21.1.2013

שקר הסקר: חלק שני

אז סקר הוא רפש, סליחה שקר ?
לא.  סקר איננו רפש, אלא כלי שימושי בסוגיות רבות.
פרסום הסקרים, לעומת זאת, הוא הזנייה של הכלי הזה למטרות עיצוב המציאות. וזו אחת הבעיות המרכזיות בנוגע לפרסום סקרים פוליטיים,  בעיניי.

אבל זו לא הבעיה היחידה. מה אם למרות כל המאמצים, אין בהם מדגם מייצג של ממש ?

להבנתי, יש 4 סוגי אוכלוסיה שאינם נסקרים כהלכה ברוב הסקרים הפוליטיים הנערכים בישראל. התוצאה היא ש"המדגם המייצג", מייצג פחות ממחצית מאוכלוסיית האזרחים של מדינת ישראל.

לא מאמינים ? בואו נתחיל. 

1. צעירים/לא-שמרנים טכנולוגית
רוב-רובם של הסקרים סוקרים הרבה יותר טלפוניים קויים מאשר ניידים. חלקם מתעלמים לגמרי מטלפונים ניידים. הדבר נעשה במציאות 18% מהציבור כבר איננו מחזיק כלל בקוים נייחים. במציאות בה אנשים רבים לא משתמשים יותר בטלפון הקוי שלהם לקבלת שיחות נכנסות, אלא רק ליוצאות (ואני מכיר כמה וכמה שאינם עונים לשיחות לא מזוהות בקו הביתי שלהם). המשמעות - המדגם "המייצג", מייצג רק 82% מהציבור. גרוע מזה, אם נניח שרוב הציבור שמביע את ההעדפה הטכנולוגית הזו הוא צעיר יותר ונכון יותר לאמץ טכנולוגיות חדשות ולהתנתק מהישנות, יש כאן החמצה משמעותית מאוד של חלק גדול ומסויים מאוד מהציבור הצעיר בישראל. 

קל להבין את הבחירה להתמקד בטלפון הקוי. הרבה יותר זול להתקשר אליו מאשר הטלפון הנייד. המשיבים נוטים יותר לשתף פעולה. ואולי הכי חשוב - הוא מאפשר הרבה מסקנות מועילות על מדגם ג"ג ואתני שאחרת מחייבות הסתייעות במאגרי-מידע שלא קל להשיגם ויש ספק לגבי החוקיות שבשימוש בהם. 
אבל בישראל 2013 יש הרבה יותר טלפונים סלולריים מקויים.  מי שמפרסם סקר בו השיבו מאות נסקרים בטלפונים קויים ומאה לערך בקוים ניידים מתעלם מהמצב הקיים. 
מי שמתעלם מהמצב הקיים, יוצר מדגם לא-מייצג של האוכלוסיה. אולי הוא מפצה על זה בדרך אחרת. 
אולי לא. 
הסברה שלי היא שגם מי שינסה לוודא מדגם מייצג על סמך גיל, כשהוא מסתמך בעיקר על טלפונים קויים בלבד יגיע לתוצאת-מדגם של אוכלוסיה שהיא שמרנית משמעותית מהאוכלוסיה הכללית בכל הנוגע לבחירותיה הטכנולוגיות. ייתכן שיש בכך כדי להאיר על בחירותיה האחרות. 
אם זה המצב, איך אפשר להתייחס ברצינות לסקרים שמתייחסים לסיכויי ההצלחה של רשימות כמו "ארץ חדשה" או "עלה ירוק" ? 

2. הערבים 
לסוקרים נורא נורא קשה לסקור את הציבור הערבי. למה ? יש להם הרבה סיבות. הם מסבירים שחלק מהמשיבים לא רוצים לדבר איתם. אולי בגלל השתייכותם לזרמים שלא רוצים לשתף פעולה. אולי בגלל חוסר אמון. אולי בגלל חשש. יתרה מכך, פעמים רבות מתקבלות תוצאות שונות לסקר זהה אם הוא נערך בקרב הציבור הערבי בשפה העברית או בשפה הערבית. ומכאן המסקנה ההכרחית - שלא תמיד נאמרות להם תשובות אמת בסקרים של הציבור הערבי. הקושי הזה ייצר בעבר את הנטייה להציג את כל הציבור הערבי כבלוק אחד, ומייצר היום נטייה להעדיף פרסום סקרים שנערכים רק בקרב הציבור היהודי. פילוח ערבים זה קשה ויקר, והם הרי בכל מקרה רק 20%, וחצי מהם ממילא כבר לא באים לבחירות.
אבל כשקרוב ל-20% מאזרחי המדינה לא מיוצגים בסקרים המתיימרים לנתח את דעת-הקהל, יש כאן בעיה. הבעיה הזו חריפה במיוחד כשהסקרים האלה מתיימרים לנבא את סיכויי ההצלחה של רשימות כאלה ואחרות שאחוז ניכר של מצביעיהן אמור להגיע מקרב הציבור הערבי. פלא שב-2009 היו סקרים שחזו שבל"ד לא תעבור את אחוז החסימה ? (למי ששוכח, הברית הלאומית-הדמוקרטית קיבלה 3 מנדטים באותן בחירות).
אם זה המצב, אז איך אפשר להתייחס ברצינות לסקרים העוסקים בסיכויי ההצלחה של רשימות כמו חד"ש, בל"ד או דעם ? 

