7.6.2014

בשולי החשדות כנגד פואד בן-אליעזר

אזרח: שלום, אני מדבר עם אברהם? 
מיליארדר: מדבר
אזרח: אברהם נניקשווילי?
מיליארדר: כן, כן 
אזרח: בכבודו ובעצמו? 
מיליארדר: בהחלט
אזרח: מדבר ישראל ישראלי. אני פונה אליך בעניין אישי ועדין בהחלט. 
מיליארדר: במה אוכל לעזור? 
אזרח: נהדר! אתה ממש כמו שכתבו בעיתון. אמרו שאתה עוזר לכל מי שאתה מבקש. שאתה לא יודע להגיד לא. 
מיליארדר: אמממ... אני... אני.... אני לא....
אזרח: תראה אדוארד. זה הולך ככה. אני אזרח ישראל כבר הרבה מאוד שנים. שירתתי בצבא. עושה מילואים. עובד. משלם מיסים. ממש ממש כמו פואד. נכון, אולי לא הייתי תת-אלוף ושר ביטחון כמוהו, אבל אני חי כאן. במדינה הזו. עם כל החרא שלה. זה לא פשוט, אתה בטח יודע. 
מיליארדר: אני... אני... אני לא בטוח שאני מבין לאן אתה מבקש ללכת עם זה. 
אזרח: זה מאוד פשוט. וזה קטן עליך. אתה הרי מיליארדר. תראה אברהם. אני רוצה דירה משלי. זה הכל. ממש כמו שפואד רצה. רק דירה שאני אוכל לבוא אליה הביתה ולנוח. בשקט. בלי בעל דירה על הראש שלי. והאמת - לי הרבה יותר קשה מפואד. לי אין פנסיה מהצבא ומשכורת מהמדינה כמו שהיו לפואד. תאמין לי שקשה לי לגמור את החודש אחרי שכר הדירה וכל ההוצאות ועוד עם אישה וילדים קטנים. ואני אף פעם לא הייתי בקזינו בלונדון. או בקזינו אחר. אין לי כסף להפסיד, אתה מבין?
מיליארדר: כן, כן, אני חושש שאני מבין (ממלמל ברקע למישהו שיושב איתו, 'אין לך  מושג מה שהכתבה הזו עשתה לי')
אזרח: אז תגיד, אתה תוכל לתת לי הלוואה ככה? כמו שנתת לפואד, כזו הלוואה שלא צריך להחזיר נורא מהר? (קולו מצטרד) ואני לא צריך שהיא תהיה כמו של פואד. אני צנוע. תאמין לי עם 2-3 מיליון ש"ח אני מסתדר על דירה מה זה יפה בראשון או בכפר סבא. באמת. לא צריך יותר. אז מה אברהם? מה אתה אומר? תעשה לנו ג'סטה? 
מיליאדר: [שתיקה. נשימה כבדה.] 
אזרח: [שתיקה. נשימה מהירה. נשמע מעט חרד]
מיליאדר: אז מה חשבון הבנק שלך? אני אעביר לך את הסכום עד אמצע השבוע.
אזרח: [נשימה נעתקת. קול חבטה של השפופרת ברצפה וצעקת "אוי לא!" בעקבותיה השיחה מתנתקת]
מיליאדר: [מניח את השפופרת בעדינות בחזרה כשהוא מנענע בראשו]

הערה בהתאם לעצת המחלקה המשפטית של הבלוג: 
התסריט האמור הנו דמיוני לגמרי ואינו בגדר המלצה להתקשר לבני-אדם באשר הם בבקשת עזרה כלכלית, יהא עושרם אשר יהא. 

לקריאה נוספת

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה