Euro zone to split ?

Reuters reports that senior European policy makers 'theoretically' discussed the possibility of splitting the European union to two circles:

1. an inner, tightly integreated, Euro-zone; 
2. an outer circle, loosely connected. 

Now that it isn't just England talking about it, chances for an EU-split are growing. It may very well be that in the coming months we shall see countries like Greece liberated from the tight control of the economic commitments of the European Treaties.

Will it do such nations any good ? Inflation is never a nice thing, but as long as it is not hyper-inflation, it sure beats sovereign default...

One thing is clear, though: Once again, the dream of economic unity has crashed on the shores of real-politics. When the next round for union-ideals rises, it had better be a union which includes all sides of government responsibility and governability: monetary control, budgetary control and regulatory control, all have to lie in the same guiding central hand.

הולך ומסתמן: המאבק הפלסטיני ייכשל במועצת-הבטחון ויעבור אל העצרת

הולך ומסתמן כי הפלסטינים לא הצליחו לשכנע את רוב חברות מועצת הבטחון שנכון יהיה לאשר את בקשתם להפוך למדינה חברה באו"ם. נראה כי השלב הבא, לאחר הדחייה הצפויה של מועצת-הבטחון, יהיה פנייה אל מליאת האו"ם.

לכל מי שסבור שזה חלק מכשלון מתגלגל, כדאי להזכיר שבעצם לפלסטינים אין כל צורך לקבל "אישור" מהאו"ם. מבחינת המשפט הבינלאומי 'מדינה' היא מי שהוכרה על ידי רוב המדינות כמדינה. המהלך של פנייה אל האו"ם נועד לקצר הליכים ולהפעיל לחץ על ישראל. כשישראל בוחרת שלא לקדם את מסלול המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, היא משאירה את היוזמה בצד הפלסטיני. ירצה - יילך על מסלול המדינה הכפויה, כשהכרתן של מדינות רבות בעולם מובטחת מראש. לא ירצה - יילך על אופציית החזרת השליטה בשטחים לידי ישראל וקידום המדינה הדו-לאומית. וישראל ? היא משאירה את היוזמה המלאה לצד הפלסטיני, כאילו הזמן פועל לטובתה. כשיצחק שמיר עשה זאת, העליה מברית-המועצות אפשרה לתומכיו להראות כיצד הזמן באמת פעל לטובתה של ישראל. אבל קליטתה של אותה עלייה התאפשרה בזכותו של סיוע כלכלי מארה"ב, שהחרימה את שמיר והסכימה לתת את אותו סיוע לממשל רבין שקידם תהליך של משא-ומתן. הזמן בוודאי לא פעל לטובתה של ממשלת שמיר.

האם הזמן פועל לטובת ממשלת נתניהו ? אני בספק. כך או אחרת, התהליכים במזרח-התיכון ובעולם הערבי מביאים לכך שישראל מוקפת במרחב שהולך ומשתנה. כשהסביבה מסביבך משתנה, אתה צריך לדעת לעבור התאמות כדי לשרוד. כך מלמדת אותנו הביולוגיה. ממשלת שמיר לא שרדה. ישראל דווקא כן. לפחות בינתיים. האם ממשלת נתניהו עושה את כל הנדרש כדי להבטיח את שרידותה של מדינת ישראל אל מול המרחב שמסביבה ? מבחינה בטחונית, כנראה שכן. מבחינה מדינית ? לא ברור. מה שברור הוא, שאת תפישת היוזמה המאפיינת את תורות הלחימה של צבאה של מדינת ישראל, לא רואים במדינאים של הממשל הנוכחי.

מחאה כריצה למרחקים ארוכים

בניגוד לרושם שאולי קיבלתם, המחאה החברתית הישראלית רק הולכת ומכה שורשים. שמחתי מאוד לקבל את מכתב-חדשות-המחאה מס' 5 מאתר המחאה. אני ממליץ בחום לכל מי שמתעניין, לפחות להצטרף לעדכון השבועי בדואל. בין הנקודות המעניינות של השבוע:

• ראיון מרתק עם אחד מפעילי המחאה הבולטים בישראל, בו אפשר ללמוד בין היתר, על תהליך הקמתו של קואופרטיב מזון כתחליף לרשתות-השיווק הגדולות.
• הודעה על השקתו של הפורטל הישראלי לצדק חברתי. כדאי לשים לב בפורטל, בין היתר, לקמפיין ההתפקדות למפלגות השונות. לכל המפלגות. בשם ההשפעה והמעורבות של האזרחים). שווה לקרוא את ההודעה כי היא מסכמת יפה את שאיפות המחאה החברתית הישראלית - "לשוויון זכויות וחובות; לחופש המידע, חופש ההתארגנות וחופש הפעולה; לאזרחות מעורבת וּפעילה; לשינוי סדר העדיפויות הכלכלי בישראל - האזרח והחברה (ולא הממון) הם במרכז; לחקיקה השומרת על זכויות האזרחים והעובדים מפני בעלי ההון והבנקים; לזכויות יסוד בסיסיות המגיעות לכל אזרח במדינה - חינוך והשכלה ברמה גבוהה וּבחינם, שרותי בריאות מתפקדים, שרותי רווחה מתפקדים, דיור בר השגה, תחבורה ציבורית יעילה, פיקוח על מוצרי מזון וּצריכה בסיסיים; להורדת הנטל מהמעמד היצרני, הפחתת המיסוי העקיף, העלאת המיסוי על בעלי משכורות הענק ועידוד עסקים קטנים ובינוניים; להחלשת המונופולים ותאגידי הענק וּלשבירת הריכוזיות במשק וקשרי ההון והשלטון". כן כדאי להציץ בiDemos, נסיון מעניין למנוע מבוסס-אינטרנט לשינוי חברתי. 
• דיווח על הטנגו המתפתח בין הכנסת לבין המחאה החברתית. 

וכמובן - המכתב נותן קישור נוח ללוח אירועי-המחאה של השבוע. 

A guide to Egypt’s coming post-revolution elections

IRIN, the United Nations Office for the coordination of Humanitarian news and analysis service, brings an excellent analysis of the coming elections in Egypt. Definitely worth taking a look for anyone interested in the Arab Spring and the political changes in Egypt.

As the report tells of many doubts and fears people raise regarding these elections, I think it is important to remember that the democratic mechanism is religion-blind.

It does not really matter who really wins these elections. What is crucial is that following these elections -
A true democratic parliament shall function. A parliament whose members enjoy true freedom of speech. A parliament whose members enjoy a true ability to form coalitions, efficiently inspect the actions of the  executive branch, and legislate laws which are truly obeyed.

As long as a true multiparty system shall operate in Egypt, and as long as the parliament shall stand to true open elections every several years, in a process that shall protect the citizens freedom of speech and right to a free and independent vote, Egypt's democracy shall be able to take the people of Egypt to a prosperous future.

Tyrants and great democratic leaders can come from all layers of society and all backgrounds. But they cannot rule alone. As long as every Egyptian citizen shall see himself as mutually responsible for the functioning of the emerging Egyptian democracy, that democracy shall live and thrive. 

בין עמימות לבירור רעיוני

זאב שטרנהל קורא במאמר בהארץ לשותפים למחאה החברתית להפסיק את העמימות. הוא סבור שהמוחים "חסרים יסוד בעל חשיבות עליונה: אחדות המטרה" והוא סבור שהגיעה הנקודה שבה מארגני המחאה צריכים לקפוץ למים הקרים של הפוליטיקה.

אני חולק על כמה וכמה נקודות במאמרו:

• אני לא מסכים עם הסברה שעצם הדרישה ל'צדק חברתי' היא עמומה. צדק חברתי פניו רבות, וטבעי שיהיו אנשים שירצו שהיבט מסויים יזכה לעדיפות לפני סוגיות אחרות. שאלת המפתח היא האם כולם מבינים שהם בעצם פועלים לטובת מטרה משותפת - רווחה מצרפית גדולה יותר לכלל הפרטים בחברה כשכל פרט נהנה ממנה - או שלא. לטעמי, רוב, אם לא כל מארגני המחאה החברתית מבינים זאת היטב. השאלה היא האם גם מספיק פרטים בחברה הישראלית יקבלו על עצמם את ההשקפה הזו. הדרך להסכמה שכזו, לדעתי, איננה עוברת בהכרח דרך התארגנות פוליטית או התארגנות בתנועה פורמלית. 
• יש בי ספקות רבים כלפי הטענה כי על המתכנסים בכיכרות להחליט אם הם באמת תנועה או אוסף של יחידים. מדוע לא יכולים אינדיבידואלים להתכנס בכל פעם מחדש לטובת סוגיה אחרת ?האם לא יכולים המתכנסים בכיכרות להופיע שם על בסיס השתייכותם לאותה חברה ? לאותו עם ? האומנם דרך ההתארגנות על בסיס תנועה שאפיינה שנים קודמות עדיין הדרך הדומיננטית והיעילה ביותר גם במאה ה-21 ? מאת הרשתות החברתיות והאינטרנט ? 
• יש בי גם ספקות רבים לגבי אמונתו הרבה באפקטיביות ובחיוניות שבהתארגנות כמפלגה. תחשבו רגע על האמירה: "תנועה עממית ספונטנית ולא מאורגנת, שאינה מצטיידת מהר בכלים פוליטיים המאיימים על השלטון, סופה לשקוע, להצטמק ולהתנוון". זאת היא אמירה מאתמול. תביטו על טוניס. תביטו על מצרים. תביטו על סוריה. יש אפשרות שאנחנו ניצבים בפני פתחו של עידן חדש. אולי יתברר ששטרנהל צודק, ובלא מעבר לארגון פוליטי אין למחאות סיכוי. אבל יכול להיות שהאינטרנט מאפשר סוג אחר לגמרי של התנהלות. סוג של השתתפות אינדיבידואלית במאבקים חברתיים שונים, שנראים בעלי טעם. סוג של התארגנות חברתית על-תנועתית. על-מפלגתית. סוג אחר של קשר בין אזרחים לבין נבחריהם. סוג אחר לגמרי של דינמיקה של דיון ציבורי והכרעות ציבוריות. אני יודע שזה נשמע מעט הזוי, אבל אם תחשבו על מידת ההשתתפות של הציבור (בישראל ובכל העולם הדמוקרטי) בבחירות ובדיונים ציבוריים, בהתפקדות למפלגות ובפעולתן השוטפת, קשה שלא להשתחרר מהמחשבה שהמפלגה היא סוג של פלטפורמה פוליטית שאיננה יעילה כבעבר. 
• ועכשיו אתענג על אחד המשפטים התמוהים ביותר בכתבה הזו: "כוח ציבורי גדול אינו יכול להסתפק בעיסוק במאבק סקטוריאלי ובה בעת לקוות להצלחה מעבר לאיסוף פירורים". האומנם ? אני דווקא מכיר מפלגה פוליטית ותיקה למדי (רמז: שמה הוא שתי אותיות, שמזכירות באופן חשוד מונח יהודי), שבעיסוק במאבק סקטוריאלי גרידא הפכה לממליכת-המלכים של ישראל מאז 1990 (כמעט ללא הפסקה). אם תחשבו לרגע על הפוליטיקה של התנועה הזו, תגלו שלא רק שהיא סקטוריאלית, אלא שהיא ישבה בנינוחות (מפתיעה) גם בממשלות ימין וגם בממשלות שמאל. כמעט כאילו כל פוליטיקת הימין-שמאל הישראלית איננה רלוונטית, כשאתה עסוק במאבק שמטרותיו אינן מדיניות. 

אל תבינו אותי לא נכון. הרי בעצמי כתבתי שיכול להיות שלב שבו המעבר לתנועה פוליטית הוא הכרחי. אבל השלב הזה נכון כשיש לכידות רעיונית פנימית עזה. אחרת, התוצאה היא פשוטה - וראו את גורלן של כל מפלגות המרכז הישראלי לדורותיהן. לכידות רעיונית כזו לא מגבשים ברגע ולא בשבוע, ואולי אפילו לא בשנה. זה תהליך ארוך.
מפתיע שדווקא מלומד מכובד כמו פרופ' שטרנהל לא מבין זאת ולא מפגין את הסבלנות הראויה לתהליך שאולי יאפשר לשתיל קטן להפוך לשינוי של ממש.

עוד חשוב לזכור - וזה אולי חשוב יותר מכל דבר אחר - המאבק החברתי הוא לא מאבק לטווח הקצר. אביב העמים של 1848, אולי התקופה ההיסטורית שנדמית כרגע הכי דומה לתקופה הזו, נכשל במבחן הטווח הקצר. כך אולי גם יקרה לאביב הערבי, גם אם נקווה מאוד שלא. אבל בטווח הארוך רוחות האביב של 1848 הן שנושבות תחת כנפי רוב המשטרים הדמוקרטיים בעולם המערבי. המחאה החברתית של 2011 היא מחאה שמחוללת שינויים תודעתיים. יש לכך כבר עדויות. זה השינוי החשוב באמת. כפי שכבר כתבתי בעבר, הויכוח האמיתי כאן הוא לא לטובת ביבי או נגדו. זה ויכוח על תחילתה של דרך שלישית ישראלית.

ישראל נערכת לפעולה צבאית באיראן, ממש בקרוב ? תמהני.

קשה שלא לראות את הפרסומים האחרונים בנוגע להערכות ישראל לפעולה צבאית באיראן. אבל קשה גם שלא להבין מה תכליתם האמיתית. דיווחים מצטברים על גיוס תמיכה בקבינט, על תרגולים של חיל האוויר  ועל ניסויי שיגור עלומים, יחד עם ההבנה הברורה שהתקפה אמיתית באיראן מחייבת את יתרון ההפתעה, מעידים על כך שלא מדובר כאן במהלכים שתכליתם צבאית אלא מדינית. בהתחשב בויכוח הבינלאומי סביב הדו"ח הקרב של סבא"א על המימדים הצבאיים של מפעליה הגרעיניים של איראן, נראה שאין מנוס שמדובר כאן במהלך שתכליתו הגברת הלחץ על סבא"א לא להיכנע ללחצים מצד סין ורוסיה.

העובדה שיש כאן בונוס צדדי לא-רע של הסטת דעת-הקהל הישראלית מהמחאה החברתית, בוודאי לא מדירה שינה מעיניו של ראש-הממשלה. 

לזה קוראים שוויון (על ההסכם הקיבוצי בחיפה כימיקלים)

הארץ מדווח על הסכם קיבוצי שנחתם (סוף סוף) בחיפה כימיקלים, שיצמצם פערים. אבירמה גולן אף הכתירה אותו כ"מהפכה של סולידריות", וקבעה כי "ההישג החשוב ביותר של העובדים הוא השוואת תנאי השכר של עובדי דור ב' עם אלה של עובדי דור א'". גם כוח לעובדים, ארגון העובדים שזכאי במידה רבה לקרדיט לשביתה ולהסכם, יחד עם ציבור עובדי מפעל חיפה כימיקלים, הצהיר ובירך:"ב1 במאי עובדי חיפה כימיקלים פתחו בשביתה במטרה לחתום על הסכם קיבוצי שמבטל את המעמדות במפעל. ב31 באוקטובר לאחר שישה חודשים, חתמו העובדים על הסכם קיבוצי. ברכות לעובדי חיפה כימיקלים על האומץ, ההקרבה, ההתמדה והנחישות שבלעדיה לא היה נחתם הסכם היסטורי זה, ותודה לצוות המלווה שעשה לילות כימים."

קראתי ושמחתי. התגובה הראשונית לחדשות שכאלה היא כמובן חיובית אצל כל מי שזכויות אדם וזכויות עובדים חשובות בעיניו.

אבל אז ניסיתי לברר את פרטי ההסכם, ומאחר והוא טרם הוגש למשרד התמ"ת, ולא מצאתי פרסום במקום אחר, נאלצתי להסתפק בפרסומים בעיתונות.והעיתונים, לצערנו הרב, לא לגמרי מסכימים זה עם זה.

נתחיל בהארץ, שאיך נאמר, גרסתו לשוויון תמוהה מעט: "עובד דור א' הרוויח בממוצע משכורת שעמדה על 14 אלף שקל, שתעלה הדרגתית במשך חמש שנים ל-19 אלף שקל. לעומתו, עובד דור ב' הרוויח משכורת ממוצעת של 5,000 שקלים שתעלה ל-7,000 שקלים. "

נמשיך לאתר מק"י בו קראתי ש"הוסכם כי בעוד 10 שנים יבוטלו פערי השכר הנובעים מחלוקה בין הדורות". קצת מוזר, גירדתי בראשי, כשאני זוכר שמדובר בהסכם ל-5 שנים.

באתר מעריב-NRG למדתי על הודעת ההנהלה על ההסכם: "ההנהלה מברכת על ההסכם שנחתם והביא לסיום השביתה הארוכה. הסכם אינו שונה מהותית מהסכמים קודמים שנחתמו בחברה ב-20 השנים האחרונה, הוא כולל תוספות לדור א' ודור ב' ומנגנון יציאה לפנסיה מוקדמת לעובדי דור א". ההודעה, כצפוי, לא לימדה הרבה. הרי אם ההנהלה הפסידה במו"מ היא בוודאי לא תרצה להצהיר על כך בראש חוצות. גם מנהלים רוצים לשמור על משרתם. אבל לפחות בעיתון הזה ציטטו אותה. ולפחות כמידע ראשוני, היא מחייבת בירור האם ההסכם הזה שונה באמת מהסכמים קודמים, אם לאו. 

אז המשכתי לחפש. אתר YNET דווקא הפתיע לטובה, עם  מידע ברור יותר:  

• "לפי ההסכם, יקבלו עובדי דור ב' תוספת של 25% בחמש שנים (5% בשנה) ואילו עובדי דור א' יקבלו תוספת שכר של 7.5% בחמש שנים (1.5% בשנה)."
• "זאת, בנוסף למנגנון עדכון השכר הקיים כיום במפעל."
• "עובדי דור ב' יוכנסו לטבלאות השכר של עובדי דור א' ולמרות שבפועל, רוב עובדי דור א' ימשיכו לקבל שכר גבוה יותר, האבחנה החדה בין שני ה"מעמדות" במפעל תיעלם."
• "בנוסף, יקבל כל עובד מענק חד פעמי של כ-4,500 אלף שקל."
• "ההסכם קובע כי עובדי דור ב' יקבלו תוספות שמעתה ניתנו רק לעובדי דור א' על עבודה בזמן חירום, בשבת, בלילות, בחגים ובחופשות,ותנאים סוציאליים נוספים שעד כה יוחדו לעובדי דור א' כמו קייטנות לילדים ומימון לימודים."
• "עוד הוסכם כי מספר העובדים המאורגנים במפעל לא יפחת וכי המפעל יעסיק 50 עובדי קבלן לכל היותר."
• "28 מ-40 העובדים, שההנהלה ביקשה לפטר, לא יפוטרו אך יקבלו אפשרות לפרוש מרצון בתנאים מיטביים."
• "תקופת ההמתנה לקבלת קביעות תפחת מחמש לארבע שנים."
• "עוד הוסכם כי לוועד תהיה זכות וטו בהחלטות על פיטורי עובדים מדור ב', כפי שהיה קיים עד כה לגבי עובדי דור א' בלבד"
• "העובדים שארגנו את השביתה יהיו חסינים מפני פיטורים בתקופה הקרובה."

קשה שלא לשים לב לסתירות בולטות בין המידע שמספקים הארץ וYNET. אז נפנה למקור שלישי - גלובס ולמה שלו יש לספר על ההסכם. גלובס מסכם:

• "במסגרת ההסכם הושגה השוואה חלקית בלבד, הקשורה לתוספות מיוחדות שקיבלו עד כה עובדי דור א', כגון תוספות עבור משמרות צהריים ולילה ותוספות עבור קריאה מיוחדת לעבודה לאחר שעות המשמרת...."
• "עובדי דור ב' יזכו לתוספת שכר של 19% שתיפרס על פני 5 שנים, בנוסף לתוספת ותק של 1% מדי שנה (שניתנה עד היום רק לעובדי דור א'). בסה"כ, יזכו עובדים אלה לתוספת של 24% עד סוף 2015... עובדי דור א' קיבלו תוספת של 7.5% בפריסה ל-5 שנים מעבר למנגנון זחילת השכר האוטומטי שלהם."
• במסגרת ההסכם נקבע עוד כי עובד חדש יזכה לקביעות לאחר 4 שנים, לעומת 5 שנים כיום".
• "כמו כן, 12 עובדים חדשים שהוגדרו 'פעילים' במאבק יזכו לקביעות מיידית, אף שחלקם בעלי ותק של שנה וחצי בלבד".
• "העובדים הסכימו לפרישה של 28 עובדים ותיקים לפנסיה מוקדמת"
• כן הוסכם על הגדלת "ההשתתפות בעלות ארוחת הצהריים בשקל בלבד, ל-6 שקלים בסה"כ".

אז מה היה לנו כאן בעצם ? כל עיתון מספר את גירסתו ברשומון, ועד שיפורסם ההסכם באתר משרד התמ"ת, לא נדע באמת את פרטיו. כך למשל לא נדע האם המענק הוא 2,500 ש"ח או 4,500 ש"ח ? אבל אם נניח שבמקומות בהם גלובס וYNET מסכימים קיבלנו את המידע המדוייק, ושבמקומות בהם אין סתירה, המידע של הארץ אמין, הרי שמדובר בהישגים בולטים לעובדים. גם שיפרו משמעותית את תנאי דור ב' וקירבו אותם לתנאי דור א', גם סיימו את דרגות השכר השונות לעובדים שונים, וגם הצליחו להגן על היקף העבודה המאורגנת במפעל, לפחות ב-5 השנים הקרובות.

מצד שני, איך אפשר לדבר על שוויון בין הדורות ? כשבסוף תקופת ההסכם, משכורת עובד דור ב' תעלה בממוצע ב-2000 ש"ח, ותגיע ל-7,000 ש"ח בממוצע, בעוד שמשכורת עובד דור א', כבר כיום, עומדת על כ-14,000 ש"ח בממוצע ?

לזה קוראים שוויון ? ובל נשכח, מי שוב נותר בחוץ ? עובדי הקבלן בחיפה כימיקלים. לא רק שהשביתה בוודאי פגעה בהם, אלא שהם, כרגיל וכמקובל בישראל, שקופים. 

אז איך זה קרה ? איך הגיעו להסכם שבכל זאת מיטיב עם העובדים, אבל שלא מביא שוויון ? ולמה משווקים אותו ככה ? 

יכול להיות שההנהלה השתכנעה מנימוקי נציגי העובדים. אולי השביתה הממושכת עשתה את זה. ואולי הליכים אחרים שחיפה כימיקלים מצאה עצמה מעורבת בהם השפיעו. קשה לדעת. סביר להניח שהעובדים אף הם מצאו עצמם מותשים בעקבות המאבק הממושך, ללא משכורת, כפי שהסביר להארץ יו"ר הועד, אלי אלבז:"היינו בלי משכורת במשך חצי שנה. העובדים לא הפעילו לחץ, אבל כמו שלא היה לנו כוח לוותר, לא היה לנו כוח להמשיך". 

ויכול להיות שהתחרות בין ההסתדרות לכוח-לעובדים, שהגיעה לשיאים חדשים במאבק הזה,  השפיעה. גלובס גורס שיש גורמים בתעשייה שלטענתם "ניתן היה להגיע להסכם דומה לפני השביתה, וכי תוספת שכר של 4.8% בשנה לא מצדיקה שביתה של חצי שנה, תוך איבוד הכנסות של כ-19 מיליון שקל לעובדים ו-40 מיליון שקל לחברה.לטענתם, התנהלות זו היא תולדה של תחרות בין ארגוני עובדים, ויהיו לה השלכות על מקומות עבודה נוספים. " 

בהתחשב בהתנהלות המדווחת של ההסתדרות במהלך המשא-ומתן, ובזהות המקובלת של הכותבים בגלובס, נדמה שלא קשה לשער מיהם ה'גורמים בתעשיה', וקל להבין שהדיווחים על ההסכם הזה מושפעים מהמאבק בין ארגוני העובדים. 

אז נסכם: מצד אחד, בהחלט הסכם לא רע. מצד שני, בואו לא ניסחף וניתן להישג הזה לעוור אותנו. ההסכם הזה עדיין לא מחק את פערי-המעמדות בחיפה כימיקלים. עדיין יש שם פערי שכר גדולים. ועדיין יש שם עובדי-קבלן. 

[עדכון: 15/11/2011 כוח לעובדים פרסם את עיקרי ההסכם. מעבר להכרעה בין גרסאות העיתונים, אין בכך חדש. באתר התמ"ת עדיין לא פורסם ההסכם. ]