העובדות

ג'ון אוליבר בתכניתו Last Week Tonight מסביר באופן משכנע עד כמה בעידן הזה של fake facts ו-fake news, חשוב שכולנו נעשה מאמץ מיוחד לבחון סיפורים לפני שאנחנו משתפים בהם - במיוחד כאלה שמאשרים את הדעות הקדומות שלנו. שאלו את עצמכם שאלות כמו:
  • האם זה מקור חדשות שאני מכיר ? 
  • האם מישהו בדק את העובדות האלה ?
  • האם יש כאן קישור למקורות ראשוניים ?האם מה שנאמר בכתבה אכן מתאים למה שנאמר במקורות הראשוניים? 
ואם אתם רואים שיש מקור חדשותי שיש בעיה בסיפורים שלו, באופן חוזר ונשנה, והמקור הזה לא מתקן טעויות - תפסיקו לבטוח בו: בין אם המקור הזה הוא איזה אידיוט שכותב בלוג, נשיא ארה"ב או ראש-ממשלת ישראל... 




















10.2.2017

תחרות, החופש לצרוך ופלוטוקרטיה

האמת המרה על תחרות ופלוטוקרטיה היא שתחרות חופשית של היצרנים היא אינטרס של החזקים. חלשים, למרות כל מה שמספרים לנו משלים על צבים וארנבים, לא מגיעים למקומות הראשונים בתחרות, לא בספורט ולא בחיים הכלכליים.

ובכל זאת, עדיין חוזרים הכלכלנים ומשננים לנו בוקר וערב את הכלל הבסיסי ביותר - הדרך היעילה ביותר להקצות משאבים היא תחרות חופשית של היצרנים בשוק. לדידם, אין דרך אחרת מלבד התחרות. 

מזכיר לכם משהו ? לא מהדהד לכם סיסמאות מהסוג של אין אלוהים מלבד X ו-Y הוא נביאו ?
ולא במקרה. כלכלה מודרנית היא דת. 
לא זו בלבד שהראיות האמפיריות שתומכות בחלקים גדולים של מבנה-הידע הכלכלי הן חלשות, במקרה הטוב, בדומה לראיות העומדות מאחורי הדתות האנושיות, אלא שיש לנו ראיות חוזרות לכך שמדע הכלכלה איננו יודע כיצד למנוע משברים כלכליים ויש ספק רב עד כמה הוא יודע להחליש אותם. 

כמובן, הכלכלנים מספרים לנו שהם יודעים ומביאים טיעונים מהגורן ומהיקב, אבל תתבוננו במה שקרה בארה"ב בין המשבר הכלכלי הגדול של 1929 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה, או פשוט מכך - תתבוננו במה שקורה לכלכלה העולמית מאז ספטמבר 2008 - וראו זה פלא - רוב המידע שיש ברשותנו על כך שהפעולות הכלכליות שיפרו את המצב - נמסר לנו על ידי כלכלנים. 
המידע הזה נמסר לנו למרות  שהמידע האישי שנמצא ברשות רוב בני-האדם, בלשון המעטה, לא מאשר את המידע הכלכלי שמטיפים לנו, כאילו היה עיקרי-אמונה.

האמת העצובה על תחרות היא שתחרות בלי כללים מסודרים ואיכותיים המיושמים בקפידה היא כנראה אחת הדרכים הגרועות ביותר להקצאת משאבים.
רוצים דוגמא ? בבקשה. אחד הדברים שפחות אוהבים לספר לנו הוא שהנאציזם, אותה אידיאולוגיה שנזכרת בעיקר כאידיאולוגיית שנאה, נשאה בקרבה רעיונות רבים, שונים, חלקם משונים, לעתים סותרים, לגבי הרבה מאוד נושאים. אחד הרעיונות המרכזיים שקידם הנאציזם הוא אמונה בחשיבותה של התחרות החופשית. אדולף היטלר האמין כל-כך בתחרות שהוא ניסה לקדם אותה בכל המישורים, כולל בתוך הממשל שלו עצמו. 
לעתים תכופות הוא הפקיד נושא לטיפול בידי שני גופים שונים בממשלו מתוך אמונה שהתחרות ביניהם תביא ליצירת פתרון יעיל ביותר לבעיה. 
התוצאה הברורה של הקצאת משאבים כפולים להתמודדות עם אותו נושא, וחוסר-יעילות ביורוקרטית מהמם כלל לא הטרידה אותו. החזק יותר יביא את הפתרון האפקטיבי יותר, האמין. 

אנקדוטה משעשעת של הגישה ההיטלריסטית ל-תחרות אותה מספר אלברט שפאר, שר התעשיה והחימוש של היטלר, היא שהיטלר הורה לשניים לקנות עבורו, בכובעו כקנצלר ונשיא הרייך,  תמונות במכירות הפומביות השונות של חפצי אמנות. כתוצאה, לא-אחת נחזו שני נציגיו של היטלר מתחרים זה בזה במתן הצעות במכירה פומבית, כשהמחיר הסופי אותה נדרשה המדינה לשלם עבור התמונה עולה ועולה, כתוצאה מן התחרות הפרועה שניהלו השניים. מצב דברים משעשע זה נמשך במשך שנים, עד ששפאר הצליח להביא לסיומו. 

אלברט שפאר, לו מקובל לייחס אחריות לנס הכלכלי של הגברת הייצור התעשייתי והחימוש שוב ושוב כמעט עד סוף המלחמה למרות תנאים הולכים ומתדרדרים בעורף הגרמני (שכללו צורך חוזר ונשנה להעביר עובדים מהתעשיה לחזית, הפצצות עומק של בעלות הברית, ואובדן משאבים בגלל התמודדות בעלות הברית).  מקדם את הדיון בתחרות בעוד סוגיה מעניינת. איך הוא הגביר את הייצור התעשייתי הגרמני ? ואיך ניהלו בעלות הברית את התעשיה שלהם ? למקרה שזה לא היה ברור לכם, מרכיב אחד בסיסי לא נכלל בתורות הניהול של החימוש בכל אחד מהצדדים למלחמת העולם השניה - תחרות חופשית. משום מה, ברגע שנהיה ברור לאחראים על הכלכלות שצריך לנהל מלחמה, הכורח בהתייעלות ובהתגייסות למאמץ הלאומי מעולם לא היווה נימוק לתחרות חופשית בתחומי הייצור של החימוש. 
הפתרון המשותף: ניהול מרכזי. זו נמצאה כדרך היחידה להקצאה יעילה של משאבים.

לא חייבים לעסוק בהיסטוריה של המלחמה כדי להבין שחלק גדול ממה שאומרים לנו על תחרות לא מסתדר עם הידע האנושי בנושא. לא מזמן, בעודי קורא לי כתבה מעניינת במגזין 2600 (מומלץ בחום, אגב, לכל מי שטכנולוגיה מעניינת אותו), נתקלתי בכתבה שתיארה את הדרך בה התחרות לכאורה בין חברות הסלולר בארה"ב יצרה שוק לא יעיל שהתמקד בחליבת הצרכן. 
כולנו יודעים שזו היתה המציאות הישראלית עד לא מזמן. בישראל היו 3 חברות סלולר כבר שנים רבות ובכל זאת, כולנו ראינו איך התחרות הזה לא ייצרה יעילות בהקצאת משאבים. 

גרוע מזה - ראינו איך ההתנהלות של השוק הכלכלי הביאה לכך שחברות הסלולר הופכות לפרות נחלבות במסגרת השתלטות כלכלית כשהשירות לאזרח יורד ברמתו, בעוד המחיר דווקא לא יורד. 

שוק הסלולר הוא דוגמא נהדרת כיצד השוק החופשי מזיק להקצאת משאבים יעילה. מבחינת התאגידים המעורבים חלוקת השוק באופן שאפשר לכולם להשמין מנחת על גב הצרכנים היה מצב אידיאלי. 
רק רגולציה אגרסיבית הצליחה להבקיע את חומת אי-היעילות של התאגידים, ככל שהיא הצליחה להעניק לאזרחים חירות בשימוש. 

השוק הסלולרי הדגים שוב כלל בסיסי על תחרות - תחרות מסייעת בהקצאת משאבים יעילה רק כאשר היא מעניקה חופש לאזרחים. כלומר, המפתח כאן הוא בחופש לצרוך ולא בחופש להתחרות. 

ככל שהחופש הניתן לצרכנים הוא רב יותר, גוברת היעילות בשוק הסלולרי. 
כיצד משיגים חופש צרכני ? רק על ידי רגולציה אפקטיבית שעומדת אל מול התאגידים ומאזנת את כוחם הרב. 
איך משיגים רגולציה אפקטיבית ? ממשלה קטנה לא מסוגלת לעשות את זה - כי לא יהיה ברשותה את הידע ואת יכולות האכיפה הנדרשים.

מה שמחזיר אותנו לשקר אחר של הנאו-ליברליזם - חשיבותה של ממשלה קטנה...   

אז מה המסקנה ? כדי למנוע פלוטוקרטיה, צריך להגביל את החזקים. 
כדי לשמור על הכלכלה, צריך לחזק את החופש של הצרכנים. 
תחרות, במובנים לגביהם מנסים לשטוף את מוחנו, היא לרעתנו. 
האינטרס שלנו, האזרחים-הצרכנים, הוא בממשלה חזקה, שתוכל לקיים רגולציה אפקטיבית. 
ואם תרצו - אין זו אגדה... 

3.2.2017

כסדום ועמורה היינו


לדידו - 
  • לא נורא שראש ממשלה מנהל משא ומתן עם בעל עיתון לגבי מהלכים ציבוריים ואחרים שאיש הציבור יעשה בתמורה לשינויים בדרך בה העיתון מוסר מידע לציבור לגבי אותו ראש ממשלה 
  • לא נורא שראש ממשלה מקבל מתנות בשווי מאות אלפי שקלים מגביר כזה או אחר
  • אין כזה דבר התנהלות לא נאותה של איש ציבור...  

מפליא אתכם? 
בואו לא נשכח שמדובר ב-
  • עבריין שהורשע בגין דברים שעשה בעודו איש ציבור 
  • אדם שהמערכת המשפטית הקלה בענייננו בצורה מוגזמת ומטורפת 
  • עד כדי כך שהתאפשר לו לחזור ולכהן כאיש ציבור (באותו משרד בו ביצע את פשעיו הקודמים! בישראל נותנים לחתול להמשיך ולשמור על השמנת...)

ועכשיו? 
באה מערכת ואלה! ועושה משהו לא נאות עבור כלי תקשורת: נותנים לאותו אדם לפרשן עניינים משפטיים. 

הבעיה היא לא עם אריה דרעי. הבעיה היא עם כולנו. איבדנו את המצפן הבסיסי ביותר - את מי לשאול מה בסדר ומה לא בסדר... 

כסדום ועמורה היינו. 


21.1.2017

נאום ההשבעה של הנשיא ה-45 של ארה"ב, דונאלד טראמפ


דונאלד טראמפ נשא נאום השבעה שהיה משמעותית פחות מפלג מאלה שנשא במהלך מערכת-הבחירות, אבל לא-פחות שאפתני. 

המסר הברור העולה מתוכו: אמריקה תבחן כל עניין וסוגיה תוך ציות לעיקרון המנחה: קודם ארה"ב (America First). 
השינוי, לדברי טראמפ, מתחיל היום. 


סוגיות בולטות מתוך הנאום:

  • פרוייקט השיקום של התעשיה של ארה"ב על בסיס עבודה של אזרחי ארה"ב  (שני עקרונים: קנה תוצרת ארה"ב ושכור אזרחי ארה"ב - buy American and hire American). 
  • תפישה של ארה"ב כנותנת דוגמא בוהקת לאורח החיים שלה אחריה קל לעקוב, אך לא כמי שכופה אותו. 
  • איחוד העולם התרבותי נגד האיסלם הרדיקלי  שיימחק מפני העולם (we will ... unite the civilized world against radical islamic terrorism which we will eradicate completely from the face of the earth )
  • בתשתית הפוליטיקה תהיה חובת נאמנות טוטאלית (total allegience) לארה"ב. 
  • דרך הפטריוטיזם, תתגלה הנאמנות של האזרחים זה לזה (כשאתה פותח את לבך לפטריוטיזם, אין מקום לדעות קדומות...)
  • ארה"ב לא תונהג עוד באופן שתוצאתו היא התעלמות מאזרחי ארה"ב. 
  • תם הזמן למילים ריקות. זה הזמן לפעולה. 
כעת הוא נדרש להוכיח את יכולותיו כנשיא.

בהתחשב במה שראינו ממנו עד כה כאיש עסקים וקמפיינר, בהתחשב בדרך שבה הורכב הקבינט שלו, ובהתשחב בדרך בה הוא החליף את הרטוריקה לכזו המתאימנה למנהיג שצריך לאחד, סביר להעריך שהוא עתיד להפתיע רבים לטובה. אולי אפילו מאוד לטובה, ברמה שתביא להשוואתו לנשיאים גדולים מעברה של ארה"ב, ונדמה לי שמבחינת הטמפרמנט הדוגמא הקרובה יותר תהיה זו של תיאודור רוזבלט.

עם זאת, חשוב להבין שבעת הזו, מדיניות מוצלחת של America First, עשויה להביא לכך שארה"ב אומנם תחווה רמה גבוהה בהרבה של שגשוג כלכלי מזו שחוותה בשמונה שנות נשיאותו של ברק אובמה, אבל עלולים להיות לכך מחירים דרמטיים במעמדה של ארה"ב כמעצמה עולמית. הרטוריקה הנוכחית של טראמפ מכילה בתוכה סתירות פנימיות, אבל כמכלול היא ניתנת כרגע לפרשנות אך ורק כרטוריקה של התבדלות.

אם אכן מעשיו של טראמפ יהיו בהתאם למילותיו, וארה"ב תלך בדרך ההתבדלות, ייתכן וכולנו נחזה כיצד נשיאה ה-45 של ארה"ב תורם את התרומה המכריעה ביותר בתהליך הפיכתה של סין למעצמת-העל העולמית מספר 1.

החידה הזו - הקשר בין מילותיו לבין מעשיו של טראמפ - תיפתר בחודשים ובשנים הקרובות. כי אכן, תם הזמן לבחינת מילותיו של דונאלד טראמפ ומתחיל פרק הזמן בו ייבחנו מעשיו.

מי ייתן והוא ייזכר כדמות מיטיבה עבור האנושות כולה.

20.1.2017

ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה?

נתקלתי השבוע בטענה משונה. כמה בני-שיח מהימין טענו בעקשנות שבהסכם הגרעין עם איראן, ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה. מתברר שהדעה הזו מסתובבת לה בקרב חוגים מסויימים בארצנו. כדאי להבהיר שהדעה הזו שגויה מהיסוד. 

תחשבו בעצמכם - איך בדיוק ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה? 
היא זו שיזמה את תוכנית הגרעין של איראן? 
היא זו שמנעה מהאדונים ברק ונתניהו לתקוף ישירות את איראן? 
נשיא ארה"ב אובמה, זה שאתם כל-כך נהנים לדבר עליו באופן שלילי, היה הנשיא שאישר להעביר לנו פצצות חודרות-בונקרים  (אחרי שקודמו בתפקיד, 'אוהב ישראל ידוע' לטענת חוגים מסויימים, התנגד לכך בתוקף). 

לישראל היו את כל הכלים לבצע תקיפה על אתר זה או אחר באיראן שנים ארוכות לפני ההסכם. למה היא לא עשתה את זה? 
תשאלו את האדונים נתניהו וברק. 
הם אלה שמכרו לכם את הרעיון שישראל באמת מסוגלת לחסל בעצמה את תוכנית הגרעין של איראן. 

האמת הידועה היא כי איראן העשירה אורניום ברמה צבאית במשך תקופה ארוכה לפני ההסכם. 
על פי ההסכם היא הפסיקה להעשיר אורניום לרמה צבאית. 
מה היא עושה בפועל? אנחנו לא יודעים. 
יש אפשרות שאנחנו בדרך למזרח תיכון גרעיני. 
לא נעים במיוחד. 

אבל האלטרנטיבה היחידה לא היתה סנקציות (כמו שמכרו לך). 
הרי ביבי בעצמו הראה לכל העולם את ההתקדמות המהירה של איראן אל הגרעין תחת משטר סנקציות. 
זוכרים את הגרף ההוא עם הפצצה והפתיל שנתניהו הציג באו"ם? 

האמת העצובה היתה ונשארה שהאלטרנטיבה היחידה לעצור תוכנית גרעין רצינית (ולא חובבנית כמו הלובית) היא מלחמה כוללת עם איראן. אבל - 
  • לארה"ב אין רצון לזה אחרי ההרפתקאה העיראקית שלה. 
  • רוסיה לא תופשת את עצמה כמישהו שבאמת צריך להיות מוטרד מאיראן גרעינית (מסיבותיה היא). 
  • סין לא מביעה עניין עמוק בסיפור הזה. יש המשערים שמבחינתם, במקרה הכי גרוע, כולנו נהרוג אחד את השני כאן במזרח התיכון, והם יבואו אחרי זה לנקות את האיזור מהנשורת ולהתיישב כאן. 

וזה פחות או יותר מסכם את המדינות שמסוגלות לקחת על עצמן כיבוש של איראן. 

אז מה נשאר, אם בכל זאת רוצים לעכב את התהליך הזה ? ריגול ודיפלומטיה. 

וזה מה שארה"ב עשתה. 

17.1.2017

כאשר יש סתירה בין זהותך הפלסטינית לזהותך הישראלית, האם תעדיף להביט לאחור בזעם או לעתיד בתקווה?


הפלסטינים של 1948, כפי שכולנו יודעים, הוא אחד הכינויים לערביי ישראל. על פי הדיווח, עודה הסביר כי עבור ערביי ישראל, כאשר יש סתירה בין זהותם הפלסטינית והערבית לזהותם הישראלית - 
"כאשר יש סתירה כזאת, הזהות [הפלסטינית] גוברת. לכן הפלסטינים שבתוך [שטחי ישראל] לא עובדים במשרדי הביטחון, החוץ, העלייה והקליטה, המשפטים וכו', כדי לשמור על זהותם הלאומית, וזאת למרות הפיתויים שמספקת העבודה במשרדים אלה, המהווים שליש מהמשרות [בסקטור הציבורי הישראלי]. אנו מעדיפים את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים שלנו. איננו רוצים רק להישאר במולדת, אלא גם להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות כדי לקחת חלק בסיום הכיבוש... סיום הכיבוש מצריך התנגדות לכובש. חובה עלינו לתמוך במאבק הפלסטיני, ולהשפיע על דעת הקהל של המדינה הכובשת, כדי שתתמוך בזכויות העם [הפלסטיני] אשר נמצא תחת כיבוש ושואף לחירות ולעצמאות... האינטרס [של ערביי ישראל] בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל איננו נובע מההיבט המוסרי, אלא מההיבט הלאומי..."
 מעניין איזה שיעור מציבור בוחריו של עודה תומך בהצהרות האלה. 

