ועדת הכספים עושה שרירים לועדת טרכטנברג

הכנסת, כידוע, בפגרה. אבל ועדותיה ממשיכות לעבוד, וועדת הכספים התבקשה על ידי משרד האוצר, באיחור (כמקובל במקומותינו) לאשר את העברות התקציב הנדרשות לצורך מימונה של ועדת טרכטנברג. הועדה, שמאשרת העברות תקציביות של מאות מיליוני שקלים כעניין של מה בכך, נזעקה על מיליון השקלים הנדרשים למימון ועדת טרכטנברג.

הסיפור, משעשע ככל שיהיה מאיר על כמה היבטים פחות נדונים של הדרך בה מנסה ממשלת ישראל להתמודד עם המחאה החברתית הדורשת צדק:

• במדינה מתוקנת בית-הנבחרים היה אמור להיות זירת הדיונים העיקרית. אם בועדת העבודה הרווחה והבריאות ובוועדת הכספים, אם בוועדה משותפת, ואפילו בדיונים במליאה. הכנסת, כזכור, בחרה לצאת לפגרה, מה שמנטרל את המלאה, אך לא את הוועדות. ובכל זאת, אף וועדה לא בחרה לקחת על עצמה הובלה של הנושא. פגרה, בכל זאת, אתם יודעים. אבל הנה כשמגיע הקטע שאישורה הפורמלי של ועדת הכספים נדרש, יש לכנסת הזדמנות לתבוע את ליטרת תשומת-הלב שלה.
• לא כל המיגזרים בישראל שותפים למחאה החברתית. יש בהם שאולי אף מתנגדים לכיוונים המוצעים על ידה. ובל נשכח - מדובר במחאה המנוגדת לתפישת-העולם השלטת בישראל כיום - ההגמוניוה הנאו-ליברלית, המאפיינת את כל פקידי האוצר ואת רוב הפוליטיקאים שבקואליציה (ובאופוזיציה). וועדת הכספים היתה ונשארה זירה שחשופה מאוד ללחצים על ידי לוביסטים ופוליטיקאים. ובל נשכח - זוהי ועדה קואליציונית. כותב דברים אלה לא יהיה מופתע כלל אם חלק מהגורמים הנסתרים שתומכים במהלך הזה נמצאים במשרד האוצר ובמשרד ראש-הממשלה. זה נראה מוזר שהממשלה יוזמת בקשה שהכנסת לא מאשרת, ואי-האישור בעצם מונע על ידי יוזם הבקשה. בהחלט מזכיר סצינות מהסדרה "כן אדוני ראש הממשלה". אבל כשחושבים מי מרוויח מהמהלך הזה, קשה להתנער מהאינטרסים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, יובל שטייניץ ושל פקידיהם. כשמכריחים אותך להגיב למאבק שאתה מתנגד לו, ואתה ממנה ועדה, אחת הדרכים לוודא שהיא לא תגיע למקומות שאתה לא רוצה שהיא תגיע, היא לשים מקלות בגלגליה.
• אחרון חביב, ואולי המשמעותי ביותר: שוב מוכח שלועדת טרכטנברג אין שום כוח. כל עוצמתה אצל שולחיה, וכל שביכולתה להפיק הוא ניירת. ירצו - יהפוך 'דו"ח טרכטנברג" לאחד מהמסמכים החשובים בתולדותיה של מדינת-ישראל. לא ירצו - זה יהיה עוד אחד מהדוחו"ת הרבים (רבים מדי) שהציעו שינויים רבים וטובים, ונגנזו כלאחר יד, אחרי שמטרתה העיקרית של כינוס הועדה הושגה: הרגעתם הזמנית של הבלתי-מרוצים. כבר כתבתי את זה קודם, והאירוע הזה מחזק את מה שאמרתי שם  - אין טעם לנהל דיאלוג עם נציג של הממשלה שאין לו הכוח לשינוי מדיניות הממשלה.