3. החרדים והדתיים
אבל זה לא רק צעירים וערבים. שאלו מי שעוסק בעריכת סקרים, ואל תופתעו לשמוע ש"חרדים הם אוכלוסייה שקשה לסקור, והם לא משתפים פעולה". 
לא מאמינים ? על הסקר הגדול של אתר "כיכר השבת" שמעתם ? לפיו כשליש מהציבור החרדי בכלל מצביע למפלגות חילוניות ורוב הציבור החרדי תומך בגיוס בחורי-ישיבות לשירות צבאי או לאומי. 
גם ההכרעה של ש"ס על אריה דרעי כמנהיג הבחירות התקבלה על פי סקרים שלפחות בינתיים לא מתבטאים בתוצאות ש"ס על פי הסקרים בתקשורת הכללית.
אז איזה סקרים היו הנכונים ואיזה היו המוטעים ?
ואם אי-אפשר לסקור את החרדים, אז למה מתיימרים להגיד שאפשר ?
כ-6% מאזרחי המדינה (8% מהיהודים אזרחי המדינה) מגדירים את עצמם כחרדים. כ-8% מאזרחי המדינה (10% מהיהודים אזרחי המדינה) מגדירים את עצמם כדתיים.
כל זמן שיש יציבות מסויימת בזהות התנועות המתמודדות מקרב הציבור החרדי, אולי אפשר להבין סקרים שהסתמכו בעיקר על מגמות מהעבר. אבל במצב שבו יש תנועות חדשות לגמרי, איך אפשר לסקור אותם בכלל ?
אם זה המצב, איך אפשר להתייחס בסקר לסיכויי ההצלחה של רשימות כמו "עם שלם" או "כוח להשפיע" ? 

4. המתלבטים
אז מה היה לנו עד כאן ? 18% שהמדגם המייצג מחמיץ בגלל הטלפונים הקויים. 20% שהמדגם המייצג מחמיץ בגלל שהם ערבים. 6% שהמדגם המייצג מחמיץ בגלל שהם חרדים. ובואו לא נשכח את המתלבטים.
זה לא שלא מזכירים אותם.
בראשית ינואר 21% עדיין התלבטו. בסקרים האחרונים שנערכו, בסוף השבוע האחרון, נסקרו 15% מתלבטים.
אבל רגע אחרי שמזכירים אותם, מפרסמים סקר שפשוט מתעלם מקיומם.
אולי נעשה כאן שימוש באלגוריתמים מתוחכמים שמנחשים את הההכרעה שלהם על בסיס נטיה, מגמות, והדרך בה פעלו מתלבטים בבחירות הקודמות ?
האם ייתכן שהסטטסטיקה מנבאת את הכרעתם של אלה שעדיין לא יודעים מהי ?
אני בספק.
בכל מקרה, סקר מדוייק היה צריך לומר את האמת - אם 15% מכלל אזרחי ישראל מתלבטים, זה משאיר 18 מנדטים באוויר.
זה לא באמת משנה אם הם מתלבטים בין נפתלי בנט לבין בנימין נתניהו או בין שלי יחימוביץ' לזהבה גלאון או בין חיים אמסלם לאלדד יניב או בין מוחמד ברכה לאסמא אגברייה-זחאלקה.
ממש לא.
אפילו במישור של הסקר הם עוד לא החליטו להטיל את קולם לקלפי, אז איך אפשר לתאר מפה פוליטית שהיא כאילו מוכרעת ? 
אבל לפני שנרוץ קדימה - הבה נדייק. לא מדובר כאן ב-18 מנדטים. הרי ראינו שאלה שנסקרים הם רק 54% מהאוכלוסיה (זוכרים ? צעירים, חרדים וערבים לא באמת נסקרים. בוודאי לא באופן מייצג). מדובר ב-15% מתלבטים מקרב ה-54%.  בסך-הכל 8.1% נוספים מהאוכלוסיה הכללית. 

אז מה היה לנו כאן ? 
"מ-8.1% מתלבטים אתה עושה רעש ?" תשאלו. 
בוודאי שלא. 
אבל בואו נעשה את המתמטיקה:
18% צעירים/לא שמרנים טכנולוגית/חסרי טלפונים קויים
20% ערבים
6% חרדים 
8.1% מתלבטים 
מגיעים יחד ל-52.1% מהציבור. 

חצי מהציבור בכלל לא מגיע לידי ביטוי מייצג בסקרים.
אז אל תקראו להם סקרי דעת-קהל.
ובוודאי אל תדברו על סקרים מייצגים.
קראו להם סקרי חצי-דעת-קהל. הסקרים של אלה שהסכימו לדבר איתנו.
ואם זה המצב, אז אולי סקר של 50,000 אנשים באמצעות דואל הוא יותר מייצג ?

אי-אפשר לדבר על כך שנעשה פיצוי על ידי עבודה שמוודאת שהסקר יהיה מייצג, כאשר רק מחצית האוכלוסיה באמת מיוצגת בו. אוכלוסיות שלמות - חרדים, ערבים ולא-שמרנים טכנולוגית - סובלות מתת-ייצוג דרמטי.
אבל הסקרים האלה מעצבים את תודעת האוכלוסיות האלה.
והן אינן יודעות שאלה בכלל לא האנשים מסביב שחושבים ככה, אלא אנשים אחרים לגמרי. 

אין תגובות:

פרסום תגובה