ממר"י מדווח על הצהרה מעניינת של יו"ר הרשימה המשותפת, חבר הכנסת אימן עודה, בכנס שערך המרכז הפלסטיני למחקרים מדיניים ואסטרטגיים, מסאראת, בנושא "מציאות ואופקים במאבק הפלסטינים של 48".
הפלסטינים של 1948, כפי שכולנו יודעים, הוא אחד הכינויים לערביי ישראל. על פי הדיווח, עודה הסביר כי עבור ערביי ישראל, כאשר יש סתירה בין זהותם הפלסטינית והערבית לזהותם הישראלית -
"כאשר יש סתירה כזאת, הזהות [הפלסטינית] גוברת. לכן הפלסטינים שבתוך [שטחי ישראל] לא עובדים במשרדי הביטחון, החוץ, העלייה והקליטה, המשפטים וכו', כדי לשמור על זהותם הלאומית, וזאת למרות הפיתויים שמספקת העבודה במשרדים אלה, המהווים שליש מהמשרות [בסקטור הציבורי הישראלי]. אנו מעדיפים את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים שלנו. איננו רוצים רק להישאר במולדת, אלא גם להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות כדי לקחת חלק בסיום הכיבוש... סיום הכיבוש מצריך התנגדות לכובש. חובה עלינו לתמוך במאבק הפלסטיני, ולהשפיע על דעת הקהל של המדינה הכובשת, כדי שתתמוך בזכויות העם [הפלסטיני] אשר נמצא תחת כיבוש ושואף לחירות ולעצמאות... האינטרס [של ערביי ישראל] בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל איננו נובע מההיבט המוסרי, אלא מההיבט הלאומי..."
מעניין איזה שיעור מציבור בוחריו של עודה תומך בהצהרות האלה.
והתומכים, האם הם מסכימים עם -
- מי שמתיימר להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות במטרה להביא לסיום הכיבוש אך קובע כי לא כדאי לו שיעבוד במשרדי הביטחון החוץ, המשפטים וכולי ?
- מי שאומר שהאינטרס של ערביי ישראל בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל הוא אינטרס לאומי ולא מוסרי ?
- מי שמעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים ?
מה אומרת ההצהרה הזו על איימן עודה?
- הרי מי שקובע שלא כדאי לו שיעבוד במשרדי הביטחון, החוץ, המשפטים וכו', מונע מעצמו את האפשרות להכיר את המורכבות הישראלית-יהודית בבחינת אפשרות סיום הכיבוש. הוא מצהיר מפורשות על כך שאין לו שום כוונה להיות לגשר לגשר בין האינטרסים הפלסטיניים לאלו הישראלים. הוא בוחר להביט על כל ההתרחשויות המהותיות מבחוץ, מהיציע, כמו הזקנים מהחבובות.
- הרי מי שמצהיר על כך שמבחינת ערביי-ישראל תום הכיבוש, מדינה פלסטינית, שיבת הפליטים, ושוויון בתוך ישראל הם כולם עניין לאומי, מצהיר על כך שהמאבק הלאומי בין יהודים לערבים בארץ ישראל עודנו מתנהל במלוא עוזו, רק בכלים אחרים. ואם עודה עצמו מציג את ערביי-ישראל כמי שממשיכים את המלחמה באמצעים אחרים, מה להם לאזרחי ישראל ממוצא ערבי להלין על עמדות קיצוניות של הימין הישראלי כנגדם. הרי במלחמה נוהגים כמו במלחמה.
- הרי מי שמעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים הוא מי שמתנער מכל אחריותו לייצג את הצרכים האישיים, המשפחתיים והסוציאליים של שולחיו.
היתה תקופה בה נדמה היה שאיימאן עודה מקפיד להציג מנהיגות מתונה שתוכל להצעיד את ערביי-ישראל קדימה. אי-אפשר לקרוא את הנאום הזה ולא לקבל את הנרטיב המיוחס לו על ידי הימין הישראלי - הוא איננו איש של שלום. הוא אינו איש של קידמה. הוא איש של מלחמה.
אי אפשר שלא לקרוא את הנאום הזה בלי לקוות ולייחל ליום שבו לא רק אנחנו, היהודים היושבים בין הנהר לים, אלא גם ערביי ישראל ישאלו עצמם - איזו תועלת יש במתן כוח פוליטי לאיש כזה?
אפשר רק לקוות שיבוא היום בו אזרחי ישראל ממוצא ערבי ישכילו להעלות מתוכם אנשי-ציבור שייצגו אותם ואת טובתם לטובת כולנו -
הצלחתם - הצלחתנו.
ואם רק תרצו - אין זו אגדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה