29.4.2017

לקראת יום העצמאות: השאלה הבסיסית היא אם עדיין יש על פני האדמה מטורף שטוף שנאה כלפי העם היהודי, שרוצה להשמיד אותנו

 "השאלה הבסיסית היא אם עדיין יש על פני האדמה מטורף שטוף שנאה כלפי העם היהודי, שרוצה להשמיד אותנו. התשובה היא כן. ראינו את המצעד במרכז טהרן עם אותו טיל עם כיתוב בעברית 'למחוק את ישראל מעל פני האדמה', לא ראיתי שום מחאה מצד הקהילה הבינלאומית, ולכן הערובה היחידה לזה שהמחזות האלו לא יחזרו על עצמם היא צה"ל חזק, עוצמתי ונחוש, כור ההיתוך של החברה הישראלית והקונצנזוס הרחב ביותר בחברה הישראלית".
יש משהו מוזר בבחירה של השר לדבר על טהרן. 

מי שמחפש מטורפים שטופי שנאה כלפי יהודים ו/או ישראלים לא צריך ללכת לאיראן בשביל למצוא אותם. מספיק להיזכר באירועי השבוע האחרון בארץ הקודש: 
אז למה שר הביטחון מדבר דווקא על איראן ? 

חשוב לדון באמירה הזו של שר הביטחון שלנו לא רק בגלל שברור שיש כאן עוד נסיון להסיט את הדיון מהאינתיפאדה השלישית הממשיכה לרחוש כאן. הסטת הדיון מהאיום הקונקרטי הברור, המוגדר והמיידי לאיום המופשט והמרוחק היא המסורת שייסד בנימין נתניהו, האיש שבמסגרת כהונתו פרצה האינתיפאדה הזו עוד ב2013. אחרי הכל, כולנו יודעים שממשלת ישראל לא הצליחה לדכא את האינתיפאדה הזו. למה אנחנו לא מדברים על זה? בזכות התקשורת הישראלית האימפוטנטית במיוחד ושליחי הציבור שלנו, שגם הם, איך נאמר בעדינות, לא משהו בייצוג האינטרסים האמיתיים שלנו. 

חשוב לדון באמירה הזו, כי היא משקפת בעיה ישראלית הרבה יותר גדולה. כל מי שמנסה לרכוש בקיאות בשיח ציטוטי ההשמדה של בכירים איראניים מגלה במהירות שיש להם, לאיראנים האלה, נטייה מוזרה להתנסח במורכבות הרבה יותר גדולה מהתקשורת הישראלית. כל מי שלא מכיר את העניין מוזמן לעיין בקישורים הבאים - 
למקרה שזה לא היה ברור מספיק, ככה זה נראה בתקשורת הישראלית: נשיא איראן: "למחוק את ישראל מהמפה"

לעומת זאת, ככה זה נראה בעיניים של מי שמבקש לייצג את העמדה האיראנית:
Israel: “Wiped off The Map”: The Rumor of the Century, Fabricated by the US Media
'למחוק את ישראל מהמפה' : שמועת המאה, זיוף של התקשורת האמריקאית 
האם זה אומר שיש לאיראנים כוונות טובות כלפי ישראל ? בוודאי שלא.
העמדות האיראניות בנוגע לעתידה של ישראל ברורות:
בניסוחים העדינים ביותר, הנהגת איראן הביעה עמדה עקבית שיש לאפשר חזרה של כל פליטי  פלסטין לדורותיהם, ואז לקיים משאל עם בקרב כל האוכלוסיה בין הנהר לים איזו מדינה צריכה להתקיים כאן.
האם יש למישהו ספק שבעקבות משאל-עם כזה יבוא הקץ למדינת ישראל כמדינת העם היהודי? 

יתרה מכך, ברור לגמרי שיש בקרב הקיצוניים בהנהגה האיראנית (אלה המכונים hardliners בלע"ז) דעות אנטישמיות ברורות, וחלקם מאמצים בשמחה את הפרשנות הקיצונית של מחיקת ישראל מהמפה, אותה פרשנות אותה מאמצים בישראל כאילו היא מייצגת את כל מנהיגי איראן, מתונים כקיצוניים יחד.

אבל הכריכה הזו יחד, של מתונים וקיצוניים, מטשטשת את מורכבות התמונה האיראנית. דווקא רפסנג'אני, לכאורה מתון איראני ידוע, מאבות תוכנית הגרעין האיראנית, ביטא את הדברים בצורה המדוייקת ביותר (מצוטט בעמ' 13 למסמך המרכז הירושלמי שהוזכר קודם):
"If one day, a very important day of course, the Islamic world will also be equipped with the weapons available to Israel now, the imperialist strategy will reach an impasse, because the employment of even one atomic bomb inside israel will wipe it off the face of the earth, but would only do damage to the Islamic world"
ובעברית:
"אם יום אחד, יום חשוב מאוד כמובן, גם העולם האיסלאמי יצוייד עם הנשקים הזמינים לישראל כיום, האסטרטגיה האימפריאליסטית תגיע למבוי סתום, מאחר והפעלת אפילו פצצה אטומית אחת בתוך ישראל תמחק אותה מעל פני כדור הארץ, אבל תביא רק נזק לעולם האיסלאמי". 
במסמך המרכז הירושלמי בחרו לשים דגש על הפסוקית: "הפעלת אפילו פצצה אטומית אחת בתוך ישראל תמחק אותה מעל פני כדור הארץ". 
המצודדים בפרשנות איראן המתונה בוודאי יבחרו לשים דגש על הפסוקית "אבל תביא רק נזק לעולם האיסלאמי". 

אבל כל אדם בר-דעת החותר להבין את המורכבות האיראנית המשתקפת כאן, יבין שחייבים לקרוא אותם יחד.
המבוי הסתום עליו מדבר רפסנג'אני הוא הדדי. 
impasse במובן של תיקו.
חתירת העולם האיסלאמי לנשק גרעיני נועדה להביא אותו לשוויון.

כלומר - זה לא מאוד שונה מהדרך של ישראל. זוכרים? אנחנו מחזיקים בדוקטרינה האומרת כי "ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון, אולם גם לא תהיה השנייה לעשות זאת". דוקטרינה שעיקרה הרתעה ושימור סטטוס-קוו. לא הכרעה. 

האומנם שר הביטחון של ישראל איננו מודע כלל למורכבות הזו של איראן? האם אין לו כל מודעות לאפשרות שהאינטרס הבטחוני הישראל לגבי איראן והגרעין הוא אחר מכפי זה שמוכרים לנו כאן בישראל ? האומנם דווקא הוא, מבקר ידוע של נתניהו בשלל נושאים, איננו מסוגל לנסות להתחבר לאחת הפרספקטיבות המעניקות מבט מפוכח יותר על הדרך הכושלת בה טיפל בנימין נתניהו - וטיפלה ישראל בהנהגתו - בתוכנית הגרעין של איראן

סביר להניח שליברמן, בדומה לנתניהו, יודע את כל זה.
ובכל זאת - בדומה לנתניהו, הוא ממשיך לטפח תודעה של איום קיומי בקרב העם היושב בציון. 
למה הם עושים את זה? 

לקריאה נוספת

20.4.2017

אני בסופו של דבר לוחם, לא באתי להיות שוטר

הודאה בהתעללות - לא היתה. 
והבעיה האמיתית? כלל לא היתה הבנה שזה מה שקרה שם. 

חייל שנחקר הסביר " לפי דעתי בשטח עדיף לסגת מהערכים שלך מאשר שחבר יקבל סכין בגב, אבן בראש וכל מה שיכול לפגוע בו...כל עוד אתה דבק במטרה, שהפלסטיני לא יפגע במישהו בזמן שהוא מתפרע, אז המטרה מקדשת כל אמצעי."
אבל אותו חייל גם אמר משהו מאוד בסיסי: " אני בסופו של דבר לוחם, לא באתי להיות שוטר". 

וזאת היתה ונשארה הבעיה האמיתית של החברה הישראלית בהתמודדותה עם בעיות הביטחון ביהודה ושומרון. במקום להכריע סוף סוף (אחרי 40 שנה!) בשאלת יחסיה של מדינת ישראל עם השטחים אותם כבשה/שחררה ב-1967, היא ממשיכה לשבת על הגדר. 

את המחיר משלמים טובי בנינו - שעוברים שינוי אותו יעבור כל אדם שבא להיות לוחם ומצא עצמו עוסק בשיטור של חברה אזרחית המתנגדת למצבה. 

ועם השינוי הזה הם חוזרים אל בינינו, וכך כולנו - כל הישראלים - הולכים ומשתנים. 

כולנו - ימנים כשמאלנים - מוכנים להילחם על קיומנו כאן. 
אבל האומנם הקמנו את מדינת ישראל כדי שכולנו נחיה כאן כשוטרים בעל כורחנו ? 
ואם כולנו נסוגים מערכינו - מה יישאר מהמדינה שהקמנו כאן ? 





4.4.2017

מתכנסים לקראת נפילה?

המערכת הפוליטית הישראלית כמרקחה. הולכים ומצטברים סימנים לכך שאנחנו בתקופה של שינוי ממשמש ובא. 
מהבולטים שבין הסימנים:

כולם מצטרפים יחד לכדי אמירה אחת פשוטה וחדה: כולם, כולל ביבי עצמו, חושבים שביבי בדרכו החוצה מהפוליטיקה. 

למה הם חושבים כך ? קשה שלא להתרשם מהצטברות הפרסומים בפרשת נתניהו-מוזס. כמויות העשן אומרות דרשני. 

ובכל זאת, אין להסיק מכאן שהנפילה הממשמשת ובאה של ביבי תתרחש כבר מחר בבוקר. 

לו"ז פוליטי של נפילה כזו הוא תהליך מורכב שמצריך זמן לא-מבוטל. נפתלי בנט כנראה סבור כך. לכן החלטת הממשלה להגביל בניה ביו"ש  לא הביאה אותו לעלות עלי בריקדות (ייתכן שהוא גם מקפיד שלא להפוך לעילה של נתניהו ללכת לבחירות). 

למי שלא זוכר, נזכיר את הלו"ז של אהוד אולמרט בזמנו. הפרשיה העיקרית שהובילה את תהליך נפילתו הפוליטית של אהוד אולמרט היא פרשיית מעטפות הכסף
  • באפריל 2008 התיר היועמ"ש דאז, מני מזוז, לפתוח בחקירה על קבלת כספים שלא כדין מאיש העסקים טלנסקי. 
  • במאי 2008 אולמרט נחקר באזהרה בגין אותה פרשה. 
  • לאחר שטלנסקי נתן עדות מוקדמת התחוללה הסערה הציבורית שהובילה להתחלת תהליך נפילתו בפועל של אולמרט. 
  • אולמרט עצמו הגיש התפטרות (בעקבות מו"מ פוליטי עם שותפות לקואליציה) רק בספטמבר 2008
  • הוא שימש כראש ממשלת מעבר עד לסוף מרץ 2009. 
  • רק באותו חודש הודיע היועמ"ש על כוונה להעמיד את אולמרט לדין, בכפוף לשימוע. 
  • באותה פרשיה, אגב, זוכה אולמרט בערכאה הראשונה, בשנת 2012, והורשע רק בעקבות ראיות חדשות, ב-2015. 

אם הלו"ז של אולמרט מנבא לגבי הלו"ז של נתניהו, הרי שעד דצמבר 2017, נתניהו כבר לא יהיה ראש-ממשלה. האומנם אפשר להסיק מסקנה כזו בצורה נחרצת? בוודאי שלא. אם נראה לכם שתיק 2000 הוא פרשיה סבוכה יותר מענייניו של אולמרט, אתם צודקים. בעיקר מאחר והחשוד הנוסף, ארנון מוזס, הוא אדם רב-עוצמה לא פחות מראש-הממשלה עצמו. 

ובכל זאת, הבחירה של סער וכץ וההיסטריה של נתניהו כולן מעידות על כך שהחודשים הקרובים צפויים להיות תקופת מפתח. 

מבחינת הלו"ז של בנימין נתניהו,  בפרשיית נתניהו-מוזס, שכרגע נראית כסיבוך העיקרי של ראש הממשלי (בניגוד לסיבוך המשני לכאורה בתיק המתנות), הדברים נראים כך: 
כך שאם בכל זאת ננסה ללמוד מענייני אולמרט, 4 החודשים הקרובים צפויים להיות תקופת-מפתח בכל הנוגע לשאלת המשך-כהונתו של נתניהו בצל האפשרות שיועמד לדין. 

האם, כמקובל בפוליטיקה הישראלית, נראה נסיון של נתניהו להסיט את הדיון לעבר נושאים בטחוניים מדיניים? 
האם הוא יבחר לעשות זאת בדרך של מלחמה או של שלום ? 
ימים יגידו. אבל דבר אחד ודאי - יהיה מעניין. 


25.3.2017

אובמהקר יישאר

הפסד משמעותי ראשון לממשל טראמפ - הנסיון לפרק את הaffordable care act (הידוע בכינויו obama care) -נכשל באופן חרוץ. הממשל משך את הצעת החוק, אחרי שהתברר שאין לו רוב בקרב הרפובליקאים. 


כל מי שצופה במסיבת העיתונאים של פול ראיין מבין - הרפובליקאים בבעיה קשה. הנסיון להפנות אצבעות מאשימות כלפי הדמוקרטים או לטעון שהיה כאן נסיון לעזור להם לא יסתיר דבר. תגובות השמחה מהצד הדמוקרטי אומרות את הכל...


ואם יש מישהו שעדיין סבור שמבחינת הרפובליקאים מדובר במכה קטנה בכנף, בואו ניזכר איך זה נראה רק לפני כמה שבועות, כשהחוק הזה הוצג לפני הציבור...


אז מה היה לנו כאן ? הבטחה מרכזית של דונאלד טראמפ לא מומשה. ולפחות כרגע, על פי ההצהרות, היא גם לא תמומש בעתיד הנראה לעין... לאן זה ייקח את הפוליטיקה האמריקאית?

דבר אחד בטוח - משעמם לא יהיה שם.

למרבה הצער שלנו, הישראלים, ככל שממשל טראמפ יתקדם מכשלון לכשלון, כך יגבר הלחץ על ישראל להתקדם להסדר בכל מחיר. למה למרבה הצער, בהתחשב בעמדה שהובעה כאן בבלוג באופן חוזר על כך שישראל צריכה לקחת אחריות כל עוד זה בידיים שלה ולקדם הסדר באיזור? כי עם היכולות הביצועיות הבינוניות שהממשל הזה מפגין בעניינים שאמורים להיות בשליטה מלאה שלו, שם בארה"ב, אפשר רק לדמיין כמה נורא ייראה הפתרון שממשל טראמפ יבשל לנו כאן, במזרח התיכון....

ובכל זאת, החשש שלנו מהצפוי לנו לא צריך להעיב על השמחה שלנו עבור אמריקאים רבים, רבים מאוד, שכשלונו של המהלך הזה של ממשל טראמפ מבטיח להם, לפחות בעתיד הקרוב, חיים עם ביטוח בריאות אפקטיבי.

נתנחם בחצי הכוס המלאה, גם אם היא לא שלנו ?

16.3.2017

ג'ון אוליבר מראיין את הדאלאי לאמה

יום אחד, בעתיד הלא רחוק, סין תהיה מעצמת-העל הראשונה במעלה על פני כדור-הארץ. כך מאמינים רוב הפרשנים הפוליטיים עלי-אדמות. 

זה לא יהפוך אותה לכוח היחיד עלי אדמות. בדיוק כפי שארה"ב לא היתה הכוח היחיד עלי אדמות מאז סוף המלחמה הקרה והתפוררות ברה"מ בסוף שנות ה-80' של המאה ה-20. בדיוק כפי שבריטניה לא היתה הכוח היחיד עלי אדמות בעקבות המלחמות הנפוליאוניות. 

מבחינה פוליטית מדינית, גם במציאות שבה סין תהיה המדינה רבת-העוצמה ביותר על פני הגלובוס, מדינות אחרות ימשיכו להיות שחקניות רבות חשיבות במערכת הבין-לאומית. כבר כעת קל להניח שב-30 השנים הקרובות תאלץ סין להתמודד מול מערך לא טריוויאלי של מעצמות אחרות, בדמותן של ארה"ב, רוסיה והודו. רבים האמינו שבמערך הזה יימנה גם האיחוד האירופאי. בימים אלה של Brexit סביר יותר לחזות התעוררות של מדינות כמו גרמניה אל המקום של מעצמה בין-לאומית מאשר מערך מדיני כלל-אירופאי. 

כך או כך, כאשר מדינה מקבלת את הסטטוס המיוחד הזה של מעצמת-על, ענייניה הפנימיים ומעשיה עם שכנותיה הופכים להיות מוקד של עניין עבור העולם כולו. לכן לנו, כאן, בישראל, אמור להיות עניין מיוחד בתוכנית Last Week Tonight של ג'ון אוליבר, שעסקה בטיבט ובמסגרתה רואיין הדאלאי לאמה. בתור מדינה שיש לה עניייני שטחים כבושים/משוחררים משלה, זו הזדמנות מאלפת לראות את הדרך שבה העולם המערבי, המפותח, רואה את העניין הטיבטי.


הסינים, כמובן, רואים את העניין הזה אחרת לגמרי. תקצר כאן הראייה לפרט את הפרספקטיבה הסינית, אבל המבקש להבין אותה, טוב יעשה אם יתחיל בעיון ולימוד של הסוגיות הבאות:

8.3.2017

כאשר מדברים על היפרדות חשוב לשים לב אל מה ואל מי מתכוונים...

כדאי לשים לב לנסיונות להעלות לדיון ציבורי את תוכנית האי-פרדות, אותה תוכנית של הקמת אי מלאכותי מול עזה, שבו יוקם נמל ובעתיד כנראה גם שדה תעופה. על פי התוכנית, האי יחובר לרצועה באמצעות גשר שעליו עמדת בידוק ויהיה בפיקוח בטחוני בינלאומי. 

במידה והתוכנית תבוצע - 
  • היא תאפשר לישראל ולמצרים להפסיק להיות הנאשמות העיקריות באוזלת-היד של חמאס לפתח את הרצועה 
  • והיא - אולי - גם תאפשר סוף סוף לעזתים עצמם להתנער מהקפאון אליו נקלעו מאז השתלטות חמאס, ולהתחיל לצעוד קדימה לעבר עתיד יותר לעצמם ולסביבתם 
ובמקרה וחמאס ישתלט על הנמל באלימות ויבקש להפעילו ללא פיקוח בינלאומי? 
התוכנית, ולא בקרה, עתידה ליצור מטרה שאפשר להשבית אותה בקלות רבה באמצעות העליונות האווירית והימית של ישראל.

אבל לא רק האפשרויות הבינלאומיות הטמונות במהלך כזה, בד בבד עם העובדה שיש בוושינגטון ממשל שאיננו מחוייב עוד לפתרון זה או אחר, הן שצריכות לעניין אותנו הישראלים. אצלנו, כפי שאמר פעם קיסינג'ר, אין מדיניות חוץ. יש רק מדיניות פנים.

ובפרספקטיבה הזו יש עניין מיוחד: מי שמקדם את התוכנית הוא ישראל כץ, שר התחבורה. וזה לא במקרה. כץ הבהיר לאחרונה שבכוונתו להתמודד על ראשות הליכוד. היה לו חשוב לא פחות להדגיש:
"אני אתמודד - לא מול בנימין נתניהו, אלא כשהוא יסיים. אתמודד על ראשות הליכוד ועל ראשות הממשלה".
חשוב להקשיב לא רק למילים, אלא גם למנגינה. והיא קובעת: בתוך הליכוד שוב קמים אנשים הרואים עצמם ראויים לתפקיד ראש הממשלה. וזה קורה אחרי שנים ארוכות בהן נתניהו הצליח ליישם בהצלחה לא מבוטלת את העצה הפוליטית המפורסמת שנתן תרסיבולוס ממילטוס לפריאנדר מלידיה (לוד המקראית). למי שלא מכיר את הסיפור, נזכיר בקצרה, שעל פי ההיסטוריות של הרודוטוס, שלח פריאנדר לתרסיבולוס שליח, ועמו בקשה של רודן אחד לאחר: כיצד יכול רודן לשלוט ללא הפרעה שנים ארוכות? תרסיבולוס לא השיב אלא לקח את השליח עמו לטיול ליד הארמון בשדה חיטה, ובמהלך הטיול הקפיד לעקור רק את החיטים הגבוהות והבולטות מעל כל השאר. השליח חזר עם הסיפור לאדונו פריאנדר, והוא הבין את המרומז היטב, בדיוק כמו בנימין נתניהו. שליט נבון המבקש להקדים רפואה למכה ולמנוע איומים על שלטונו ידאג להסיר את האנשים הבולטים שעשויים להפוך רבי-עוצמה מספיק כדי להתחרות עמו.

כולם יודעים כבר כמה שנים שנתניהו לא יאפשר למועמדים לראשות הממשלה להתפתח סביבו. אך נראה שהצטברות העננים של פרשיות פליליות סביב ראשו של ראש הממשלה המכהן הביאה סוף סוף בכיר בליכוד לחצות את הרוביקון.  הנכונות של כץ לקחת סיכון כזה מעידה על כך שהוא לפחות משוכנע שנתניהו לא ימשיך לקדנציה נוספת.

כך שכאשר מדברים אתכם על היפרדות ואי-פרדות, חשוב לזכור שלא מדובר בהכרח בעזה. ייתכן שהדובר מבקש, בסך הכל, להיפרד מבנימין נתניהו... 

ואיך נדע אם ישראל כץ איננו בודד בהערכתו? מסביב לליכוד - ככל שמפלגות יתניעו תהליכים שמבשרים על הערכות לבחירות (דוגמת פריימריז). בתוך הליכוד? ככל שדמויות אחרות יתבטאו תכופות יותר בעניינים של ביטחון ומדיניות-חוץ. הימים הקרובים יגידו הרבה...

לקריאה נוספת בנושא מניעה פוליטית של צמיחת מתחרים
 

20.2.2017

האם יש תקווה שדונאלד טראמפ ישנה את דרכיו ?


האיש התייחס לאירוע טרור שקרה בשבדיה וגילה (אולי להפתעתו ואולי לא) שלא קרה שם דבר. 
המקור שלו: חדשות ברשת פוקס. חדשות מפוקפקות. מה שנקרא fake news. 

האם זה יכול לגרום לדונאלד לשנות את מקור החדשות שלו?
אין מקום לאופטימיות. 

וינסטון צ'רצ'יל אמר את זה הרבה קודם: קורה לו לאדם שהוא נתקל באמת. לרוב הוא קם וממשיך ללכת בדרכו כמקודם. 

13.2.2017

להגן על המציאות של העובדות

ג'ון אוליבר בתכניתו Last Week Tonight מסביר באופן משכנע עד כמה בעידן הזה של fake facts ו-fake news, חשוב שכולנו נעשה מאמץ מיוחד לבחון סיפורים לפני שאנחנו משתפים בהם - במיוחד כאלה שמאשרים את הדעות הקדומות שלנו. שאלו את עצמכם שאלות כמו:
  • האם זה מקור חדשות שאני מכיר ? 
  • האם מישהו בדק את העובדות האלה ?
  • האם יש כאן קישור למקורות ראשוניים ?האם מה שנאמר בכתבה אכן מתאים למה שנאמר במקורות הראשוניים? 
ואם אתם רואים שיש מקור חדשותי שיש בעיה בסיפורים שלו, באופן חוזר ונשנה, והמקור הזה לא מתקן טעויות - תפסיקו לבטוח בו: בין אם המקור הזה הוא איזה אידיוט שכותב בלוג, נשיא ארה"ב או ראש-ממשלת ישראל... 




















10.2.2017

תחרות, החופש לצרוך ופלוטוקרטיה

האמת המרה על תחרות ופלוטוקרטיה היא שתחרות חופשית של היצרנים היא אינטרס של החזקים. חלשים, למרות כל מה שמספרים לנו משלים על צבים וארנבים, לא מגיעים למקומות הראשונים בתחרות, לא בספורט ולא בחיים הכלכליים.

ובכל זאת, עדיין חוזרים הכלכלנים ומשננים לנו בוקר וערב את הכלל הבסיסי ביותר - הדרך היעילה ביותר להקצות משאבים היא תחרות חופשית של היצרנים בשוק. לדידם, אין דרך אחרת מלבד התחרות. 

מזכיר לכם משהו ? לא מהדהד לכם סיסמאות מהסוג של אין אלוהים מלבד X ו-Y הוא נביאו ?
ולא במקרה. כלכלה מודרנית היא דת. 
לא זו בלבד שהראיות האמפיריות שתומכות בחלקים גדולים של מבנה-הידע הכלכלי הן חלשות, במקרה הטוב, בדומה לראיות העומדות מאחורי הדתות האנושיות, אלא שיש לנו ראיות חוזרות לכך שמדע הכלכלה איננו יודע כיצד למנוע משברים כלכליים ויש ספק רב עד כמה הוא יודע להחליש אותם. 

כמובן, הכלכלנים מספרים לנו שהם יודעים ומביאים טיעונים מהגורן ומהיקב, אבל תתבוננו במה שקרה בארה"ב בין המשבר הכלכלי הגדול של 1929 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה, או פשוט מכך - תתבוננו במה שקורה לכלכלה העולמית מאז ספטמבר 2008 - וראו זה פלא - רוב המידע שיש ברשותנו על כך שהפעולות הכלכליות שיפרו את המצב - נמסר לנו על ידי כלכלנים. 
המידע הזה נמסר לנו למרות  שהמידע האישי שנמצא ברשות רוב בני-האדם, בלשון המעטה, לא מאשר את המידע הכלכלי שמטיפים לנו, כאילו היה עיקרי-אמונה.

האמת העצובה על תחרות היא שתחרות בלי כללים מסודרים ואיכותיים המיושמים בקפידה היא כנראה אחת הדרכים הגרועות ביותר להקצאת משאבים.
רוצים דוגמא ? בבקשה. אחד הדברים שפחות אוהבים לספר לנו הוא שהנאציזם, אותה אידיאולוגיה שנזכרת בעיקר כאידיאולוגיית שנאה, נשאה בקרבה רעיונות רבים, שונים, חלקם משונים, לעתים סותרים, לגבי הרבה מאוד נושאים. אחד הרעיונות המרכזיים שקידם הנאציזם הוא אמונה בחשיבותה של התחרות החופשית. אדולף היטלר האמין כל-כך בתחרות שהוא ניסה לקדם אותה בכל המישורים, כולל בתוך הממשל שלו עצמו. 
לעתים תכופות הוא הפקיד נושא לטיפול בידי שני גופים שונים בממשלו מתוך אמונה שהתחרות ביניהם תביא ליצירת פתרון יעיל ביותר לבעיה. 
התוצאה הברורה של הקצאת משאבים כפולים להתמודדות עם אותו נושא, וחוסר-יעילות ביורוקרטית מהמם כלל לא הטרידה אותו. החזק יותר יביא את הפתרון האפקטיבי יותר, האמין. 

אנקדוטה משעשעת של הגישה ההיטלריסטית ל-תחרות אותה מספר אלברט שפאר, שר התעשיה והחימוש של היטלר, היא שהיטלר הורה לשניים לקנות עבורו, בכובעו כקנצלר ונשיא הרייך,  תמונות במכירות הפומביות השונות של חפצי אמנות. כתוצאה, לא-אחת נחזו שני נציגיו של היטלר מתחרים זה בזה במתן הצעות במכירה פומבית, כשהמחיר הסופי אותה נדרשה המדינה לשלם עבור התמונה עולה ועולה, כתוצאה מן התחרות הפרועה שניהלו השניים. מצב דברים משעשע זה נמשך במשך שנים, עד ששפאר הצליח להביא לסיומו. 

אלברט שפאר, לו מקובל לייחס אחריות לנס הכלכלי של הגברת הייצור התעשייתי והחימוש שוב ושוב כמעט עד סוף המלחמה למרות תנאים הולכים ומתדרדרים בעורף הגרמני (שכללו צורך חוזר ונשנה להעביר עובדים מהתעשיה לחזית, הפצצות עומק של בעלות הברית, ואובדן משאבים בגלל התמודדות בעלות הברית).  מקדם את הדיון בתחרות בעוד סוגיה מעניינת. איך הוא הגביר את הייצור התעשייתי הגרמני ? ואיך ניהלו בעלות הברית את התעשיה שלהם ? למקרה שזה לא היה ברור לכם, מרכיב אחד בסיסי לא נכלל בתורות הניהול של החימוש בכל אחד מהצדדים למלחמת העולם השניה - תחרות חופשית. משום מה, ברגע שנהיה ברור לאחראים על הכלכלות שצריך לנהל מלחמה, הכורח בהתייעלות ובהתגייסות למאמץ הלאומי מעולם לא היווה נימוק לתחרות חופשית בתחומי הייצור של החימוש. 
הפתרון המשותף: ניהול מרכזי. זו נמצאה כדרך היחידה להקצאה יעילה של משאבים.

לא חייבים לעסוק בהיסטוריה של המלחמה כדי להבין שחלק גדול ממה שאומרים לנו על תחרות לא מסתדר עם הידע האנושי בנושא. לא מזמן, בעודי קורא לי כתבה מעניינת במגזין 2600 (מומלץ בחום, אגב, לכל מי שטכנולוגיה מעניינת אותו), נתקלתי בכתבה שתיארה את הדרך בה התחרות לכאורה בין חברות הסלולר בארה"ב יצרה שוק לא יעיל שהתמקד בחליבת הצרכן. 
כולנו יודעים שזו היתה המציאות הישראלית עד לא מזמן. בישראל היו 3 חברות סלולר כבר שנים רבות ובכל זאת, כולנו ראינו איך התחרות הזה לא ייצרה יעילות בהקצאת משאבים. 

גרוע מזה - ראינו איך ההתנהלות של השוק הכלכלי הביאה לכך שחברות הסלולר הופכות לפרות נחלבות במסגרת השתלטות כלכלית כשהשירות לאזרח יורד ברמתו, בעוד המחיר דווקא לא יורד. 

שוק הסלולר הוא דוגמא נהדרת כיצד השוק החופשי מזיק להקצאת משאבים יעילה. מבחינת התאגידים המעורבים חלוקת השוק באופן שאפשר לכולם להשמין מנחת על גב הצרכנים היה מצב אידיאלי. 
רק רגולציה אגרסיבית הצליחה להבקיע את חומת אי-היעילות של התאגידים, ככל שהיא הצליחה להעניק לאזרחים חירות בשימוש. 

השוק הסלולרי הדגים שוב כלל בסיסי על תחרות - תחרות מסייעת בהקצאת משאבים יעילה רק כאשר היא מעניקה חופש לאזרחים. כלומר, המפתח כאן הוא בחופש לצרוך ולא בחופש להתחרות. 

ככל שהחופש הניתן לצרכנים הוא רב יותר, גוברת היעילות בשוק הסלולרי. 
כיצד משיגים חופש צרכני ? רק על ידי רגולציה אפקטיבית שעומדת אל מול התאגידים ומאזנת את כוחם הרב. 
איך משיגים רגולציה אפקטיבית ? ממשלה קטנה לא מסוגלת לעשות את זה - כי לא יהיה ברשותה את הידע ואת יכולות האכיפה הנדרשים.

מה שמחזיר אותנו לשקר אחר של הנאו-ליברליזם - חשיבותה של ממשלה קטנה...   

אז מה המסקנה ? כדי למנוע פלוטוקרטיה, צריך להגביל את החזקים. 
כדי לשמור על הכלכלה, צריך לחזק את החופש של הצרכנים. 
תחרות, במובנים לגביהם מנסים לשטוף את מוחנו, היא לרעתנו. 
האינטרס שלנו, האזרחים-הצרכנים, הוא בממשלה חזקה, שתוכל לקיים רגולציה אפקטיבית. 
ואם תרצו - אין זו אגדה... 

3.2.2017

כסדום ועמורה היינו


לדידו - 
  • לא נורא שראש ממשלה מנהל משא ומתן עם בעל עיתון לגבי מהלכים ציבוריים ואחרים שאיש הציבור יעשה בתמורה לשינויים בדרך בה העיתון מוסר מידע לציבור לגבי אותו ראש ממשלה 
  • לא נורא שראש ממשלה מקבל מתנות בשווי מאות אלפי שקלים מגביר כזה או אחר
  • אין כזה דבר התנהלות לא נאותה של איש ציבור...  

מפליא אתכם? 
בואו לא נשכח שמדובר ב-
  • עבריין שהורשע בגין דברים שעשה בעודו איש ציבור 
  • אדם שהמערכת המשפטית הקלה בענייננו בצורה מוגזמת ומטורפת 
  • עד כדי כך שהתאפשר לו לחזור ולכהן כאיש ציבור (באותו משרד בו ביצע את פשעיו הקודמים! בישראל נותנים לחתול להמשיך ולשמור על השמנת...)

ועכשיו? 
באה מערכת ואלה! ועושה משהו לא נאות עבור כלי תקשורת: נותנים לאותו אדם לפרשן עניינים משפטיים. 

הבעיה היא לא עם אריה דרעי. הבעיה היא עם כולנו. איבדנו את המצפן הבסיסי ביותר - את מי לשאול מה בסדר ומה לא בסדר... 

כסדום ועמורה היינו. 


21.1.2017

נאום ההשבעה של הנשיא ה-45 של ארה"ב, דונאלד טראמפ


דונאלד טראמפ נשא נאום השבעה שהיה משמעותית פחות מפלג מאלה שנשא במהלך מערכת-הבחירות, אבל לא-פחות שאפתני. 

המסר הברור העולה מתוכו: אמריקה תבחן כל עניין וסוגיה תוך ציות לעיקרון המנחה: קודם ארה"ב (America First). 
השינוי, לדברי טראמפ, מתחיל היום. 


סוגיות בולטות מתוך הנאום:

  • פרוייקט השיקום של התעשיה של ארה"ב על בסיס עבודה של אזרחי ארה"ב  (שני עקרונים: קנה תוצרת ארה"ב ושכור אזרחי ארה"ב - buy American and hire American). 
  • תפישה של ארה"ב כנותנת דוגמא בוהקת לאורח החיים שלה אחריה קל לעקוב, אך לא כמי שכופה אותו. 
  • איחוד העולם התרבותי נגד האיסלם הרדיקלי  שיימחק מפני העולם (we will ... unite the civilized world against radical islamic terrorism which we will eradicate completely from the face of the earth )
  • בתשתית הפוליטיקה תהיה חובת נאמנות טוטאלית (total allegience) לארה"ב. 
  • דרך הפטריוטיזם, תתגלה הנאמנות של האזרחים זה לזה (כשאתה פותח את לבך לפטריוטיזם, אין מקום לדעות קדומות...)
  • ארה"ב לא תונהג עוד באופן שתוצאתו היא התעלמות מאזרחי ארה"ב. 
  • תם הזמן למילים ריקות. זה הזמן לפעולה. 
כעת הוא נדרש להוכיח את יכולותיו כנשיא.

בהתחשב במה שראינו ממנו עד כה כאיש עסקים וקמפיינר, בהתחשב בדרך שבה הורכב הקבינט שלו, ובהתשחב בדרך בה הוא החליף את הרטוריקה לכזו המתאימנה למנהיג שצריך לאחד, סביר להעריך שהוא עתיד להפתיע רבים לטובה. אולי אפילו מאוד לטובה, ברמה שתביא להשוואתו לנשיאים גדולים מעברה של ארה"ב, ונדמה לי שמבחינת הטמפרמנט הדוגמא הקרובה יותר תהיה זו של תיאודור רוזבלט.

עם זאת, חשוב להבין שבעת הזו, מדיניות מוצלחת של America First, עשויה להביא לכך שארה"ב אומנם תחווה רמה גבוהה בהרבה של שגשוג כלכלי מזו שחוותה בשמונה שנות נשיאותו של ברק אובמה, אבל עלולים להיות לכך מחירים דרמטיים במעמדה של ארה"ב כמעצמה עולמית. הרטוריקה הנוכחית של טראמפ מכילה בתוכה סתירות פנימיות, אבל כמכלול היא ניתנת כרגע לפרשנות אך ורק כרטוריקה של התבדלות.

אם אכן מעשיו של טראמפ יהיו בהתאם למילותיו, וארה"ב תלך בדרך ההתבדלות, ייתכן וכולנו נחזה כיצד נשיאה ה-45 של ארה"ב תורם את התרומה המכריעה ביותר בתהליך הפיכתה של סין למעצמת-העל העולמית מספר 1.

החידה הזו - הקשר בין מילותיו לבין מעשיו של טראמפ - תיפתר בחודשים ובשנים הקרובות. כי אכן, תם הזמן לבחינת מילותיו של דונאלד טראמפ ומתחיל פרק הזמן בו ייבחנו מעשיו.

מי ייתן והוא ייזכר כדמות מיטיבה עבור האנושות כולה.

20.1.2017

ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה?

נתקלתי השבוע בטענה משונה. כמה בני-שיח מהימין טענו בעקשנות שבהסכם הגרעין עם איראן, ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה. מתברר שהדעה הזו מסתובבת לה בקרב חוגים מסויימים בארצנו. כדאי להבהיר שהדעה הזו שגויה מהיסוד. 

תחשבו בעצמכם - איך בדיוק ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה? 
היא זו שיזמה את תוכנית הגרעין של איראן? 
היא זו שמנעה מהאדונים ברק ונתניהו לתקוף ישירות את איראן? 
נשיא ארה"ב אובמה, זה שאתם כל-כך נהנים לדבר עליו באופן שלילי, היה הנשיא שאישר להעביר לנו פצצות חודרות-בונקרים  (אחרי שקודמו בתפקיד, 'אוהב ישראל ידוע' לטענת חוגים מסויימים, התנגד לכך בתוקף). 

לישראל היו את כל הכלים לבצע תקיפה על אתר זה או אחר באיראן שנים ארוכות לפני ההסכם. למה היא לא עשתה את זה? 
תשאלו את האדונים נתניהו וברק. 
הם אלה שמכרו לכם את הרעיון שישראל באמת מסוגלת לחסל בעצמה את תוכנית הגרעין של איראן. 

האמת הידועה היא כי איראן העשירה אורניום ברמה צבאית במשך תקופה ארוכה לפני ההסכם. 
על פי ההסכם היא הפסיקה להעשיר אורניום לרמה צבאית. 
מה היא עושה בפועל? אנחנו לא יודעים. 
יש אפשרות שאנחנו בדרך למזרח תיכון גרעיני. 
לא נעים במיוחד. 

אבל האלטרנטיבה היחידה לא היתה סנקציות (כמו שמכרו לך). 
הרי ביבי בעצמו הראה לכל העולם את ההתקדמות המהירה של איראן אל הגרעין תחת משטר סנקציות. 
זוכרים את הגרף ההוא עם הפצצה והפתיל שנתניהו הציג באו"ם? 

האמת העצובה היתה ונשארה שהאלטרנטיבה היחידה לעצור תוכנית גרעין רצינית (ולא חובבנית כמו הלובית) היא מלחמה כוללת עם איראן. אבל - 
  • לארה"ב אין רצון לזה אחרי ההרפתקאה העיראקית שלה. 
  • רוסיה לא תופשת את עצמה כמישהו שבאמת צריך להיות מוטרד מאיראן גרעינית (מסיבותיה היא). 
  • סין לא מביעה עניין עמוק בסיפור הזה. יש המשערים שמבחינתם, במקרה הכי גרוע, כולנו נהרוג אחד את השני כאן במזרח התיכון, והם יבואו אחרי זה לנקות את האיזור מהנשורת ולהתיישב כאן. 

וזה פחות או יותר מסכם את המדינות שמסוגלות לקחת על עצמן כיבוש של איראן. 

אז מה נשאר, אם בכל זאת רוצים לעכב את התהליך הזה ? ריגול ודיפלומטיה. 

וזה מה שארה"ב עשתה. 

17.1.2017

כאשר יש סתירה בין זהותך הפלסטינית לזהותך הישראלית, האם תעדיף להביט לאחור בזעם או לעתיד בתקווה?


הפלסטינים של 1948, כפי שכולנו יודעים, הוא אחד הכינויים לערביי ישראל. על פי הדיווח, עודה הסביר כי עבור ערביי ישראל, כאשר יש סתירה בין זהותם הפלסטינית והערבית לזהותם הישראלית - 
"כאשר יש סתירה כזאת, הזהות [הפלסטינית] גוברת. לכן הפלסטינים שבתוך [שטחי ישראל] לא עובדים במשרדי הביטחון, החוץ, העלייה והקליטה, המשפטים וכו', כדי לשמור על זהותם הלאומית, וזאת למרות הפיתויים שמספקת העבודה במשרדים אלה, המהווים שליש מהמשרות [בסקטור הציבורי הישראלי]. אנו מעדיפים את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים שלנו. איננו רוצים רק להישאר במולדת, אלא גם להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות כדי לקחת חלק בסיום הכיבוש... סיום הכיבוש מצריך התנגדות לכובש. חובה עלינו לתמוך במאבק הפלסטיני, ולהשפיע על דעת הקהל של המדינה הכובשת, כדי שתתמוך בזכויות העם [הפלסטיני] אשר נמצא תחת כיבוש ושואף לחירות ולעצמאות... האינטרס [של ערביי ישראל] בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל איננו נובע מההיבט המוסרי, אלא מההיבט הלאומי..."
 מעניין איזה שיעור מציבור בוחריו של עודה תומך בהצהרות האלה. 

והתומכים, האם הם מסכימים עם  - 
  • מי שמתיימר להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות במטרה להביא לסיום הכיבוש אך קובע כי לא כדאי לו שיעבוד במשרדי הביטחון החוץ, המשפטים וכולי ? 
  • מי שאומר שהאינטרס של ערביי ישראל בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל הוא אינטרס לאומי ולא מוסרי ? 
  • מי שמעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים ? 
מה אומרת ההצהרה הזו על איימן עודה? 
  1. הרי מי שקובע שלא כדאי לו שיעבוד במשרדי הביטחון, החוץ, המשפטים וכו', מונע מעצמו את האפשרות להכיר את המורכבות הישראלית-יהודית בבחינת אפשרות סיום הכיבוש. הוא מצהיר מפורשות על כך שאין לו שום כוונה להיות לגשר לגשר בין האינטרסים הפלסטיניים לאלו הישראלים. הוא בוחר להביט על כל ההתרחשויות המהותיות מבחוץ, מהיציע, כמו הזקנים מהחבובות. 
  2. הרי מי שמצהיר על כך שמבחינת ערביי-ישראל תום הכיבוש, מדינה פלסטינית, שיבת הפליטים, ושוויון בתוך ישראל הם כולם עניין לאומי, מצהיר על כך שהמאבק הלאומי בין יהודים לערבים בארץ ישראל עודנו מתנהל במלוא עוזו, רק בכלים אחרים. ואם עודה עצמו מציג את ערביי-ישראל כמי שממשיכים את המלחמה באמצעים אחרים, מה להם לאזרחי ישראל ממוצא ערבי להלין על עמדות קיצוניות של הימין הישראלי כנגדם. הרי במלחמה נוהגים כמו במלחמה. 
  3. הרי מי שמעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים הוא מי שמתנער מכל אחריותו לייצג את הצרכים האישיים, המשפחתיים והסוציאליים של שולחיו. 
היתה תקופה בה נדמה היה שאיימאן עודה מקפיד להציג מנהיגות מתונה שתוכל להצעיד את ערביי-ישראל קדימה. אי-אפשר לקרוא את הנאום הזה ולא לקבל את הנרטיב המיוחס לו על ידי הימין הישראלי - הוא איננו איש של שלום. הוא אינו איש של קידמה. הוא איש של מלחמה. 

אי אפשר שלא לקרוא את הנאום הזה בלי לקוות ולייחל ליום שבו לא רק אנחנו, היהודים היושבים בין הנהר לים, אלא גם ערביי ישראל ישאלו עצמם - איזו תועלת יש במתן כוח פוליטי לאיש כזה? 

אפשר רק לקוות שיבוא היום בו אזרחי ישראל ממוצא ערבי ישכילו להעלות מתוכם אנשי-ציבור שייצגו אותם ואת טובתם לטובת כולנו - 
הצלחתם - הצלחתנו. 
ואם רק תרצו - אין זו אגדה. 

16.1.2017

נתניהו הלך לבחירות האחרונות בגלל חוק ישראל היום!?

ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, שיתף את עם ישראל הערב בפוסט בפייסבוק בו כתב:
"כולם יודעים שהתנגדתי התנגדות נחרצת לחוק "ישראל היום", שאחרים רקחו ויזמו עוד הרבה לפני הבחירות של 2013.
במשך חודשים ארוכים מנעתי את הבאתו של החוק להצבעה טרומית.
משהגיעה ההצבעה, הצבעתי נגד החוק יחד עם קומץ חברי כנסת שכלל את רוב חבריי בליכוד.
גם ידוע שלאחר שהחוק עבר ברוב גדול, פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת, בין השאר בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק.
כולם גם יודעים שעם הקמת הממשלה החדשה לאחר הבחירות, הכנסתי סעיף מפורש בהסכמים הקואליציונים כדי למנוע הישנות חקיקה כזאת."
פשפשתי בזכרוני ובארכיוני הבלוג כדי לנסות ולהבין איך זה שאני לא זכרתי שזו היתה הסיבה לבחירות ההן. 

ואז נזכרתי. 

ביבי הלך לבחירות אז בטענה שניסו לעשות פוטש נגדו

פוטש שלא היו לו הרבה ראיות והביא רבים וטובים לתמוה מה בדיוק קרה כאן. 

בהחלט יכול להיות שביבי הלך לבחירות בגלל שהוא תפש את חוק ישראל היום כפוטש נגדו. 

אבל הוא לא טרח להגיד לנו שאנחנו מצביעים על השאלה האם זה בסדר או לא שישראל היום יחולק בחינם. 

נחמד מצדו שהוא משתף אותנו עכשיו בזה. 

ליתר ביטחון אני אשמור כאן תמונה של הציטוט הזה, לקראת הפעם הבאה שבה ביבי לא יסביר למה הוא הולך לבחירות: 


14.1.2017

גל ההצתות חוזר- והפעם כדי להישאר

מתי אתה יודע שהמדינה שלך בצרות? כשאתה רואה איך מומחים מובילים את המדינה אל פי-התהום ועושים את זה בצורה הכי תמימה ומטופשת שאפשר לדמיין.


אתה קורא, ומשפשף את העיניים. לא להאמין... קלמן, קלמן,קלמן.... ככה עושים תחקיר?

במינימום של המינימום, היו צריכים לספר לנו - מתוך 80 החקירות -  בכמה היו ממצאים מהסוג המרשיע באמת בהצתה (בנזין, בקבוק מולוטוב, זרדים מוכנים, תיעוד). כי התחקיר נוקט כזו לשון מעורפלת משהו, שממנה אפשר להבין שהמומחים של רשות הכיבוי קבעו שזו היתה הצתה מכוונת בכל דליקה בה היו כמה מוקדים.
זו קביעה מהסוג שמזכיר את האימרה של הנרי פורד, על זה שברגע שמישהו מגדיר את עצמו כמומחה, הוא מפסיק להעסיק אותו, כי מומחים, בעיניו של פורד, הם אנשים שהפסיקו לחשוב. למה אני חושב ככה? במזג אוויר כזה נורא כמו שהיה לנו, עם רוחות עזות, כמה נדירה לדעתכם דליקה של יותר ממוקד אחד ? אתם לא חייבים לחשוב לבד. תיזכרו בתמונות שראינו מחיפה. ראינו כיצד הרוח מפיצה את האש בעצמה, בלי מעורבות אדם, כך שהמוקדים התפשטו להם בצורה מפחידה.

עוד דבר אחד היו צריכים לספר לנו בתחקיר הזה, האומלל, ולא סיפרו - האם קרה בהיסטוריה האנושית ש80 הצתות שונות בשבוע אחד הסתיימו ללא חשוד אחד עם ראיות נגדו ???

כמו שאנחנו יודעים לא אלמן ישראל. אם השב"כ היה מאמין שמדובר בגל הצתות, המודיעין הישראלי כבר היה מניב לנו חשודים. העובדות מדברות בעד עצמן - החשודים האחרונים בהצתות מכוונות על רקע לאומני שוחררו לאחרונה. לא ידוע כרגע על כוונה להגיש כתבי אישום בהקשר הזה (בניגוד להיבט הרשלני, של הצתת אש ביום של יובש נוראי ורוחות איומות).

ואתם? אתם עדיין מאמינים לסיפורים שהיה כאן גל של הצתות? לא ישנה לכם אם נראה לכם מפות של האיזור ונראה שהיה גל שריפות בכל הלבאנט, מצרים, ישראל, הרשות, ירדן, לבנון, סוריה וטורקיה. נכון ? תיארתי לעצמי.

אז בואו תחשבו על זה אחרת. מתי נעלמו ההצתות? לא מייד כשהחל לרדת גשם. זה התחיל כמה ימים קודם לכן כשהטמפ התחילו לרדת.
אולי יעזור לכם אם תיזכרו בסופרטנקר חסר התעסוקה של ביבי?
עכשיו תחשבו על זה. חבורת מציתים זדונית פועלת בישראל. עושה עבודה כל כך טובה שעל פי 'התחקיר' מיום ליום כמויות השריפות הולכת ועולה.
ופתאום - הם מפסיקים. איזו סיבה היתה למציתים להפסיק דווקא כשהלך להם כל כך טוב?

זה פשוט לא הגיוני.

אלא אם כן לא מדובר בהצתות. אם מדובר בעניין של טמפרטורות ויובש ורוחות, אז הכל מתחיל להסתדר.

אבל כדי שהכל יתחיל להסתדר, אתה צריך מומחים שיודעים להודות שהם לא יודעים הכל, שהם לא מכירים את המצב החדש, פרי שינויי האקלים, שבאים עם ראש פתוח. שמוכנים להודות שכוחות הכיבוי שלנו התמודדו באומץ רב אך בקושי עצום עם גל הדליקות הזה בעיקר בגלל שהמסקנות הלא נכונות הוסקו מאסון הכרמל. לישראל אולי יש כוחות כיבוי טובים בהרבה ממה שהיה לה אז, אך עדיין אין לה כוחות שמוכנים להתמודד עם רוחות השרקייה של הסתיו, ההולכות ומחמירות בגלל שינויי האקלים. אין לה מומחיות באקולוגיית האש החדשה המתפתחת כאן. גרוע מזה, ההכרעות על סוגי טייסת הכיבוי שהתקבלו, שהונחו, כרגיל בכלכלה נאו-ליברלית, לחסוך ולחסוך, הניבו לנו טייסת לעניים, ומה אפשר לעשות, וישראל חייבת טייסת כיבוי מליגת-העל אם חפצת חיים היא.

אז יש לנו מומחים שאולי חוששים להצטייר כמי שנתנו עצות לא נכונות. כמי שקיבלו החלטות לא נכונות. הרבה יותר נוח עם ההסבר הזה של הצתות. אפילו אם הוא כל-כך לא מתיישב אם המציאות שהוא פשוט לא יכול להיות נכון.

וזה לא חייב להיות ענין של מומחה שחרד למשרתו. מספיק שיש לנו כאן עניין עם מומחה שלא מסוגל להתמודד עם הרעיון שהוא טעה. שלא יודע לעשות בקרת איכות על החלטות. שלא יודע לבדוק מחדש שרשרת של השערות לוגיות. שלא מסוגל להתמודד עם האפשרות שהקונצפציה שלו היא שגויה מהיסוד. (כן - מהיסוד - כי מי שמציע שמדובר בהצתות בלי שמץ של ראיה על בסיס אינטואיציה, מי שיודע שהאפשרות להוכיח הצתה מחייבת מאמץ עצום של עבודת מחקר שדורשת לעתים חודשים, מי שמסיק מסקנות ממקבץ אירועים שמאפיין איזור מסויים ומחיל אותו על איזורים אחרים לגמרי שבהם האוכלוסיה אחרת לגמרי והמתחים אחרים לגמרי - צריך לזכור שיש אפשרות שנקודת המוצא שלו מוטעית, וחייב לבדוק ולשוב ולבדוק אותה).

כן, מה שחשוב לזכור כאן הן שתי נקודות פשוטות:
1. אם זה היה גל הצתה: אין לנו שום הסבר מדוע הוא נעצר ולא המשיך והסלים.
2. אם זה היה גל הצתה: אין לנו שום הסבר מדוע השב"כ לא עלה על עקבות המציתים עד כה.
ולכן, ההגיון מכתיב לנו מסקנה פשוטה על בסיס תער אוקהם: זה לא היה גל הצתה אלא אסון טבע.

אבל עם מומחים כאלה ועם פוליטיקאים ששמחים לקבל מידע כזה מהמומחים כדי לצבור עוד נקודות לקראת בחירות
ועם ציבור שהולך אחרי כל מה שאומרים לו עם ביקורתיות נמוכה להחריד,
המדרון החלקלק פתוח לגמרי לפנינו.

ממש כפי שפעם, בגולה, היו מאשימים את היהודים בכל אסון טבע שהיה נופל על האיזור. ואחרי ההאשמות היתה באה ההסתה. ואחריה - הפוגרומים.

זה עלול להיגמר באסון נורא. כי בניגוד להצתות האלה, אין לישראל שירותי כיבוי להסתה נגד מיעוטים. רק ראש ממשלה שלמרבה הזוועה, נראה בשנים האחרונות כאילו הוא החליט לחקות את הקיסר הרומאי נירון מהסיפור ההוא על רומא הנשרפת. סביר להניח שראש הממשלה שלנו לא החליט להאשים את הערבים באסון הטבע הזה. אבל סביר עוד יותר להניח שהוא ינגן בנבל ההסתה עד שדליקת השנאה תאכל את כולנו.

13.1.2017

הזדמנות להכיר את חברי הקבינט של ארה"ב

לא בכל יום זוכה אזרח העולם להזדמנות להכיר את חברי הקבינט העתיד להתמנות של הנשיא-הנבחר של ארה"ב. 

השקיפות של ממשל ארה"ב, שאזרחי ישראל יכולים רק להתקנא בה, מעניקה לנו אפשרות כזו, באמצעות הקלטות מישיבות השימוע של האדונים מאטיס, טילרסון ופומפיאו המשותפות באינטרנט. 

בהתחשב בכך שהשלושה מועמדים למלא תפקידים שיש בהם חשיבות רבה לגבי ישראל: שר ההגנה, שר החוץ וראש ה-CIA כל מי שמתעניין בפוליטיקה ישראלית יוכל למצוא עניין בכך. 

(יש הפרעה קלה באמצע השימוע, אבל אל חשש- כמה דקות לאחר מכן הוא מתחדש) 






לקריאה נוספת 


11.1.2017

נאום הפרידה של ברק אובמה, נשיא ארה"ב היוצא

נאום הפרידה של ברק אובמה, נשיא ארה"ב היוצא הוא הזדמנות טובה להיפרד מאדם שייזכר בהיסטוריה כאחד מגדולי ידידיה של מדינת ישראל. 

רבים מדי בישראל בעת הזו לא מבינים את זה. לא יודעים לקרוא בצורה מדוייקת את המשמעות הפוליטית האמיתית של מעשיו ומחדליו בנוגע למדינת ישראל. אני נמנה על אלה הסבורים שאנחנו כאן בישראל עוד נזכור את תקופת כהונתו של ברק אובמה כנשיא ארה"ב בחיבה ובגעגועים רבים. אזכיר רק 2 דוגמאות שמבססות את הסברה הזו: 

  • העוצמה הטכנולוגית האדירה שהוענקה לישראל במשמרת שלו, בדמות מטוסי חיל האויר החדשים, יתרון צבאי שילווה את ישראל לפחות עשור קדימה, אם לא שניים. 
  • הגיבוי הדיפלומטי באמצעותו ארה"ב קטעה צונאמי מדיני שפעל נגד ישראל ב-2011 ומנעה מהדיפלומטיה הפלסטינית מלדאות על גבי רוח אביב העמים הערבי למדינה משלהם (אותם אנשים גם לא מבינים שההימנעות האחרונה מגינוי של ישראל במועצת הביטחון עקבית לגמרי עם מדיניות ארה"ב בכל פעם בה ישראל חרגה בהתנהלותה לגבי השטחים ששחררנו/כבשנו ב-1967. כל מי שלא מכיר בכך מוזמן לעיין במדיניות החוץ של ארה"ב סביב חוק רמת הגולן) . 
אפשר להגיד על האיש המיוחד הזה עוד הרבה דברים טובים, אבל דבריו שלו עושים את המלאכה הזו יותר טוב: 


8.1.2017

תגובה מהוססת

בעקבות פיגוע הדריסה הנורא היום בירושלים, רצות בתקשורת וברשתות החברתיות טענות כאילו היו מבין החיילים בפיגוע הדריסה היום בירושלים שהגיבו תגובה מהוססת. 

כדאי לכל מי שסבור שיש ממש בטענות האלה לראות את הסרט שמתעד את פיגוע הדריסה הנורא הזה. 


מי שטורח לצפות בו, רואה את הנקודות הבאות: 
  • עוד לפני שמורה-הדרך פותח בירי כבר כמה חיילים נמצאים בעמדת ירי. 
  • במקרה התמזל מזלם של היורים להיות בצד שמאפשר להם ירי אפקטיבי על המשאית שנוסעת רברס. 
  • אלה שאיתרע מזלם להיות בצד הלא נכון יכולים רק להימלט או למות. 
  • כל מי שרואה את הסרט ואת מהירות ההתרחשות של האירועים מבין שהטענות שהיתה שם תגובה מהוססת של מישהו אינן קשורות למציאות.
  • נוכח צפיפות האירוע (משאית נוסעת בתוך קהל) כל מי שהשתמש בנשק נדרש להיזהר כדי לא לפגוע בחברים. 
  • האירוע כולו נמשך פחות מ-40 שניות (0:47 עד 1:25 בסרט). 
אז למה יש אנשים שטוענים על תגובה מהוססת? יש אנשים שזו משאלת ליבם, בעקבות הרשעתו של אלאור אזריה בירי לא חוקי ובהריגה. מדוע הם יבקשו לייחס כשל לאנשים שנאלצו להילחם על חייהם? כי יש אנשים שאיבדו את המצפן המוסרי. 

וגם על זה אפשר רק להצטער.

לקריאה נוספת