והתומכים, האם הם מסכימים עם  - 
  • מי שמתיימר להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות במטרה להביא לסיום הכיבוש אך קובע כי לא כדאי לו שיעבוד במשרדי הביטחון החוץ, המשפטים וכולי ? 
  • מי שאומר שהאינטרס של ערביי ישראל בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל הוא אינטרס לאומי ולא מוסרי ? 
  • מי שמעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים ? 
מה אומרת ההצהרה הזו על איימן עודה? 
  1. הרי מי שקובע שלא כדאי לו שיעבוד במשרדי הביטחון, החוץ, המשפטים וכו', מונע מעצמו את האפשרות להכיר את המורכבות הישראלית-יהודית בבחינת אפשרות סיום הכיבוש. הוא מצהיר מפורשות על כך שאין לו שום כוונה להיות לגשר לגשר בין האינטרסים הפלסטיניים לאלו הישראלים. הוא בוחר להביט על כל ההתרחשויות המהותיות מבחוץ, מהיציע, כמו הזקנים מהחבובות. 
  2. הרי מי שמצהיר על כך שמבחינת ערביי-ישראל תום הכיבוש, מדינה פלסטינית, שיבת הפליטים, ושוויון בתוך ישראל הם כולם עניין לאומי, מצהיר על כך שהמאבק הלאומי בין יהודים לערבים בארץ ישראל עודנו מתנהל במלוא עוזו, רק בכלים אחרים. ואם עודה עצמו מציג את ערביי-ישראל כמי שממשיכים את המלחמה באמצעים אחרים, מה להם לאזרחי ישראל ממוצא ערבי להלין על עמדות קיצוניות של הימין הישראלי כנגדם. הרי במלחמה נוהגים כמו במלחמה. 
  3. הרי מי שמעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים הוא מי שמתנער מכל אחריותו לייצג את הצרכים האישיים, המשפחתיים והסוציאליים של שולחיו. 
היתה תקופה בה נדמה היה שאיימאן עודה מקפיד להציג מנהיגות מתונה שתוכל להצעיד את ערביי-ישראל קדימה. אי-אפשר לקרוא את הנאום הזה ולא לקבל את הנרטיב המיוחס לו על ידי הימין הישראלי - הוא איננו איש של שלום. הוא אינו איש של קידמה. הוא איש של מלחמה. 

אי אפשר שלא לקרוא את הנאום הזה בלי לקוות ולייחל ליום שבו לא רק אנחנו, היהודים היושבים בין הנהר לים, אלא גם ערביי ישראל ישאלו עצמם - איזו תועלת יש במתן כוח פוליטי לאיש כזה? 

אפשר רק לקוות שיבוא היום בו אזרחי ישראל ממוצא ערבי ישכילו להעלות מתוכם אנשי-ציבור שייצגו אותם ואת טובתם לטובת כולנו - 
הצלחתם - הצלחתנו. 
ואם רק תרצו - אין זו אגדה. 

16.1.2017

נתניהו הלך לבחירות האחרונות בגלל חוק ישראל היום!?

ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, שיתף את עם ישראל הערב בפוסט בפייסבוק בו כתב:
"כולם יודעים שהתנגדתי התנגדות נחרצת לחוק "ישראל היום", שאחרים רקחו ויזמו עוד הרבה לפני הבחירות של 2013.
במשך חודשים ארוכים מנעתי את הבאתו של החוק להצבעה טרומית.
משהגיעה ההצבעה, הצבעתי נגד החוק יחד עם קומץ חברי כנסת שכלל את רוב חבריי בליכוד.
גם ידוע שלאחר שהחוק עבר ברוב גדול, פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת, בין השאר בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק.
כולם גם יודעים שעם הקמת הממשלה החדשה לאחר הבחירות, הכנסתי סעיף מפורש בהסכמים הקואליציונים כדי למנוע הישנות חקיקה כזאת."
פשפשתי בזכרוני ובארכיוני הבלוג כדי לנסות ולהבין איך זה שאני לא זכרתי שזו היתה הסיבה לבחירות ההן. 

ואז נזכרתי. 

ביבי הלך לבחירות אז בטענה שניסו לעשות פוטש נגדו

פוטש שלא היו לו הרבה ראיות והביא רבים וטובים לתמוה מה בדיוק קרה כאן. 

בהחלט יכול להיות שביבי הלך לבחירות בגלל שהוא תפש את חוק ישראל היום כפוטש נגדו. 

אבל הוא לא טרח להגיד לנו שאנחנו מצביעים על השאלה האם זה בסדר או לא שישראל היום יחולק בחינם. 

נחמד מצדו שהוא משתף אותנו עכשיו בזה. 

ליתר ביטחון אני אשמור כאן תמונה של הציטוט הזה, לקראת הפעם הבאה שבה ביבי לא יסביר למה הוא הולך לבחירות: