לקראת יום האדמה

משום מה הרבה אנשים סבורים שיום האדמה, עוסק באדמה. זה כנראה קשור לנסיבות שבהן נערכו מחאות יום האדמה הראשון. אבל רק הקונטקסט הנכון מאפשר להבין את יום המחאה החשוב הזה - חשוב, כי כל עוד מיעוטים מוצאים לנכון לערוך מחאה אזרחית במדינה ישראל, הם מעידים על עצמם שיש להם תקווה שהדמוקרטיה הישראלית תענה למחאה. מי שאין לו יותר אמון ביכולת של דמוקרטיה להקשיב למחאה, נוקט באמצעים אחרים.

ב-14/5/1948, הקריא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות של מדינת ישראל, אותו מסמך מכונן ששמו האמיתי הוא "הכרזה על הקמת מדינת ישראל". במגילה יש הבטחות גדולות ומשמעותיות לאנשים הגרים והעתידים לגור בשטחה.
המסמך הזה לא מקבל את הכבוד המגיע לו, וכתוצאה אני מופתע שוב ושוב מרמת ההכרות הנמוכה שלו בישראל. לכן אצטט ממנו (תוך הוספת דגשים במקומות החשובים לי לפוסט זה):

"מדינת ישראל - 

• תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה;
• תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל;
• תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  
• תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; ... 
• תפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה. ... " 

החותמים על המגילה כתבו, בשמה של מדינת ישראל "אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה - 

• על יסוד אזרחות מלאה ושווה 
• ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים." 

ב-29/10/1956, ביום הראשון למבצע סיני, נערך טבח בתושבי כפר קאסם. אי אפשר להבין את הטבח אם לא זוכרים שבאותה תקופה היו היישובים הערביים במדינת ישראל נתונים בממשל צבאי. בשל מבצע סיני הוטל עוצר על יישובים ערביים ובהם כפר קאסם. מפקד החטיבה שהוצבה באיזור הורה על הקדמת שעת העוצר, והודעה על כך ניתנה למוכתרים רק חצי שעה לפני תחילתו. כמובן שמי שעבד מחוץ לכפר לא יכול היה לדעת על השינוי הזה. לכוחות צה"ל ניתנה הוראה לירות בכל מי שיהיה מחוץ לביתו אחרי שעת העוצר ללא סנטימנטים, כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים. מפקד פלוגה אחד מצא לנכון לשנות ההוראה וללוות התושבים החוזרים לבתיהם. מפקד פלוגה שני לא מצא לנכון לעשות זאת. ובכל זאת, רק מפקד מחלקה אחד מהפלוגה השניה קיים את ההוראה כלשונה. התוצאות ? (ציטוט מויקיפדיה) :

"חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שנהרגה בטבח, ומגיעים ל-49 נספים."

ב-30/3/1976 (כמעט עשור לאחר שהתחילו הצעדים המעשיים הראשונים לביטול הממשל הצבאי) יצאו תושבי ישראל הערבים לשביתה כללית והפגנות. הסיבה העיקרית היתה רצונם למחות כנגד החלטת הממשלה להפקיע 20,000 דונם באזור סח'נין למטרה של "ייהוד הגליל".אבל גם למחות בצורה כללית כנגד  "אפליית הערבים במדינת ישראל".
ההפגנות, שהיו שקטות בתחילה, התדרדרו לאלימות וכללו חסימת כבישים וזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. משטרת ישראל ביקשה עזרה מצה"ל, ובהפגנות נהרגו שישה מפגינים; ארבעה על ידי צה"ל ועוד שניים על ידי המשטרה. כתוצאה התפשטו ההפגנות לכל הארץ ואולם דעכו במהרה.

בסוף ספטמבר 2000 התחילו הפגנות מחאה של הציבור הערבי בישראל, כהזדהות עם הציבור הפלסטיני בשטחים, הפגנות שגדלו מאוד בהיקפן בראשית אוקטובר 2000. מרבית האירועים החלו בתור הפגנה שקטה יחסית ובמקביל להם היו הפגנות רבות נוספות שהתפזרו ללא אלימות אך היו הפגנות שהתדרדרו לאלימות.
כתיאורה של ועדת החקירה שהוקמה לאחר תום המאורעות ("ועדת אור"):
"באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו בחודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים, אשר כללו יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת שיודו בקלע במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים, גלגול צמיגים בוערים ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים, ורכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות מיד המון מתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח. נעשו נסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים, והתמידו גם כאשר נעשו נסיונות לבלמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור המון."

בנסיונות ההשתלטות על ההפגנות האלימות הפעילו כוחות הבטחון, מסיבות שונות, את שלל אמצעי פיזור ההפגנות ברשותם, והגיעו לכדי הפעלת כדורי גומי ונשק חם כנגד אזרחים מפגינים. במהלך התקופה המכונה "מאורעות אוקטובר 2000" נהרגו 13 אזרחים ערבים ואזרח יהודי. למרות שהמאורעות נבחנו לעומקם בועדת החקירה הממלכתית , עד היום יש פערי נרטיב גדולים מאוד בין יהודים לערבים באשר לסיבות לפרוץ המאורעות ולרמת האלימות מצד האזרחים וכוחות הבטחון, באשר לשאלה מי האחראי להתדרדרות לאלימות, באשר לשאלה מדוע נהרגו אזרחים רבים כל-כך במסגרת פעילות כוחות הבטחון ובאשר לשאלה האם אכן מוצה הדין עם האחראים.
 ועדת החקירה שמצאה אחריות למאורעות הן בדרך בה נהגו ממשלות ישראל בעבר ובהווה במיעוט הערבי, והן בדרך בה נהגה הנהגת המיעוט האערבי בישראל, קבעה שעל ממשלת ישראל לשנות את דרך טיפולה במיעוט הערבי:

1. יש לטפל בדחיפות בקיפוח המגזר הערבי, כולל מעורבות אישית של ראש הממשלה.
2. יש לטפל בקיפוח המגזר הערבי בנושא הקרקע והבינוי.
3. יש לדאוג לפריסת שיטור קהילתי במגזר הערבי.

חרף החלטות ממשלה חוזרות ונשנות שנועדו לממש את המלצות ועדת החקירה הממלכתית, יש אינדיקציות עקביות על שמירת אי-השוויון בין יהודים וערבים במדינת ישראל (שלא לומר גדילתו). כל מי שמתעניין בסוגיה מוזמן לקרוא את דוחות עמותת סיכוי העוקבת אחרי מדד השוויון בין יהודים וערבים. 

חוט אחד עובר בין מגילת העצמאות, טבח כפר קאסם, יום האדמה המקורי, מאורעות אוקטובר ויום האדמה שיצויין מחר. 

וזו לא אדמה. 

זו השאלה האם ההשתלבות והשוויון שהובטחו עם קום מדינת ישראל אכן מומשו.

התשובה ברורה.

טוב יהיה לכולנו - כל אזרחי מדינת ישראל, אם ניתן את תשומת-הלב הראויה לאחינו האזרחים העתידים להפגין מחר.

עתידה של מדינת ישראל יהיה טוב יותר ככל שמחאה אזרחית תזכה לתשומת-הלב הראויה לה, וככל שהיא תוכל להביא לשינויים המקווים על ידי מחולליה.  

במקום למסגר את יום האדמה במסגרת הקונפליקט שהביא להתחלתו, הגיע הזמן שהחברה הישראלית כולה - יהודים, ערבים ושאר מיעוטים וקבוצות - תהפוך את היום הזה למה שהוא היה צריך להיות מלכתחילה, יום המאבק למען "שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי מדינת ישראל בלי הבדל דת, גזע ומין ".
ויפה שעה אחת קודם.  

המדינה לא אוהבת שמסובבים לה אצבע בעין

מאמר מעניין בעין השביעית סוקר את ההחלטה של המדינה להעמיד לדין את אורי בלאו.

אני נוטה להסכים עם הכותב, עוזי בנזימן, כי בהתחשב בחיוניותם של עיתונאים חוקרים לדמוקרטיה מתפקדת, ובחיוניותן של הדלפות ליעילותם של עיתונאים חוקרים, אין מקום לרדוף  להעמיד לדין עיתונאים חוקרים רק בשל העובדה שהם החזיקו ברשותם מסמכים סודיים.
זאת כמובן בהנחה שהשלטון אכן חפץ במשטר דמוקרטי מתפקד היטב.

אני נוטה שלא להסכים עם הקלות הבלתי-נסבלת בה פוסק בנזימן כי -

"ייתכן ו'הארץ' נהג בפזיזות כאשר פירסם את תצלומי המסמכים שעליהם הסתמך בלאו בכתבתו. גם אם כך, לא עליו האחריות לתוצאה המביכה שאולי נגרמה עקב כך: חשיפתה של ענת קם כמקור המידע.ככל שהדבר נשמע צורם: ביסוד ההסכם הבלתי כתוב המתקיים, בדרך כלל, בין עיתונאי למקור מונחת ההבנה שהמקור מודע לסיכון שהוא נוטל על עצמו במסירת המידע שברשותו לעיתונאי; הוא עושה זאת מטעמיו (אם הם אנוכיים ואינטרסנטיים ואם הם אידיאליסטיים ואידיאולוגיים), ואין הוא יכול לצפות שהעיתונאי ישמש לו מגן אם תארע תקלה וזהות המדליף תיחשף."

להשקפתי המוסרית (וחשוב להבדיל כאן בין מוסר למשפט), מוטלת על עיתונאי לפעול בשקידה ובהקפדה יתרה, כדי למנוע חשיפה של מקורותיו. עיתונאי חוקר שהוא או עיתונו לא עשו כן, במעשה או במחדל, ברשלנות רבתי או בטעות שבתום-לב, חבים חוב מוסרי גדול כלפי המקור הפגוע. בל נשכח, העיתונאי נהנה לא פחות מהמקור מפעולת ההדלפה. אבל המקור עלול לשלם בשנים רבות מחייו כתוצאה מכך שהרשויות הצליחו להגיע אליו בגין ההגנה הלוקה עליו שהפגין העיתונאי.

אילו משמעויות יש לחוב המוסרי הזה ? זו כבר שאלה שכל אחד צריך לברר בינו לבין מצפונו.

יורם ארבל, ענת קם ואוזלת ידה של התקשורת בישראל להצביע על הבעיה האמיתית

ההשעיה המשעשעת של יורם ארבל, על רקע התייחסותו האוהדת לצופה ענת קם, אינה יכולה לעבור בלי פוסט.
מה היה לנו כאן בעצם ?

1. יורם ארבל הביע סימפטיה כלפי ענת קם, על רקע דברים שאמרה בראיון הראשון שנתנה - אחרי הרשעתה. 
2.  ערוץ 10 נבהל מהמוני בית ישראל המתלהמים כלפי ענת קם, ובתגובה בחר לעשות בכאילו, סליחה, להשעות בכאילו, ולהשעות את יורם ארבל רק עד יום העבודה הבא שלו.

אבל המיני-פרשה הזו גם הפגינה שהציבור בישראל בעצם לא מבין מה עומד מאחורי הפרשה המכונה פרשת ענת-קם. מהלכי החקיקה, שזוכים לתמיכת הממשלה, אשר נועדו לאפשר הקלה בעונש של אנשים - כמו ענת קם - שמנסים להביא לידיעת הציבור פעולות אסורות של המדינה תוך שימוש במידע שאסור לפרסם, עוברים מעל הראש של רוב הציבור בישראל.

הבעיה היתה ונשארה, שמראשית הפרשה, התקשורת בישראל התמקדה במעשה - הוצאת המסמכים והעברתם לעיתונאים - ללא ספק עבירה על הוראות חוק העונשין - ולא בסיבות ובתוצאות של המעשה.

כשבוחנים הסיבות, אין מנוס מהמסקנה שענת קם מעולם לא התכוונה לפגוע בבטחון המדינה. לו התכוונה - היתה יכולה למכור הדיסק און קי לשגרירות זרה. והמדינה כנראה גם לא היתה יודעת מזה. אין דרך טובה יותר להבין זאת, מאשר לבחון את השתלשלות המקרה, כפי שעובדותיו פורסמו בתקשורת - ענת קם העבירה את המידע לעיתונאי (אורי בלאו מהארץ שידוע בתחקירים אמיצים שעשה) כדי שזה יידע את האמת על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של שדרות הפיקוד של צה"ל. העיתונאי אורי בלאו עשה שימוש עיתונאי טוב וחשוב במידע הזה. המדינה פנתה לבלאו לברר מאיפה יש לו מידע איכותי שכזה,  ותבעה לקבלו בחזרה. במסגרת ההסכם של בלאו עם השב"כ להחזרת המידע, נציגי העיתון של בלאו (הארץ) לא הקפידו להגן עד הסוף על המקור של המידע וכתוצאה המדינה עלתה על זהותה של ענת קם, שכנראה תשב בכלא כמה שנים בשל המעשה שעשתה.

