זיין אל עבדין בן עלי, נשיא טוניסיה, נמלט מארצו. המחאות הנמשכות הביאו לכך. על פי הדיווחים הוא יוחלף, בינתיים, על ידי ראש ממשלתו, מוחמד גנושי (Mohamed Ghannouchi ) בהתאם להוראות חוקת טוניסיה. דומה שהמהלך מתקבל, לפחות בשלב זה, בברכה על ידי העולם, לפחות עד כמה שארה"ב מייצגת אותו. האם זוהי ראשיתו של אביב העמים של מדינות העולם הערבי ? האם זהו שלב ביניים בדרכה של טוניסיה להפוך לרפובליקה איסלאמית ? מה יקרה לזכויות האדם בטוניסיה ובמדינות אחרות בעולם הערבי ? קשה מאוד להעריך בשלב זה גם בהתחשב במצב הכלכלי שעומד מאחורי המשבר, וגם בשאלה עד כמה משטרה של טוניסיה מייצג מדינות ערביות אחרות. כותב דברים אלה סבור שזוהי לבנת הדומינו הראשונה בתהליך שעתיד להתרחש, אל מול עינינו, במדינות נוספות בעולם הערבי, ומייחל שזוהי תהיה תחילתו של אביב עמים חדש, ושהודות לתוצאותיו, ארוכות הטווח על כל פנים, השנה 2011 תיזכר בנשימה אחת עם 1848.
[update, 23/3/2011: I mentioned this post, the first in my references to the middle east winds of change, in an email conversation with a non-Hebrew speaking friend. And thus the request for a translation to English arose. And here it is... ]
Zine El Abidine Ben Ali, the president of Tunisia, Has fled his country. The ongoing protests brought this. According to reports he will be replaced, for the time being, by his prime minister, Mohamed Ghannouchi, as the constitution of Tunisia orders.
It appears that this move, at least at this stage, is greeted by the world, as far as the United States represents the world.
Is this the beginning of the spring of nations of the Arab world ? Is it just an intermediary step in Tunisia's road to becoming an Islamic republic ? What will happen to human rights in Tunisia and other states in the Arab world ?
It is extremely hard to evaluate at this stage, considering the economic reality that is standing behind the crisis, and considering the question of how characteristic is Tunisia's regime, in comparison to other Arab countries.
Writing this, I believe that this is only the first domino piece in a process that is about to unfold before our witnessing eyes, in other countries in the Arab world. I wish that this shall be the beginning of a spring of nations, and that thanks to its outcomes, at least the Long Term outcomes, the year 2011 shall be remembered in the same breath as 1848.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה