times are changing in the american political fundraising arena

Interesting bit in the washington post, describing the changes in the way fundraising is done by the Democratic Party under Obama's leadership.

Unlike the article's thinking, I believe it is  hard at the moment to put the finger on the actual causes for these changes.

Are they really a result of a different concept lead by the president ? or are these the results of his administration's policies and the way donors perceive them ? and most importantly - which fundraising approach would be the better, as 2012 approaches ? 

ש"ס בעצם מודיעה: הקואליציה מתפרקת בעוד כמה חודשים

ח"כ אלי ישי, הבהיר בראיון לבטאון ש"ס, כי המפלגה/התנועה "לא תתפשר על חוק הגיור, ואנחנו דורשים שהוא יובא לאישור הכנסת מיד עם פתיחת מושב החורף, עם הסכמה או בלי הסכמה".

אין בכוונתי לסקור כאן סקירה מקיפה של ההצעה או הסוגיה החשובה הזו, אלא לעסוק במשמעויות הפוליטיות שלה.

המהלך המעניין הזה שבו ש"ס וישראל ביתנו חברו יחד, והן ניצבות אל מול ראש הממשלה, הגיע לנקודה שבה נראה כי ברור לכל הצדדים שאין מנוס מהכרעה אל כיוון התנועה על העץ. האם לרדת ממנו, ולהמשיך יחד, או לטפס עד לנקודה ממנה אין חזרה.

לדעתי ח"כ ישי, אולי בגלל הרהוריה של ש"ס על אריה דרעי, ואולי מסיבות אחרות החליט על הכיוון: מעלה.

נראה שהמצב הגיאופוליטי הכללי, יחסי ישראל-הפלסטינים, יחסי ישראל-איראן, ויחסי ישראל-ארה"ב, מניעים כאן תהליך שבמסגרתו ש"ס וישראל ביתנו מנסות לכוונן את דעת הקהל של הציבור הישראלי לכך שהקואליציה לא התפרקה בגין סרבנותן להתקדמות בתהליך המשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים, אלא בגלל סוגיות פנימיות. כך יוכלו לשמר את העמימות של עמדותיהן המדיניות, ולזכות באפשרות להתמודד בבחירות כשבראש מצען סוגיות פנימיות החשובות מאוד למצביעיהן.

[עדכון: דצמבר 2010; נראה שאסון הכרמל, ושאלת אחריותו של שר הפנים לאסון, יביאו לשיקולים נוספים ומורכבים בדיון הזה. מעניין יהיה לראות מה תהיה בחירתה של ש"ס. גם מינויו של ח"כ שאול מופז לאחרונה ליו"רות ועדת החוץ והביטחון, באופן זמני, מעלה סימני שאלה חדשים לתהליכים שהקואליציה עתידה לעבור עד אוגוסט 2011, ולתפקיד שמפלגת קדימה עתידה למלא בהם. ]

ישראל לאו"ם: צה"ל יפעל להפחתת כמות הנפגעים בקרב אוכלוסיות אזרחיות במקרים של מלחמה

על פי דיווחים בתקשורת, יש שינוי מהותי ומבורך בגישה הישראלית המוצהרת לפגיעה באוכלוסיה אזרחית. מדינת ישראל הבהירה לאו"ם, בחלק השני לתשובתה לדו"ח הידוע כדו"ח גולדסטון (אותו דו"ח העוסק בפגיעה לאזרחים במלחמת עזה הראשונה, ובחשש כי בוצעו פשעי-מלחמה), את ההבהרות הבאות:

"צה"ל הוציא לפועל שינויים מבצעיים בפקודותיו ובאסטרטגיית הלחימה של היחידות השונות, במטרה למזער בעתיד את הנפגעים והנזקים בקרב האוכלוסייה האזרחית בשטח האויב... בפרט, צה"ל אימץ נהלים חדשים שנועדו להגביר את ההגנה על ביטחון התושבים באזורי הלחימה, לדוגמה, באמצעות הדגשת העובדה שהגנה על התושבים באזורי הלחימה היא חלק אינטגרלי ממשימתו של מפקד הצבא".

את הנוסח המלא של התשובה הישראלית האמורה לא הצלחתי למצוא בינתיים באינטרנט, לצערי.

השינויים מבורכים בעיניי (תמיד נעים לראות שאחרים חושבים כמוך) ומעידים על הפער העצום בין התקשורת והפוליטיקה הישראליות הנבחניות, הלא-מקצועיות, לבין דרכי הפעולה של המערכות המקצועיות בישראל.

השינויים שצה"ל מצהיר עליהם כאן שבים ומלמדים אותנו כמה חשובה ביקורת מבפנים ומבחוץ, וכמה היא יכולה להועיל לנו, בדרכנו לנסות ולהיות טובים כפי שאנו רוצים להיות.

towards unhcr experts committee to inspect israel's justice system

As the United Nations' Human Rights Council decision to appoint a committee to inspect Israel's legal system, regarding its ability to inspect suspected war crimes and violations,

will soon become a new opportunity for Israel's haters to ignore reality, it is time to remind

The decision -

to establish a committee of independent experts in international humanitarian
and human rights laws to monitor and assess any domestic, legal or other
proceedings undertaken by both the Government of Israel and the Palestinian
side, in the light of General Assembly resolution 64/254, including the
independence, effectiveness genuineness of these investigations and their
conformity with international standards;

and the sharp criticism Alan M. Dershowitz had, regarding the report of the committee headed by Richard Goldstone, which is the root of this new committee:

"The lowest blow and the worst canard contained in this lie-laden report is that the Israeli judicial system is incapable of conducting investigations and bringing about compliance with international law. It claims that the Israeli judicial system “has major structural flaws that make the system inconsistent with international standards,” and that “there is little potential for accountability for serious violations of international humanitarian and human rights law through domestic institutions in Israel.”

This is a direct attack on the Israeli Supreme Court by a lawyer who knows full well that there is no country in the world that has a judicial system that demands more accountability than the Israeli system does. There is no judicial system in the world—not in the United States, not in Great Britain, not in South Africa, not in France—that takes more seriously its responsibility to bring its military into compliance with international law.

The long term President of the Israeli Supreme Court, Professor Aharon Barak, opened the Supreme Court of Israel to all claims of law violation. Cases that would be rejected by the courts of other nations have been pursued by the Israeli Supreme Court. This part of this infamous report has literally turned black to white and white to black. It has condemned the most responsive judicial system in the world, without even bothering to compare it to other systems. In doing so, they have made a mockery of international human rights and turned into a weapon that targets only Israel. "

[update, 6/4/2010: this is a link to the report of the expert's committee. the report indicates Israel does have the ability to inspect suspected war crimes and violations, that such investigations are ongoing, although in a very slow rate, and it calls for the operation of existing inspection mechanisms regarding policy decisions made regarding the gaza war] 

not war crimes; war mistakes.

As more and more information regarding IDF's rihourous investigations of the 2007 war in Gaza is revealed in the interim reports by the IDF military advocacy, it appears more and more clearly that the majority of the civilian deaths and injuries did not happen as a result of war crimes.

At the moment, only two incidents are considered as war crimes, and one is still under further investigations.

It would appear that the majority of the casualties are a result of the nightmarish combination of war in a civilian area, a combination that Israel is bound to keep encountering again and again in the coming years. After all, as far as Terror organizations are concerned, civilian casualties - from either side - are an excellent tool in the promotion of their main objectives, and someimes it appears that the number of casualties - regardless of their group identity - is a target of its own for these organizations.

The meaning of this is simple: any democracy which may find itself in war against terror (and it appears as more democracies will join Israel in this unpleasant group as the century progresses), has to develop useful and effective war tactics that will reduce the impact of war on civilians to a minimum.

It is no longer just the moral necessity. Now it is the military logic. If the other side needs civilian casualties, then a necessary objective of the waging of the war is to deny him of that achievement.

As Israel has already began its public relations campaign, preceding what may - too soon - become the third lebansese war, one can only hope that the IDF has realized that the objective of the war is not just to display the complexity of the problem, but to find and use efficient methodologies of waging a war in urban territories, so civilians life will be spared.

It is clearly an immensly complicated target to achieve. But not being able to engage in a way which clearly aims at protecting civilians, will be identical to losing the war before it started.

ככל שיותר ויותר מידע בנוגע לחקירות המקיפות שצה"ל עורך בנוגע למלחמת עזה השניה ב-2007 נחשף בדוחות הביניים על ידי הפרקליטות הצבאית, הולך ומתברר שרוב האזרחים ההרוגים והפצועים ברצועת עזה לא נפגעו כתוצאה מפשעי מלחמה.

נכון לזמן הנוכחי, רק שני מקרים נחשבים כפשעי מלחמה, ואחד מהם עדיין בחקירה.

נראה שרוב הנפגעים הם תוצאה של השילוב האיום של לוחמה בשטח אזרחי, שילוב שישראל עתידה להמשיך ולהיתקל בו שוב ושוב בשנים הקרובות, שכן מבחינתם של ארגוני טרור, נפגעים אזרחיים - מכל צד - הם כלי מצויין לקידום מטרותיהם העיקריות, ודומה לא אחת שכמות הנפגעים - ללא קשר לזהותם - הם תכלית בפני עצמה עבור ארגונים אלה.

המשמעות של העניין היא פשוטה: כל דמוקרטיה שתמצא עצמה במלחמה כנגד הטרור (ונראה שיותר דמוקרטיות עתידות להצטרף לישראל בקבוצה הלא-נעימה הזו ככל שתתקדם המאה הנוכחית), חייבת לפתח טקטיקות לוחמה יעילות ואפקטיביות שיפחיתו את השפעת המלחמה על אזרחים למינימום.

כבר לא מדובר כאן רק בצו המוסרי. עכשיו זהו ההגיון הצבאי. אם הצד השני זקוק לאזרחים הרוגים, אז מטרה הכרחית בניהול המלחמה היא לשלול ממנו את ההישג הזה.

מאחר וישראל כבר החלה את קמפיין יחסי הציבור שלה, המקדים את מה - שבקרוב מדי - עלולה להפוך למלחמת לבנון השלישית, ניתן רק לקוות שצה"ל כבר הבין שמטרת המלחמה איננה רק להציג את מורכבות הבעיה , ולהגן באפקטיביות על האוכלוסיה הישראלית ממטר-אש של טילים קטלניים, אלא גם למצוא ולעשות שימוש במתודולוגיות יעילות של ניהול מלחמה באיזורים עירוניים, כך שהמקסימום מחיי האזרחים של הצד השני יישמר.

ברור שמדובר במטרה מורכבת-להדהים להשגה. אבל בהעדר יכולת לנהל מלחמה בתצורה שבבירור נועדה להגן על האזרחים שבשטח הלוחמה, מדובר בהפסד המלחמה לפני שהתחילה.

IDF featuring Kesha

Original Video byt a group of IDF soldiers has been uploaded to youtube recently. The short but hillarious movie portrays Israeli soldiers on an early morning patrol in the city of Hebron, who in response to the sudden sounds of Kesha's "Tik Tok" start dancing... a brilliant brilliant satire, and a true proof to the strength and character of of human spirit. Young people are Young people, all over the globe.

And it is a shame that people in the IDF are even considering this as problematic. This has probably been the single most effective act of public relations in Israel's favor seen in recent months on the internet. Maybe in years.

All together now: "Wake up in the morning feeling like...."

