30.11.2012

לחזון המדינה היהודית יהיה עתיד ראוי, רק אם נדע להצטער, בכל הלב, כשאנחנו מביטים על התמונה שלמטה

כבר כמה וכמה ימים אני מסתובב עם הפוסט הזה בבטן. 
מחפש את המילים הנכונות, ולא מוצא אותן.

כיליד הארץ, גדלתי וחונכתי על הידיעה של הגורל היהודי, הישראלי.
כן, אנחנו חיים על חרבנו כאן. ממש לא כמו בשווייץ או בפינלנד.

וברור לכולנו שההם, שיורים את הטילים, היו מאוד מאוד רוצים לראות ערימות של קורבנות,  אחרי כל שיגור, ממש כמו בתמונה כאן למטה. זה היה עושה להם את היום, להצליח ככה.

מהבחינה הזו, הם באמת שכחו מה זה להיות בני-אדם.

השנאה של היריב, גורמת לחלק גדול מהמעורבים, גדול מדי, לשכוח שהיריב איננו אחד. איננו מפלצת.
ואסור לנו לשכוח - השד הזה יצא מבקבוקו, והאיזור אימץ אל חיקו את המנהג המפוצץ הזה, של פצצות שמפוצצות אזרחים, בגללנו. לא בגללם.
היו אלה לוחמי האצ"ל שהתחילו את ההתדרדרות הברברית הזו, אז כשהלכו בנתיב השימוש רחב-ההיקף בפצצות כנגד אזרחים ביולי 1938, במסגרת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כדי להבהיר לערבים האלה, הרוצחים אזרחים חפים מפשע, כי מי שפוגע ביהודים, דמו בראשו.

וכך ככל שגלגל ההסלמה התגלגל לו, אז והיום, המציאות היא שיותר מדי פעמים נהרגים לא-לוחמים. אחים ואחיות, הורים וילדים, סבים וסבתות, בנים ובנות, ילדים וילדות. ממש כמו בתמונה כאן למטה.

אז ברור לי שאי-אפשר שלא להרים את החרב מעת לעת, ולצאת אל הקרב. וגם ברור לי שבקרב - כמו בקרב - מתים גם קורבנות חפים מפשע. במיוחד כשהחרב כבר איננה אותו כלי נשק מדוייק להפליא של העת העתיקה, אלא היא טיל מדוייק הנושא ראש  קרבי בן כך וכך קילוגרמים של חומר-נפץ שבאפשרותו להיכנס אל בית-מגורים דרך החלון בקומה התחתונה, או העליונה, ולהרוג כך וכך בני אדם. ממש כמו בתמונה כאן למטה.

מדהים לחשוב עד כמה חלק מהלוחמים המודרניים הומניים יותר מלוחמי-העבר בתודעתם, אבל כאילו יש איזה חוק קוסמי מאזן, כלי-הנשק העומדים לרשותם ברבריים הרבה יותר. חוק שימור הברבריות במלחמות. ואני אפילו מדמיין (או לפחות מנסה, חזק-חזק) שיש הצדקה מצויינת להחלטה לשגר מין טיל שכזה אל בית מגורים, שבקומתו התחתונה יש מחסן חימוש של החמאס, או שבקומתו העליונה יושב איש חמאס ואוכל ארוחת ערב עם הוריו, אשתו וילדיו, כי השמדת מחסן-החימוש או השמדת איש-החמאס הזה הם יעד מבצעי חשוב מאין כמותו. חשוב מאוד לדמיין את זה חזק-חזק, כדי שאפשר יהיה לישון בלילה, ולא לחשוב על התמונה הזו, שכאן למטה.

ואני מדחיק חזק-חזק את כל האפשרויות האחרות, שפעם נחשבו כחלק מההגיון המבצעי של צה"ל -
  •  כמו לדחות את המבצע כי האיש נוסע ברכבו עם אשתו ואנחנו לא מוכנים שחרבנו תוכתם בדמה של האשה החפה מפשע; 
  • כמו לבטל אפשרות לחיסול של יריב נורא כי הוא בדיוק מסתתר מאחורי גן-ילדים ולהתנחם בכך שיום יבוא ועוד נתפוש אותו;
  • כמו להחליף חלופה מבצעית של סיכון נמוך לכוחותינו בחלופה מבצעית של סיכון גבוה הרבה יותר לכוחותינו;
כי ככה אנחנו נלחמים - בגאון, בהדר, ונשקנו הוא נשק מגן.
נשק טהור.
האם צדקו אלה שאמרו שנשק לא יכול להיות טהור ?
שאמרו שזה פרדוקס אידיאי ? 
נשקנו איננו נראה טהור במיוחד עם התמונה הזו, כאן למטה.

אבל גם אחרי כל הדמיונות, וכל ההדחקות,יש דבר אחד שאני לא מבין.
מדוע אין זה אפשרי, שאחרי כל מבצע בו יוצאת ישראל להגן על אזרחיה, במסגרת פעולות הבקרה והפקת-הלקחים, יפורסמו תמונותיהם של כל הקורבנות החפים-מפשע, ונאמר סליחה.
לא לזה התכוונו. 
אנחנו לא באמת רוצים לפגוע בחפים מפשע.
אם להיות כנים, בשאלה האם אנחנו מעדיפים שילדינו יהיו בתמונה שלמטה, או ילדיכם שלכם,  אנחנו בכל זאת מעדיפים את התוצאה הנוכחית.
זה עצוב, אנחנו יודעים. 
טראגי. 
באמת, לא בפראזה.
אבל תסכימו איתי שבכל זאת יש הבדל בין מי שזה עושה לו את היום, להביא הישגים כמו התמונה הזו שלמטה, לבין מי שמביט בתמונה הזו שלמטה, מצטער צער עמוק על יפי החיים הצעירים שנגדעו, והשקט של העדר צחוקם מלווה את יממותיו ולילותיו בשבועות שאחרי, לא ?

סליחה. באמת שלא לזה התכוונו.

אפילו שידענו מראש שהסיכוי הסטטיסטי שזה יקרה הוא ודאי.
הייתי רוצה להיות מסוגל להאמין במשפט שבמציאות של ברירת-השטן בין מבצע קרקעי למבצע אווירי למו"מ מדיני עם מי שאומר שהוא רק רוצה הפוגה כדי להתחזק מספיק כך שיוכל לשחוט את ילדינו, לא היתה לנו ברירה אחרת.
היינו חייבים להגן על עצמנו, גם במחיר התמונה שלמטה.

אבל כמו שאתם יודעים, אני חושב אחרת.
אני חושב שצריך היה להעדיף מבצע קרקעי, כי בו נפגעים אזרחים פעם אחת, ולא בהופעות חוזרות של קרקס המבצעים האוויריים הרצחניים שלא בכוונה.
אני חושב שהמבצע הזה, על תוכנו ועיתויו, תמוהים לגמרי.
אני חושב שאי קידומו של מו"מ מדיני הוא חוסר-אחריות מהמדרגה הראשונה של מי שעומד כרגע בראש-הנהגת ישראל ובוחר שלא להנהיג.
אז כן, אני חושב שהיתה לנו ברירה אחרת.
שאפשר היה לחסוך את התמונה הזו, שלמטה.

אבל גם אם לא הייתי חושב שהיתה לנו ברירה אחרת, גם אם הייתי משוכנע לגמרי, בכל נימי-גופי, שהמבצע הזה הוא מהמוצדקים שבמבצעי ישראל, גם אם הייתי משתבח ומהלל את צה"ל על כך שהחיסול של ג'עברי, לכשעצמו, היה ככל הנראה אחד המוצלחים אי פעם, במבחן "הנזק המשני", כלומר הפגיעה באזרחים (וזאת בניגוד לחלק מהמידע שמסתובב לו בארץ ובעולם. אלה היו נסיונות הפגיעה במאגרי תחמושת ופעילים אחרים שגררו פגיעות באזרחים חפים מפשע. )
או  נפגעים מנשק חמאסי שפגע בתושבי עזה עצמם (דיווח בעברית) - ואין לי שום ספק בכך שדמם של חלק מהחפים מפשע שמתו בשבועות האחרונים, מרוח על חרב החמאס, ולא על חרבו של צה"ל - גם אז, היה לבי נחמץ בגלל  טיפת דמו של ילד אחד ששפכה חרבנו. גם אז התמונה שלמטה לא היתה מאפשרת לי לישון.

ולא, אל תטעו.
אני בכלל לא מדבר כאן על כך שמלחמה היא המשכה של הדיפלומטיה, ושכל אזרח הרוג בעזה, ובמיוחד ילדים, גורמים לכך שדעת-הקהל במדינות השכנות ודעת הקהל העולמית הופכת את שדה הדיפלומטיה העולמית עבור נציגי ישראל לביצת מוקשים ממנה כמעט אי אפשר להחלץ עם הישגים.
לא זה מה שמטריד אותי. זה אמור להטריד את מקבלי ההחלטות המבצעיים, והעובדה שהם לא קולטים שאם הקונפליקט נתפש בעולם בעיקר דרך תמונות שכאלה שהופכות את ישראל לצד הרע של הסיפור, אז כל ההגיון הצבאי מאחורי ניהול המבצע פגום. כי פעולה צבאית איננה תכלית לעצמה, אלא כלי לשיפור המצב המדיני.
אינני מדבר על כך שאם כל מה שאנחנו יודעים זה לנצח במלחמה ולהפסיד בשולחן המו"מ, אז עדיף לנסות גישה אחרת.  לא. אינני מדבר כלל על כך שאנחנו מפסידים בשולחנות המו"מ בגלל התמונה שלמטה.

אני מאלה שאינם סבורים כי הנחת-המוצא של הנהגתנו הנערצת, שגם בעוד 100 שנה נחיה על חרבנו היא מופרכת לגמרי. בהחלט ייתכן שזהו המחיר שיש לשלם על רעיון מדינת-היהודים.
אבל אני מאלה שחושבים שכדי שמי שיחיו כאן עוד 100 שנה יהיו אנשים שנוכל להיות גאים בכך שהם צאצאינו, אנחנו חייבים לגדל אותם על ערכים. לא על אמונה עיוורת בצדקת חרבנו המשכלת.  
אי-אפשר לגדל על ערכים אם מחנכים שמוות של פעוטות הצד האחר הוא דבר הכרחי.
אי-אפשר.
אנחנו חייבים לגדל את הדורות הבאים כשהם -
  • מבינים את המחיר המוסרי הכבד של היציאה למלחמה,
  • שוקלים את משקל הפגיעה באזרחים מול הצרכים הבטחוניים החיוניים, 
  • ויודעים, ביום שלאחר מכן, כשאנו סופרים את מתינו והם את מתיהם, לדעת להביט במתי הצד השני, ולהצטער על מותם של חיים שרק התחילו ללבלב, באשר הם.

לחזון המדינה היהודית יהיה עתיד ראוי, רק אם נדע להצטער, בכל הלב, כשאנחנו מביטים על התמונה שלמטה.

ציטוט התמונה כאן הוא במסגרת כללי ה-Fair use, בהעדר חלופה סבירה אחרת. 
זאת מאחר ותמונות אחרות של גופות בני משפחת אל-דאלו,
 שנמצאות ככל הנראה ברשות הציבור,
מזעזעות וקשות מדי, אפילו בהשוואה למחזה הקשה הזה, של גופות בני-משפחה אחת לקראת קבורתה. 

26.11.2012

אהוד ברק פורש מהחיים הפוליטיים

"ההחלטה שלי לפרוש נובעת מכך שאני רוצה להקדיש יותר זמן למשפחתי...אני מרגיש שמיציתי את העיסוק בפוליטיקה שלא הייתה עבורי מעולם מושא לתשוקה".

ההסבר שאני נותן: 
עוד לא היה לישראל פוליטיקאי שכל-כך רצה רק למשול, כמו אהוד ברק. האיש -
לא יכול לצפות שנאמין לו, ברצינות, שהפוליטיקה, במובן של כוח-המשילה, לא היתה לו התשוקה המרכזית של חייו. 

ולא, הוא גם לא יכול לצפות שנאמין לו שהוא פורש בלי קשר להערכתו המפוכחת את סיכוייה של מפלגת העצמאות להצליח בבחירות הקרבות. כאשר דמות כה דומיננטית בסיעה פוליטית פורשת בנקודת-זמן כזו לפני הבחירות, עם עקביות היסטורית בהפגנת אמביציה לשלטון, אין אלא להסיק שהיא מעריכה שסיכוייה דלים מדי, ואיננה רוצה להתבזות. 

אהוד ברק כמובן איננו לבד. ראינו עד כמה יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' נבהלו, כל אחד בדרכו, משובה האפשרי של ציפי לבני לזירה והודעתה הממשמשת ובאה על התמודדותה. 

מבט זהיר על התנהלותו של ברק מחייב מסקנה אחת. אחרי שראה שאפילו המבצע בעזה שיפר רק זמנית את מצב המפלגה שלו בסקרים הוא העדיף לפרוש כך שהוא יוכל תמיד לטעון שהסקרים הראו שמפלגתו היתה נכנסת אל הכנסת בביטחה. יתרה מכך, פרישה בעת הזו תאפשר לו לטעון בעתיד שפרישתו היא שגרמה להתאדותה של המפלגה, ולא התנהלותו בשנים שקדמו לבחירות האלה. 

לצערי הרב, אנחנו גם לא יכולים להיות שקטים שהוא עוד לא ישוב. עם אמביציה פוליטית לוהטת כמו שלו, הוא עוד יחזור.

24.11.2012

פריימריז השבוע

והנה פתאום אנחנו חוזרים לשגרת הבחירות. יש בחירות מקדימות השבוע - והרבה ! 

ביום ראשון, 25.11.2012, מהשעה 09:00 עד 22:00, יבחרו מתפקדי הליכוד את נציגי המפלגה לכנסת.
באתר הליכוד יש דף שמרכז את כל המסמכים הקשורים לפריימריז בצורה מבולגנת למדי.
אלה אתרי ההצבעה (PDF!).
זו רשימת המועמדים(PDF!) כפי שהתפרסמה באתר הליכוד

ביום חמישי, 29.11.2012, מהשעה 10:00 עד 22:00, יבחרו מתפקדי העבודה את נציגי המפלגה לכנסת. 
זו רשימת המועמדים כפי שהיא מוצגת באתר העבודה

הייתי מוסיף קישורים מסודרים לדרך שבה כל מפלגה מאפשרת למתפקד לוודא שהוא רשום, אבל זה של הליכוד איננו אתר רשמי של התנועה, ומופעל, ככל הנראה על ידי המטה הלאומי של הליכוד (לא, אולי תתפלאו, אבל זה לא מוסד רשמי של התנועה הזו). זה של העבודה  הוא דווקא כן חלק מהאתר הרשמי של התנועה, אבל יש טענות בבלוגוספירה לגבי מנגנוני הזיהוי בהם בחרו המפלגות, לפיהן המפלגות עוברות בכך על הוראות בנוגע להגנת הפרטיות. לך תדע, אולי זו הסיבה שהליכוד לא העלה מנגנון רשמי ? בכל מקרה, לו הייתי בנעליכם, הייתי מוודא את זה ישירות מול מנגנון התנועה הרלוונטית (אלה פרטי התקשרות של תנועת העבודה; אלה פרטי התקשרות של תנועת הליכוד). 

בהשוואה בין האתרים, קל לראות שמפלגת העבודה עשתה עבודה מוצלחת בהרבה בנסיון להנגיש את כל המידע למתפקדים ובמיוחד בהכרת המתמודדים למתפקדים.

בהשוואה בין מאמציהם של המתמודדים, לטעמי ניצח הליכוד, במקוריותו המרעננת של הקליפ הבא, הנועד לשכנע את צופיו לתמוך בזאב אלקין, Gangnam style



בהחלט משמח לראות מקבילה ישראלית לסאטירות האיכותיות שראינו בבחירות לארה"ב, גם אם רמת-הביצוע והגימור בישראל, איך נאמר, מזכירות את הסוסיתא הישנה והטובה של פעם בהשוואה לרמה של המוצרים המקבילים מחו"ל.

ובכל זאת, אם להיות רציני לרגע, רציתי לבקש מכל מי שהולך להצביע בפריימריז השבוע:
אנא השתדלו לבחור אנשים שהייתם מוכנים לתת להם להיות בייבי-סיטר לילדיכם, שהייתם רוצים שיתחתנו עם אחיכם או אחותכם, שהייתם רוצים שיהיו השכנים שלכם, ואולי הכי חשוב: שהייתם מוכנים שיהיו ועד הבית שלכם.

אם אני הייתי מצביע בפריימריז השבוע, הייתי מצביע לאנשים שהייתי חושב -
לכו. הצביעו. השפיעו. ויהא האל בעזרנו. 

ובינתיים, בשאר העולם - דברים שקורים בעולם בזמן עמוד הענן

לאף אחד מאיתנו אין את האפשרות לעיין בפרוטרוט בכל החדשות המתפרסמות מדי יום. יתרה מכך, לרובנו גם אין את הזמן והפנאי הנפשי הנדרשים להתעמקות בפריטי החדשות המתפרסמים בתקשורת. לכן כדאי לנצל את השקט הדרומי הנוכחי, רעוע ככל שיהיה,  כדי להתייחס לכמה דברים מעניינים ואולי אף חשובים שקרו להם השבוע ברחבי-העולם.

אבל לפני שאתחיל, חשוב להעיר שלדעתי הקושי הזה להתעמק בחדשות מדי יום, הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שממשלת ישראל יזמה את מבצע עמוד ענן דווקא עכשיו. כך תודעת בוחרי-ישראל תישאר מוטה לסוגיות שבביטחון, ולא תתעמק בסוגיות שבענייני חברה טרם לכתה אל הקלפי. בינתיים, על פי הסקרים, לפחות לשר-הביטחון זה הצליח.

עצוב, אבל נקווה שאולי השינוי התודעתי החברתי יהיה חזק מענייני היום החולפים.

ולכמה אירועים שקרו להם אי-שם בזמן שעסקנו כאן בעמוד ענן:

בינתיים, בסוריה
בניגוד לחששות של רבים, העולם דווקא לא נתן למבצע 'עמוד ענן' להפריע, וקידם  את מחוייבותו למורדים בסוריה. הדינמיקה המתפתחת היא מרתקת, ככל שבריטניה וצרפת שבות ונוטלות תפקיד מוביל של מחוייבות גוברת והולכות למורדים, ומציגות על המפה הגלובלית תרחיש אפשרי למאזן-הכוחות בעידן שאחרי מעצמת-העל היחידה, כשאף מדינה איננה דומיננטית.  ואם השתכנעתם כבר מדוברי-הממשלה שכל אביב העמים הוא מתכונת לעליית האיסלאם הקיצוני, אולי תופתעו לקרוא ראיון שפורסם בNRG עם מפקד כוחות המורדים באיזור הגבול של סוריה עם ישראל. האומנם ייתכן שאביב הוא זה ולא חורף איסלאמיסטי ? כמה מילים מהראיון: "המפקד מבקש שוב להודות לישראל על התגובה לעבר משגרי הארטילריה הסוריים ומסביר כי היא שמרה על חייהם של לוחמיו. 'כדי להסב נזק כזה לכוחותיו של אסד היינו צרכים לבצע פעולה שבסופה היינו משלמים מחיר כבד. ישראל לא מסכנת אותנו ולא את עצמה. היא גרמה נזק כבד לחוליה של ארטילריה, ולכן זה עוזר מאוד'. " 
וכמובן אם כבר מדברים על סוריה, אי-אפשר היה שלא להרים גבה לאור הזהרתה של איראן את מדינות העולם שלא לחמש את המורדים בסוריה, כי זה יגביר את הסיכון לטרור בעולם, ולהרים גבה נוספת לאור הנכונות המפתיעה של ה-Guardian, בהחלט לא עיתון שנוהג להציג את ישראל באופן חיובי, לפרסם את המילים הבאות:
"Syrian state media focused intensely on Israel's onslaught against the Palestinians in Gaza. But Assad's Arab critics have been doing some bleak calculations: in the eight days of Operation Pillar of Defence 160 Palestinians were killed by Israel. In the same period, Syrian forces killed 817 civilians and injured thousands. Last Monday alone, says the opposition, 150 Syrians died."
(דברים דומים פורסמו ב-YNET"ברשת 'אל-ערבייה', הממומנת על ידי סעודיה, מתנגדת חריפה לדמשק, הגדילו לעשות והשוו בין מבצע 'עמוד ענן' לבין המתרחש בסוריה. 'הפתעה כואבת הופיעה בפניהם של הסורים עם ההכרזה על הרגיעה אתמול בין ישראל לחמאס – צה"ל יותר רחום ביחס לאויביו הפלסטינים מאשר צבאו של אסד, שנושא את התואר 'מגן המולדת' ביחס לאזרחים או למורדים'. הרשת גם סיפקה השוואה מספרית: בשמונה ימים ביצעה ישראל יותר מ-1,500 תקיפות אוויריות, שבהן היא הרגה 160 פלסטינים. באותו זמן הרג המשטר הסורי 817 סורים.").
כך שאולי לא רק ש'עמוד ענן' לא פגע בתשומת-הלב העולמית למה שקורה בסוריה, אלא אפילו העניק השוואה מעוררת-מחשבה לחלק מהצופים. 
עוד חדשה מעניינת מסוריה היא שהכורדים בצפון סוריה החליטו על איחוד תחת מועצה כורדית עליונה. נראה שאכן כורדיסטאן הולכת וקורמת עור וגידים מול עינינו.יש מיעוטים כורדיים גדולים בטורקיה, בסוריה, בעיראק ובאיראן, והכורדים, הקבוצה האתנית הגדולה בעולם שאין לה מדינה משלה, עשויים לשנות את הדינמיקה המזרח-תיכונית מהקצה אל הקצה. 

בינתיים ברפובליקה הדמוקרטית של הקונגו

קצת יותר רחוק מאיתנו, באפריקה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המדינה שהיתה המוקד ל'מלחמת העולם של אפריקה', שבה והתלקחה מלחמת האזרחים. אם עד עכשיו אפשר היה לחשוב שמדובר בשרשרת אירועים קטנים יחסית המאפיינים את ריבוי המיליציות במדינה האומללה הזו, השתלטותם של המורדים על העיר גומה (במזרח קונגו על גבול רואנדה) מעבירה איתות ברור שהעסק רציני. אז נכון שהסכסוך הלכאורה-פנימי הזה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו נראה אינסופי, וההתלקחות הזו נראית דומה לקודמותיה, אבל קצב ההתקדמות של המורדים נראה הפעם מהיר מתמיד. גם אם זה שוב ייגמר בהסכם להפסקת-אש, לנו המתבוננים מרחוק, מעבר לאמפתיה העולה בראותנו את הבלאגן העגום של האחר, יש כאן לקח חשוב: כוחות שמירת השלום של האו"ם נכשלו שם בגדול. שוב הוכח שהסכמי הפסקות אש וכוחות-או"ם אינם מסוגלים לשמור על השקט לאורך טווח. רק רצונם של הצדדים מכריע.

בינתיים בסין
עוד יותר רחוק מאיתנו - ואולי  הרבה יותר חשוב - סין הודיעה על החלפת הנהגתה. זה נוגע מאוד באפריקה - שהופכת לאחד ממקורות המשאבים החשובים ביותר עבור סין. זה נוגע מאוד במזרח-התיכון, שכן המעצמה העולה הולכת ונהיית מעורבת יותר ויותר באיזור. סביר להניח שאם היא אכן תשדרג לכדי מעצמת-על, המעורבות תגדל מהשפעה ממתנת על מעורבות הקהילה הבינלאומית במלחמת האזרחים בסוריה, לכדי מעורבות גבוהה יותר, בוודאי באיזורים העשירים יותר במשאבים. הפלסטינים, למשל, בונים עליהם. כך או אחרת, גם אם העולם חוזר לדינמיקה רב-מעצמתית כמו במאה ה-19, או לדינמיקה שתזכיר יותר את מעצמות-העל של המאה ה-20, ברור לכולנו שבמאה ה-21 סין תהיה שחקנית חשובה מאוד במרחב הגלובלי. שי ג'ינפינג הוא האיש הצפוי להנהיג את סין בשנים הקרובות. נקווה עבור הסינים ועבור העולם כולו שתקופתו תיזכר לטוב על ידי האזרחים הקטנים, בכל מקום אליו תגיע השפעת שלטונו.

בינתיים בארה"ב
מזו שעולה לזו שיורדת. שבוע מסחר מוצלח בסך-הכל עבר על הבורסות בארה"ב, לקראת יום שישי השחור, הפותח את עונת הקניות הקשורות בחגים בארה"ב. מה זה אומר בעצם ? לא הרבה לכשעצמו. אבל המידע המצטבר והמלמד על התאוששות שוק הנדל"ן בארה"ב, התחום שמקובל לתארו כקטר של המשק, בהחלט מצטבר לשורת איתותים אופטימיים.  זה בוודאי משמח את כל אזרחי ארה"ב לקראת האתגר הפוליטי המחכה לנשיא אובמה בשבועות הקרובים - התמודדות עם פקיעתה של חבילת חוקים שתביא להעלאות במיסים ולקיצוצים בתקציב החל מה-1 לינואר 2013, לגביה יש קונצנזוס כי היא עלולה להכניס את ארה"ב למיתון מחודש. האותות הרבים מימין ומשמאל מלמדים על עיסקה שמתרקמת לה. כבר עתה ניתן לחזות שיימצא פתרון לUnited states fiscal cliff, במסגרתו יישמרו חלק מהקלות המס וחלק מהקיצוצים הצפויים יבוטלו.  עכשיו רק נשארת השאלה כמה זמן יימשך נשף המסכות, ועד כמה יימתחו עצביהם של האזרחים, לפני שהפתרון יבשיל.

ובחזרה לאיזור שלנו - בינתיים באיראן
ועניין אחרון, ובהחלט לא חביב.
באיראן ממשיכים לרדוף אחרי בלוגרים. התקשורת מדווחת על עוד בלוגר איראני ששילם על חופש-הדיבור שלו בחייו. סאתאר בהשתי (Sattar Beheshti), שבסך-הכל רק כתב על מה שהוא ראה, כבר לא יכתוב עוד. המאמץ של השלטון האיראני לכסת"ח על הסיבה האמיתית למותו רק מראה עד כמה אנשים כמו הבלוגר האמיץ הזה מפחידים את הרודנים, בכל מקום בעולם. יהיה זכרו ברוך. 

23.11.2012

עמוד ענן - סיכום בטרם עת (חלק שלישי - ספקולציות בצד, המבצע הזה שיפר את מצבה של ישראל או הרע אותו?)


בהתבסס על מה שאנחנו יודעים בוודאות, ולא על מה שאולי קרה ויעברו שנים רבות עד שנדע (או לעולם לא), ברורות העובדות הבאות: 
1. לראשונה מאז 1991 נורו טילים על תל-אביב. 
2. לראשונה אי-פעם נורו טילים לכיוון ירושלים. 
3. לראשונה אי פעם הדגימה ישראל שמערכת כיפת ברזל מסוגלת להגן על חלקים גדולים מאיזור הדרום ומגוש דן באופן 
    אפקטיבי. 
4. אחרי שנים ארוכות, הדגימה ישראל שוב שהיא מסוגלת לגייס אנשי מילואים בהיקפים של אוגדה ? יותר ? ושהיא נכונה לעשות כן, ולהשאיר אותם מגוייסים למרות העלות הכלכלית, למען אינטרסים שהיא תופשת כאסטרטגיים. 
5. העורף הישראלי שוב הפגין נחישות מרשימה נוכח מטחי טילים. 
6. המנהיגות הישראלית שוב הפגינה אדישות עצומה ואיומה בכל הנוגע לדעתם של אזרחיה על התנהלותם ואחד מאלה - 
  א. זלזול עמוק באינטליגנציה שלהם. 
  ב. חוסר יכולת משמעותית לתכנון של מבצע ליותר מכמה ימים. 

(אני נוטה ל6(א), אגב, למקרה שזה לא היה ברור משני הפוסטים הקודמים. גם ספקולציות יכולות להיות נכונות לפעמים, אתם יודעים)

דומה ששני הדברים העיקריים שיישארו כמורשת 'עמוד ענן' הם- 
א. ארגון טרור הצליח לשגר טילים לאיזור ת"א ולאיזור ירושלים. 
ב. ישראל הדגימה יכולת התגוננות אפקטיבית ויעילה למדי כנגד מטחי טילים. 

האם אפשר לקבוע שטילים כבר אינם איום אסטרטגי על ישראל ? 
3. הבשורה הגדולה של 'עמוד ענן': טילים אינם איום אסטרטגי על ישראל
מבחינה כלכלית, כבר יודעים הרבה זמן שכיפת ברזל היא פרוייקט כדאי. אבל ההשלכות שלו מבחינה פסיכולוגית - הן על הציבור הישראלי והן על מדינות ערב וארגוני הטרור, לא יסולאו בפז. אומנם עדיין לא מדובר במערכות שמאפשרות קיום חיי שגרה שלווים, אבל סיכול של 90% מהטילים