כשבוחנים התוצאות, רואים שפורסמה כתבה חשובה שפרסם אורי בלאו המעלה את החשד כי צה"ל מצפצף על פסיקת בג"ץ ועושה מה שבראש שלו במסגרת מלחמתו בטרור. רואים גם שלא היתה פגיעה אחרת בבטחון ישראל. מה שעוד רואים, זה שהשלטון הצליח להסיט את הדיון שהיה צריך להתנהל לגבי התנהלות צה"ל ומפקדיו, להתנהלותם של החיילת במיל' ענת קם והעיתונאי אורי בלאו.

זו הפאשלה האמיתית של כל העניין הזה, ודוגמא מצויינת למה הארץ אינו עוד עיתון לוחם של ממש. כי אם הארץ היה עיתון לוחם של ממש, מאמרים נוקבים השבים ומפנים את תשומת-הלב לבעיה שנחשפה, היו מתפרסמים כל בוקר, עד שהבעיה היתה מתוקנת - ולא כך הוא.

לזכותו של גדעון לוי, הוא סטה מעניינו האובססיבי (והחשוב) ביחסה של ישראל לפלסטינים  ועוד שאל את השאלה החשובה: מה הייתם אתם עושים אם הייתם בנעליה של ענת קם ?

אז בואו נחזור לתוצאות כפי שהן היו צריכות להיות:
הודות לענת קם אורי בלאו הביא לידיעת כולנו שייתכן כי צה"ל הרשה לעצמו להתנקש בפלסטינים החשודים כמעורבים בטרור, למרות שהנחיות מפורשות של בג"ץ הבהירו היטב מתי מותר ומתי אסור, ולצה"ל היה ברור שהיה מדובר בנסיבות בהן היה אסור לבצע התנקשות, ובמקום ההתנקשות היה צריך לבצע מאסר. 

אם זה נכון, בעברית פשוטה קוראים לזה רצח.

בעברית פשוטה עוד יותר, לאלה שלא מבינים מה רע ברצח פלסטינים, נבהיר שהמצב הנטען - מציאות שבה צה"ל מרשה לעצמו לא לציית להוראות החוק הוא אותו מדרון חלקלק שבראשיתו נרצחים פלסטינים בלי שאשמתם בוררה עד תום בבית-משפט, למרות שניתן היה לאסרם, ובסופו ישראל מוצאת את עצמה נשלטת תחת דיקטטור שעולה לשלטון בעזרת הצבא.

כמובן שתמיד אפשר לקוות שההתדרדרות במדרון תעצור בשלב זה או אחר, אם לא באמצעות המידע שאנשים אמיצים כמו ענת קם מביאים לידיעת כולנו, אז בעזרת קצינים אמיצים שידעו לקום ולהגיד "עד כאן". אבל אם התחקיר נכון, אז עצם ההתדרדרות הזו במדרון מצביעה על עיוותים במערכת שאת השלכותיהם אנחנו לא יודעים.

גם אם הוא לא נכון, אנשים כמו דניאל אלסברג בארה"ב וענת קם אצלנו חיוניים למניעת מצב שבו ההנהגה תנווט את המדינה תוך הטעיית הציבור באשר למניעיה ובאשר למציאות. כשרואים את ההתנהלות של מדינת ישראל, למשל בנוגע לכיפת ברזל, המסקנה ההכרחית היא שאין לנו מספיק אנשים כמו ענת קם. 

אז מי פה הגיס החמישי ?

האשמה חוזרת ונפוצה בישראל היא כי השמאל (הקיצוני, לכל הפחות) הוא גיס חמישי. יש המאשימים בכך את הערבים. אחרים מאשימים בכך את כל השמאל. נדיר לשמוע האשמה שכזו כנגד ימנים. זה משהו שנדבק טוב רק לשמאלנים, ככל הנראה.

הופתעתי לגלות לפני מספר ימים, הודות לבלוג שאני מעלעל בו לעתים, מסמך מזעזע המפורסם באינטרנט על ידי המטה העולמי להצלת העם והארץ, והמהווה בעצם פסק-הלכה שניתן בעקבות  פינוי והריסת מבנים חוות-גלעד שתוכנו מעיד בצורה חד-משמעית מי כאן בעצם הגיס החמישי.
פסק-ההלכה קורא לאנשים למסור את נפשם כנגד פינוי, קובע חד-משמעית שאין לממשלת ישראל סמכות לקבוע היכן יתיישבו יהודים, ומסכם במילים הבאות שאביא בשם אומרם:

"אין הבדל בין אויב הבא לכבוש את הארץ בנשק,  לבין יהודי הכופר בקדושת
ארץ ישראל ובמצוות ה', ומוסר את הארץ לאויב,  מרצון או מכוח הפקודה.  מי
שמאס בארץ ישראל, ולא נוח לו לחיות בה, יתכבד וינטוש את המולדת ויירד מן
הארץ ח"ו. אך מי שבא לעקור יהודים בכפייה מאדמת הארץ,  ולכפות עליהם
בכח הזרוע לעזוב את הבית ולהרוס את הישוב,  הרי זה כאילו האכילם בשר
חזיר בכח, וכאלו כפה עליהם לחלל שבת. חובה מן התורה על כל אדם מישראל
לדבוק בארץ ישראל, ולהתנגד לעקירה במסירות נפש, ובכל מחיר, כפי
שמוסרים את הנפש מול גוי.
תורת ישראל מתייחסת לאדם המחטיא אדם מישראל, ועומד ודורש ממנו לעבור
על דברי תורה – בתור רשע. והוא מוגדר בהלכה כגוי לכל דבר.  יתירה מזו!
מעמדו בהלכה גרוע מגוי, כיון שהוא יודע את בוראו ומתכוון למרוד בו".

 החתומים על פסק ההלכה:

הרב ישראל אריאל   הרב שלום דובער הלוי וולפא   הרב דב שטיין   פרופ' הלל ויס.

המשמעות המעשית של ציות לפסק-ההלכה הזה היא פירוקה של מדינת ישראל. דומה שדווקא המלומדים האלה, שכחו את הגורם העיקרי לחורבן בית שני - ריב האחים שקדם לו. דווקא הם לא הבינו את גדולתו של מנחם בגין, ושכחו את הלקח שהוא ביקש ללמד את כולנו, הלקח שבזכותו נמנע ריב אחים עת הקמת המדינה: אויבינו עדיין ניצבים בשערינו. והגרוע מכל תהיה מלחמת אחים הדדית בישראל, אשר תחריב את מדינת ישראל.

אבל במציאות הנוראה שלנו, כשלימין ולשמאל אין עוד הנהגה בשיעור הקומה הנדרש, דעו:
אם אכן איש הישר בעיניו יעשה, הגיס החמישי המאיים על עתידה של מדינת-ישראל, הוא הימין הקיצוני.

[2 הערות:

1. ישראל אריאל שחתם על פסק ההלכה הזה, איננו ישראל אריאל שכתב את מכתב התמיכה הנורא בספר "תורת המלך" במסגרתו קרא באופן שאיננו משתמע לשתי פנים לרצח ילדים פלסטינים באשר הם, שכן להגיונו אלה, לכשיגדלו, יטבחו ביהודים. עצוב, אבל שני אנשים בעמנו הנושאים את השם המכובד והתובעני הזה (ישר-אל, מי ששרה עם האל וכמובן שמו של השלישי באבות האומה היהודית; ארי-אל, הארי של האל וכמובן שמו של המלאך האחראי על יצירה ורפואה) מסתובבים בינינו ומתחרים זה בזה מי ינהג באופן שקול פחות ומסוכן יותר, מי ירחק יותר מתורת ה', ממוסר היהדות ומאנושיותו.
2. על הפינוי הקשה מחוות גלעד אפשר לקרוא כאן וכאן. למי שתמה מהי תגובה ציונית יהודית ראויה כשיש ויכוח האם יישוב צריך לקום או להתפנות, אפנה אותו לסיפור העליה לביריה. אבל אל תבינו אותי לא נכון - עלייה שכזו מבצעים באחדות, ולא במלחמת אחים. ובדמוקרטיה, כמו ביהדות - אחרי רבים להטות. הגיס החמישי שבתוכנו מתנכר לכלל החשוב הזה].

Libya's pendulum again in favor of rebels

Under a sky clear of Gaddafi's diminishing air-force, CNN reports the rebels in Libya have taken back all territory lost to the tyrant's counter-strike. As protests in Syria spread, one can only hope that the demonstration of international willingness to interfere at Libya shall limit Syria's government response. A success of the rebels in Libya will probably have a significant effect on the motivation and commitment of demonstrators and revolutionaries  throughout the Middle East. Their success is an important key to the continuation of the tsunami of liberty washing the shores of the states in the middle east.

[28/3/2011 update: rebels are heading to Gaddafi's birthplace, Sirte]

על ברזל, כיפה ופוליטיקה

מדווחים שמערכת הבטחון תחל לפרוס את מערכת ההגנה כנגד טילים, כיפת ברזל, ביום ראשון הקרוב. המערכת, שביולי דווח בתקשורת על הבשלתה המבצעית, לא נפרסה עד כה להגנה על אזרחים, משום שצה"ל סבר, כפי שהתברר מהצהרת חסרת-טאקט של אלוף פיקוד צפון, שייעודה  הוא בכלל הגנה על בסיסי-צה"ל.

כן. מה שאתם שומעים. ההיסטוריה האחרונה, עתירת-הרקטות, של העורף האזרחי הישראלי בדרום ובצפון, לא הפריעה לצה"ל להתבלבל, ולשכוח מי בעצם אמור להגן על מי. אחרים אמרו את זה לפני, ואולי בחריפות רבה מדי, אבל הדברים ברורים: החלה מתקפה עזה על אזרחי ישראל, וצה"ל לא מיהר, בלשון המעטה, לפרוס ולהפעיל את המערכת שפותחה על פי הצהרות מקבלי ההחלטות, בדיוק לצורך הזה.

עכשיו, פתאום, הדברים נראים אחרת, ההבטחות כבר נפרסות, ואחריהן כנראה גם המערכת תחל בפעולתה ההגנתית.

פלא שאויבי ישראל חושבים שאפשר לשכנע אותנו רק בכוח ?

they are not fighting under tribal flags. it is the flag of the future of humanity

NY Times Tom Friedman, has pointed out, in a lovely article, that Libya, like Iraq and other countries in the middle east, is a tribal society and not a homogeneous society, like Egypt or Tunisia. He expressed his doubts whether such societies can handle the transition to democracy without deteriorating to a civil war waged between the different tribes.

It is true that  Libya's struggle to freedom from Gaddafi's regime seems more like a tribal war than anything else. I believe it has more to do with the way Gaddafi ruled than any other aspect. One doesn't have to dig deep into Libya's distributions of resources. Fact is that Gaddafi's tribe of origin controls the most potent weapons. This is why external intervention was so critical.

But with all due respect to Tom Friedman, whose point regarding the risks of an ethnically diversified society is supported by political research, I believe he missed a major point -

1. All developed democratic countries can be described as tribes. Especially the United states, with its plural minorities, and clashing identities. The rules of engagement between rivaling tribes are determined by many factors, other than group identity. 
2. The one critical factor which sets these rules of engagement is whether people have another identity, other than their tribal one and  our modern world suggest this alternative, broader identity: Globalization. 

Facebook, Twitter, Blogs and modern communication are not playing a major role just for their technical efficiency. The citizens of Egypt, Libya, Tunisia, Bahrain, Syria and other countries of the middle east have another emerging identity, which globalization has created.

They are all citizens of the world, and as the internet has given them tools to see what other citizens of the world get, they want their equal share - and justly so.

Only time will tell whether the Globalistic identity can rival the Tribal identity. But if people in ethnically diversified societies of the developed world have been able to form a higher shared identity, there is no reason people all over the world cannot do just that.

Instead of calling the United States of America to fold into its own affairs, I believe movers and shakers of public opinion, of the caliber of Tom Friedman, should call for a different route: Barack Obama's personal biography can be a pattern for the world to follow. Obama can be the first person to be identified as a true leader of the world, thanks to his complicated, multi-cultured identity. He can raise the flag of Humanity, for all to follow.

As I've written elsewhere, The U.S does not have to intervene military-wise everywhere. But its moral sound must be heard.