פרופ' דן כספי מתייחס למקרה המצער של ערוץ 10 המתנצל ומצביע על הבעייתיות המוכחת שבבעלות של בעל הון רב-אינטרסים על כלי תקשורת. הדוגמא הזו מצטרפת לשלל הראיות המצטברות המלמדות שהמשק הכלכלי הישראלי נפגע כתוצאה מתהליכי המיזוג וההשתלטות המייצרים קונגלומרטים.
אני סבור שהגיעה השעה בה אנשי מדע הכלכלה צריכים להבין שאין מנוס ממבט עצוב בראי: העיקרון שגדול הוא יעיל (בגלל יכולות איגום המשאבים) אולי נכון במבחן האינטרס הצר של הפירמה, אבל ברמת המשק,מבחן המציאות מלמד שהעיקרון הזה מביא יותר נזק מתועלת.
האם יבוא היום בו גם המדינה תבין שיש לעודד פירמות קטנות ולהגביל מאוד את יכולות ההשתלטות גם כשלא מדובר בחשש לפגיעה קשה בתחרות ההוגנת ? האם מעבר לסיוע העקיף הניתן כיום, תגן המדינה על עסקים קטנים ובינוניים מהשתלטות ותמנע את היווצרותם של גופי-הענק העסקיים שאינם מועילים לחברה ולמשק, אלא רק לבעליהם ? האם תפעל המדינה לפירוקם של קונגלומרטים ?
המצב המשפטי כיום כנראה אינו מאפשר פעילות כזו מצידה של המדינה. הכלים הקיימים נועדו למנוע תחרות שאינה הוגנת בעוד שכאן נדרשת פעילות מצדו של הרגולטור שאיננה בוחנת את הדינמיקה בין שתי פירמות או יותר, אלא מביטה על כלל המשק, במבט-על. סוג כזה של התערבות נחשב לא נכון בעיניים נאו-ליברליות, בשל פוטנציאל הפגיעה הטמון בו בחירויות הפעולה של הפרטים. זו בדיוק השגיאה הבסיסית הטמונה בעומק המחשבה הנאו-ליברלית - כאשר נוצרים בשוק חופשי (עד כמה שיש שוק כזה במציאות) גופי ענק, כוחם של אלה פוגע בחירויות הפעולה של הפרטים - הפועלים כצרכנים, כאזרחים, בפירמות המתחרות ובתוך גופי הענק - פגיעה שהיא עזה יותר מכל פגיעה שיכולה היתה להיגרם על ידי רגולטור.
כדי שישראל תשתחרר מכבלי-האינטרסים של הטייקונים, וכלל אזרחיה ייהנו מחירות רבה יותר שתאפשר מיקסום של הרווחה המצרפית של כלל האזרחים, ולא של מיעוט בעלי-ההון, נדרש שינוי בתפישות-העולם בקרב האנשים המהווים יחד את מנגנוני קבלת-ההחלטות והפעולה של המדינה: פקידים ופוליטיקאים. כדי להגיע לשינוי כל-כך רחב, חייבים שינוי יסודי בתודעה השלטת בחברה. קל לראות שישראל של היום היא חברה הנתונה בהגמוניה נאו-ליברלית, גם אם סבורים שנאו-ליברליזם הוא עיקר הישר והטוב. מי שסבור שיש דברים שצריך לתקן במציאות הקיימת, בוודאי מבין את חשיבות המהלך שהתחיל אמש על ידי תנועת המאבק לצדק חברתי. האירוע אולי לא זכה לסיקור תקשורתי רב כמו קודמיו, אבל אסור לזלזל בו. זו הנקודה שבה עצם העלאת הבעיות לתודעה, מיתרגמת לשינוי התודעה. זו הנקודה שבה יוכרע האם אכן פניה של התנועה הזו להצלחה, או שכמו תנועות חברתיות שקדמו לה, ענייני הביטחון השוטף יביאו עליה את השכחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה