מדוע יש להחזיר אלוף שפרש לפני כמעט עשור לתפקיד ?

מאמרו של עמוס הראל ב"הארץ" על מינויו של שי אביטל, אלוף בדימוס, לתפקיד מפקד פיקוד העומק (הפיקוד האחראי על משימות מורכבות באיזורים מרוחקים משטח ישראל, בניגוד לפיקודים האחרים על צפון, מרכז ודרום המדינה והשטחים הגובלים לכל אחד מהאיזורים באופן יחסי) מעלה שאלה פשוטה: מדוע יש להחזיר אלוף שפרש לפני כמעט עשור לתפקיד ?
אבל המאמר מביא במוצנע גם את התשובה:

"כיום, קווי האחריות של הפיקודים המרחביים מוגבלים יותר ועוסקים בדרך כלל רק בשטח של כמה עשרות קילומטרים שמעבר לגבול. כך, נוצר במלחמת לבנון השנייה מצב שבו אלופים לא ששו להתנדב לפקד על מבצע עומק בבעל-בק בבקעת הלבנון ולהובלתו גויס לבסוף אלוף-משנה (ניצן אלון, שבשבוע שעבר הוחלט על קידומו לאלוף פיקוד המרכז) ש'הושאל' לשם כך מתפקיד מח"ט בשטחים." 

במילים אחרות: אלופים צעירים לא רוצים לקחת אחריות על משימות מסוכנות ומורכבות מדי שכשלון בהן עלול להרוס להם את המשך הקריירה הצבאית ואת מה (שבוודאות) מחכה להם באזרחות. היה צריך להביא לתפקיד מישהו שהוכיח בעבר נכונות לקחת אחריות כמפקד על משימות מורכבות ומסוכנות שהצלחתן לא ודאית, ושכבר עשה מספיק לביתו כדי שלא יהיה חרד מלקיחת אחריות על משימות שכאלה בעתיד.

למרות שזה נחמד להבין שעדיין יש אנשים כאלה, זה פחות נחמד להבין מה עומד בראש מעייניהם של רוב הקצינים הבכירים של צה"ל. 

Farewell Kyoto

Canada has announced it intends to stand by past statements and withdraw from the Kyoto Protocol (to the United Nations Framework Convention on Climate Change).

The protocol, one of the most promising efforts to reduce overall greenhouse gasses emissions of the past, has been considered highly problematic by Canada's current regime for years, and this announcement is no surprise.

The reports who tell of this official step do not put enough emphasis, in my mind, on the economic impacts of abiding the protocol, in a global economy in mid-crisis. Canada's choice to set its future emissions policy by the U.S model, tells the real tale. As long as the leading manufacturing economies - the U.S and China - shall not  truly embrace such standards, there is little point in others doing so. Furthermore, when others do so, not only don't they truly impact the environment (for the larger players negative contribution being so greater), but they also hurt their own economies.

Sadly, this logic may very well be the type of wisdom that shall lead our globe on the highway of becoming less inhabitable for humans. 

Tunisia's new president is sworn in

Moncef Marzouki, a human rights activist, who lived in exile for the last decade, and a current prominent opposition leader, has entered the position of president of Tunisia, a mainly ceremonial role.

Marzouki is planned to serve in this position for the next year, as Tunisia's future constitution will be drafted (hebrew link; english translation here). 

Hard to believe, but it was less than a year ago, when the former president fled. For the people fighting for their liberty, this is a moment of triumph and inspiration. Tyrants can be beaten. Alliances can be formed. Change can be brought. 

החיים והמתים

שר הפנים, אלי ישי, גורס שאסון הכרמל התרחש בגלל כשל פיקודי מקומי.


כדאי לזכור:
לולא היתה ההזנחה כוחות הכיבוי שהגיעו למקום היו מסוגלים להתמודד עם השריפה עוד בשלביה הראשונים ולהגבילה.
לולא היה חשש להתפשטות בלתי-נשלטת של השריפה לא היה חשש לחיי האסירים שבבית הסוהר.
לולא היה חשש לחיי האסירים שבבית הסוהר בגלל השריפה המתפשטת, לא היה צריך להחליט על פינויים.
לולא היה צריך לפנות את בית הסוהר לא היה צריך להביא צוערים ושוטרים שיסייעו בפינוי האסירים.
לולא היו צריכים לבוא צוערים ושוטרים לפנות האסירים, הצוערים והשוטרים לא היו נלכדים בשריפה.
לולא היו הצוערים והשוטרים נלכדים בשריפה, הם לא היו מתים.

המסקנה ? אכן היו הרבה צמתי החלטה. אם בכל אחד מהם היתה מתקבלת החלטה אחרת - אולי רבים מהרוגי אסון הכרמל היו עמנו.

אבל יש רק צומת החלטה אחד בשרשרת הזו, שמי שהיה אחראי לו, היה יכול לחסוך את כל הברוך.

ומשום מה, דווקא אותו אחראי, ממש כמו הגנב שעל ראשו בוער הכובע, מדבר סרה במתים.

הייתכן שכבוד השר מרגיש שהאדמה רועדת תחתיו ?

ואם לא - מה זה אומר עלינו ? 

International interference time for Syria ?

If there ever was a time requiring International interference, it is now in Syria. As a bloodbath may be imminent in Homs and this city may well experience a destiny similar to that of  Hama, almost 30 years ago; as testimonies of crimes against humanity performed by the regime accumulate, the world should not sit aside and accept the advise of those calling for non-intervention. The fragmented Syrian opposition needs external help. The evolving Free Syrian Army needs external help, and needs the type of military aid that restored a balance between Libyan rebels and Gaddafi-loyalists. Such interventions are needed now for Homs may become a symbol, and learning from Syria's past, this country needs a symbol of success in the stand against tyrrany. Not another symbol for martyrdom. 

ההתמודדות עם האפליה מחייבת שינוי תפישה

לא צריך להיות האגודה לזכויות האזרח או ראש-ממשלה כדי לדעת שערביי ישראל מופלים לרעה. זו מציאות ידועה.

אבל האפליה של המיעוט מחוזקת על ידי גישת המיעוט. כך למשל תוקפים חברי כנסת ערביים את מסקנות ועדת טרכטנברג שנועדו לסייע לתעסוקת נשים במגזר הערבי למרות שברור שנשים ערביות רק ייהנו ממצב שבו יעמדו לרשותם מעונות יום ותהיה להם נגישות למקומות עבודה קרובים יותר.  כך למשל קריאתו של ארגון זכויות אדם לממשלה לסייע יותר לאנשים עם מוגבלות בחברה הערבית אינה מתמודדת עם העובדה שהצעד האפקטיבי ביותר לשיפור מעמדם של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית יהיה שינוי הגישה המפלה כלפיהם בתוך החברה הערבית, והתפישה של המוגבל כזר-אחר (alien) היא-היא העומדת בבסיס מצוקתם של אנשים עם מוגבלות, יהודים כערבים.

אסור להתעלם מאחריות הממשלה לנהל מדיניות מקדמת שוויון ואכיפה כנגד אפליה, אסור להתעלם מאחריות המעסיקים והחזקים בחברה לסייע לחלשים, אבל אסור גם להתעלם מאחריותם של המופלים לרעה ליזום ולפעול, וזו לא רק דעתי שלי.  
קמפיינים מהסוג של המאבק כנגד נישואי קטינות במגזר הערבי הם דוגמא לסוג הצעדים הנדרשים, כדי שכל בני-האדם הסובלים מאפליה בחברה הערבית יוכלו לזכות לשוויון המגיע להם. ביקורת עצמית, איתור המהלכים המסייעים לאפליה החיצונית להנצחת המציאות, התנערות מהאדישות, יוזמה והתנסות, ובכל מקרה - לא לקבל את המצב הקיים ככורח-המציאות.

בפראפרזה על דבריו של ג'ון פיצג'רלד קנדי, אל למופלה לרעה להסתפק בדרישה שהמדינה תעשה בשבילו; עליו לדרוש מעצמו לעשות עבור עצמו.  

סימנים לבחירות בישראל במהלך 2012 ?

קשה שלא להבין מכוונת ראש-הממשלה, בנימין נתניהו, לקיים את הפריימריז בליכוד בינואר 2012 (בעוד חודש) את ההולך וממשמש לבוא: הערכות בחירות במהלך 2012.

 יש לכך סיבות וסימנים מבשרים רבים   -

• האיומים הפוטנציאליים על יציבות הקואליציה בגין צרותיו המשפטיות של שר החוץ וצרותיהם של שרים רבים ואולי אף ראש הממשלה בגין דו"ח מבקר המדינה בנוגע לאסון בכרמל ; 
• העימותים הנמשכים בתוך הליכוד בין חברי כנסת שונים; 
• הצורך בתהליכים לא פשוטים במסגרת ההפיכה של המחאה החברתית  להתארגנות פוליטית, והרצון (הטבעי) של השחקנים הקיימים להקדים רפואה למכה; 
• והעובדה שלמרות מצב כלכלי לא רע הולכים ומתגברים החששות מהשלכות המצב הכלכלי העולמי על ישראל;  

כל אלה וסיבות נוספות שאולי אזכיר בעתיד, מצטרפים יחד לתובנה אחת: כדאי למנהיג הליכוד לנצל את מצבו הטוב הנוכחי, אם הוא רוצה להוביל את הליכוד גם בבחירות הבאות. 

פריימריז בליכוד כמובן לא מחייבים שאחריהם יתקיימו בחירות כלליות, למרות הציפיות שנוצרות. אבל כשרואים את הדינמיקה שעלולה להיווצר בגין תהליכים משפטיים, חברתיים, כלכליים ואחרים, קשה יהיה להיות מופתעים אם בנימין נתניהו, למוד נסיון מכהונתו הקודמת, לא ינסה להקדים את המאוחר וללכת אל בחירות כלליות כשהוא השולט והיוזם בתהליכים. 

ואם כבר בחירות כלליות ב-2012, לו הייתם בנעליו של ראש הממשלה, לא הייתם מעדיפים אותן מוקדם ככל האפשר ?