7.8.2011

מחאה או ירידה


ניר (שוקו) כהן בטור מעניין ומרגש מספר על חברו הטוב שירד מהארץ, לטובת מדינת רווחה אירופאית.
קראתי ושוב הופתעתי עד כמה גל המחאה החברתית מאפשר הכרה ופגישה עם הדומים.
3 חברים קרובים שלי כבר אינם ישראלים.
האחד אנגלי, השניה קליפורנית בארה"ב, והשלישי בדרכו להפוך לברזילאי.
כל אחד ממניעיו, כל אחד בדרכו, כל אחד בשלב אחר בחיים.
מהפרספקטיבה שלי, כציוני-יהודי, וכחבר, ניסיתי כמובן לשכנע להישאר.
אבל כבן-אדם וכחבר, הבנתי אותם.

אי-אפשר לצפות מבני-אדם לחיות במצב תודעתי מגויס יותר ממאה שנים, כשהמדינה מתפרקת מתפישות של אחריות הדדית וסוגדת לטייקוני-הזהב. אי-אפשר לדרוש מאנשים להקריב את חייהם, כשהמדינה אינה מפגינה מחוייבות דומה כלפיהם. דווקא מפלגות שמובילות קו מדיני תקיף אמורות להבין את זה יותר טוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה