הערה על המחאה החברתית

בימים האחרונים, גיליתי להפתעתי, שרבים מחבריי הקרובים ביותר לא מבינים את המחאה החברתית המתחוללת עלינו לטובה. רבים מדי סבורים שבעצם הכל בסדר. גם אלה שמבינים שהמצב הנוכחי של החברה הישראלית רחוק מלהיות מיטבי, נוטים להפחית בחומרת הבעיות. גרוע מכך, מבין אלה שמבינים שההתדרדרות של החברה הישראלית חייבת להעצר, רבים מדי משוכנעים שהמחאה היא זו שצריכה לתת פתרונות.

אז בואו נחזור על כמה נקודות הבסיסיות:

1. ישראל של 2011 היא מדינה שקשה לחיות בה. אפשר לקרוא כאן תקציר נאה של הסיבות לכך   (יש שם גם הפניות למסמכים רחבים יותר, למיטיבי לכת).
2. המחאה מתמקדת סביב הדרישה שהמדינה תהיה אחרת. זהו החזון. האם יש משהו בחזון הזה שנראה לא הגיוני ? מופרז ? חסר-אחריות ? 
3. במדינה דמוקרטית אין זה תפקידו של האזרח לפתור את הבעיות לפניהן החברה עומדת. תפקידו הוא להתריע עליהן, להתלונן, לזעוק לעזרה, להפגין, ולתמוך בפוליטיקאים שהוא סבור - מסיבות שבאידיאות המיוצגות על ידם או מסיבות שבאופיים -  שהם הנכונים להתמודד עם הבעיות ולהוביל את החברה הדמוקרטית לנתיבים של שפע ורווחה מצרפית מהם ייהנו כל החברים בחברה. רצוי כמובן שכל אזרח שמוטרד מהבעיות יהיה מודע למרחב הפתרונות האפשרי. אפשר לקרוא דיון נאה ומקיף כאן. אבל אסור לשכוח - התפקיד של המחאה הוא לא להציע פתרונות, אלא להגדיר את הבעיות. בשביל הפתרונות יש ממשלה. אחרת, התוצאה היא שאותו מאבק פוליטי בין הצרכים השונים שצריכה ליישב הממשלה, יתנהל בקרב המפגינים, ובמקום מחאה יעילה, נקבל אנרכיה חסרת-מיקוד.
4. מה שהממשלה צריכה לעשות, לפני שהיא מתחילה לשקול פתרונות, הוא לשנות דיסק. כשציבור הבוחרים שלך מבהיר לך מהן הבעיות שמטרידות אותו, אתה צריך להבין שהאידיאולוגיה שלך מחייבת התאמה. הנאו-ליברליזם שנמצא בהגמוניה בישראל מאז 1985 (לפחות), צריך לסגת. אידיאולוגיה מאוזנת יותר, שפויה יותר, צריכה לקבל את השליטה בהגה. מדיניות כלכלית ששואפת למדינת רווחה מאוזנת, ולא לתאגיד מדיני-כלכלי יעיל שרוב-רובם של אזרחיו עניים מרודים. 
5. אם הממשלה ושאר פוליטיקאי ישראל יתקשו בכך, האזרח האחראי אכן ייאלץ להיכנס לפוליטיקה: להתארגן במפלגה, להכין מצע, ולנסות לקבל את אמון העם. אם למישהו יש ספק שיש אפשרות לארגן מצע הגיוני, אחראי, שיש בו פתרונות, הוא מוזמן לנסות ולקרוא הצעות רציניות: למשל בנוגע לדיור.

ולמי שעדיין לא מאמין שזה אפשרי, בואו ניזכר - ככה זה התחיל, אתמול זה הגיע לזה, ותסלחו לי אם אני אקביל את מה שקורה כאן למה שקורה מסביבנו, ואתעקש על כך שזוהי רק ההתחלה.