האסון ההומניטרי של עזה מוצג במלוא מערומיו... רגע אחרי שההקלות הגיעו, האמת הגיעה גם היא

שוב מתברר הפער בין אמת ושקר במרחב המזרח-התיכון, בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובפוליטיקה הישראלית. בכתבה באתר ואלה! מתבררות העובדות לגבי החיים הקשים ברצועת עזה, מעדויות התושבים עצמם:

"המצור הוא לא אסון, כמו שחמאס מנסה לצייר בתקשורת", אומר מוחמד. "אנשים לא בוכים כאן, יש שפע של סחורות בשווקים, יש חומרי בנייה, מלט וברזל שנכנסים דרך המנהרות, [ובעקבות ההקלות האחרונות, י.א] המחירים של כל הסחורות ירדו משמעותית, התושבים מרוויחים. יחד עם זאת, אין לכותב הטור המצרי ולאף אחד מה לקנא בנו כי אין לנו חופש תנועה. הלוואי והיינו יכולים לצאת ולהיכנס מעזה באופן חופשי".

...

לדברי תושב הרצועה המקורב למספר מפעילי מנהרות, את המובטל שמתגורר במחנה פליטים "לא מעניין השוקולד או הקטשופ שנכנסו או לא נכנסו דרך המעברים. הוא קונה רק קמח ואורז – ואת זה לרוב הוא מקבל בחינם מהאו"ם. אז אמנם המחיר של יתר הדברים ירד, אבל הוא עדיין מחוסר עבודה וזה מה שחשוב לו".

בסוף זה עוד יפגע בבטחון הלאומי

לילה מרגלית, בטור חריף ומנומק היטב לטעמי בעין השביעית, מסכמת את הסכנות האמיתיות מאחורי מדיניות איסורי הפרסום שהפכה שגורה לאחרונה במדינת ישראל, החל בפרשת ענת קם, דרך פרשת אמיר מח'ול, מדיניות שהתדרדרה עד כדי צווי איסור פרסום גורפים שלעתונאים אסור לדעת את תוכנם, ושגורמת לכותב דברים אלה לתהות לעתים האם מישהו כאן איבד בורג.
דבריה של מרגלית נכוחים, וצריכים לחזור ולהישמע מעל כל במה ותחת כל עץ רענן:

אכן, קשה לחשוב על דבר זר יותר למדינה דמוקרטית מאשר ניסיון להסתיר מידע
מהציבור כדי להשפיע על דעת הקהל או "לעצב" אותה מלמעלה. כפי שבית-המשפט העליון
הדגיש עוד בשנת 1963, "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו
שהוא קובע מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה
'מודרכת' מלמעלה".
שיח חופשי, נוקב ומעמיק הוא סוד הצלחתה של חברה חופשית, והוא מתאפשר רק כאשר
הציבור יודע מה קורה ומה נעשה בשמו. חשאיות המנסה לכסות על שרירות, רשלנות, חלמאות
או אפילו סתם טעות מאיימת באופן ממשי לא רק על הדמוקרטיה, אלא גם על הביטחון
הלאומי.

בואו נחזור על זה יחד. לאט, כדי שלאנשים שאולי קשה להם להבין, יהיה פחות קשה:

1. שלטון שמחליט מה כדאי שהאזרחים ידעו, יחליט מה כדאי שהאזרחים יחשבו.
2. במדינה דמוקרטית, השלטון לא מחליט מה כדאי שהאזרחים יחשבו.
3. הסתרת מידע כדי להשפיע על דעת הקהל, מאיימת על המשטר הדמוקרטי.
4. זהו איום מסוכן יותר, במהותו על טיבו, מהותו ויציבותו של המשטר המדיני של מדינת-ישראל, מכל איום אחר שניתן להעלות על הדעת.

וכמו שהיו אומרים אצלנו פעם, ואידך זיל גמור - על השאר לכו ללמוד לבד, ולחשוב לבד.