אחרי 'עופרת יצוקה', בצד הביקורת הקשה בעולם על הפגיעה באזרחים, התגאה צה"ל באמצעים המשוכללים בהם נעשה שימוש במבצע, חלקם לראשונה בלוחמה אמיתית, ובחיי-החיילים הרבים שחסכו. סביר מאוד להניח שגם אחרי 'עמוד ענן' נלמד על התקדמות מרשימה בתחומים שונים, מעבר לפסטיבל סביב כיפת מגן (שעם כל השמחה על הצלחתה הגדולה והמרשימה ביירוט אחוז גבוה מאוד של הטילים, חשוב להזכיר - איננה מגנה על היישובים הקרובים לרצועה מרחק של פחות מ-4.5 ק"מ) הרבה מאוד מילים ייאמרו על השקט שהושג. חשוב לזכור כי בשנה שאחרי "עופרת יצוקה" היתה על פי צה"ל ירידה של כ-90% בירי טילים על ישראל משטחי רצועת עזה. מצד שני, הטיל הראשון נורה שבועיים אחרי תום המבצע. אם נניח ש'עמוד ענן' ישיג תוצאות דומות, חשוב לשאול את השאלה: זה היה שווה את זה ?חלקה הצפוני של ישראל היה נתון להתקפות טילים בין השנים 1969 ל-2006. בעבר נורו קטיושות אף על פתח תקווה. הפרדיגמה של יצירת מאזן-אימה מעולם לא השיגה תקופות שקט ארוכות, ובכל זאת, גם היום, זה מה שישראל מנסה. זה מה שמדינת-ישראל מסוגלת להשיג היום בכוחותיה הצבאיים המשוכללים ? האומנם מאזן-הכוחות הוא כזה שאין בידי ישראל להבטיח שקט לתושבים שאינם מרוחקים מספיק מן הגבולות ?

וכמובן, אסור להתעלם מדבריה של שרת החוץ של ארה"ב, הילארי קלינטון, במסיבת העיתונאים אמש בה הוכרזה הפסקת-האש. קלינטון אומנם בשלהי תפקידה, אך עדיין משמיעה את קולה של ארה"ב. קולה של ארה"ב הוא חד וברור: הפסקת האש הזו נתפשת כצעד. "כל צעד חייב לקדם אותנו לקראת שלום כולל".

4. ובסופו של יום, ככל שהצדדים מטפסים על עצים גבוהים יותר ויותר, תושג רגיעה, שככל הנראה תהיה דומה יותר לשאיפות של חמאס להודנה מאשר את השאיפות של ישראל לשלום.
על דבר אחד אני מוכן להתנבא כבר עכשיו - במידה והמבצע הזה מסתיים בהסכמה על רגיעה, ולא בהשתלטות ישראלית על מלאה על עזה, המעברים בעזה ייפתחו, באופן שילמד את בנימין נתניהו לקח אחד שקודמיו כבר למדו: אל תצא למלחמה שאתה לא יודע איך לנצח בה.


22.11.2012

עמוד ענן: סיכום בטרם עת (חלק שני) (או למה המבצע הופסק כל-כך מהר והאם הצלחנו או נכשלנו?)

במהלך השבוע האחרון, השאלה הגדולה שעמדה בפני כל מי שהתבונן במתרחש בישראל היתה מה הסיבה ליציאה למבצע הצבאי בעזה שהחל בחיסולו של אחמד ג'עברי, רמטכ"ל חמאס ? מהי בעצם התכלית האמיתית של המבצע שדרשה גיוס של 75,000 חיילי מילואים (בין הספקולציות אפשר היה למנות גם את אפשרות הכיבוש מחדש של עזה ואת האפשרות לתקיפה של אתרי הגרעין של איראן בהסתמך על ההסחה שמעניקה התקשורת העולמית בזמן מבצע צבאי בעזה)

אחרי כניסת הפסקת-האש לתוקפה אמש, השאלה החדשה העומדת היא כיצד מגייסת ישראל עשרות אלפי חיילי מילואים, יוצאת למבצע כשהיא יוצרת את הרושם בעיני כל הרואים כי היא נחושה לשנות את המציאות של המצב הבטחוני בדרום -מן היסוד - ומגיעה להפסקת-אש שמעוררת בקרב תושבים רבים בדרום תחושת אכזבה קשה, התמרמרות על התקפלות הממשלה, ואף האשמות קשות על כך שהם נבגדו בידי ממשלתם-הם

בפוסט האחרון שלי, "עמוד ענן: סיכום בטרם עת (חלק ראשון) (או למה בעצם יצאה ישראל למבצע הזה ?)", הסברתי מדוע הנימוקים הרשמיים ליציאה למבצע - החזרת השקט לישובי הדרום, והתגלגלות למבצע כתוצאה מהסלמה שהניעו הארגונים בעזה - אינם סבירים ואינם נכונים בעיניי. 
הצעתי 4 הסברים אחרים - מבצע כמהלך שנועד לשמור את ההרתעה הישראלית; מבצע כמהלך במלחמה הקרה עם איראן; מבצע כמהלך שנועד לשמר את רצועת הביטחון בעזה; מבצע כמהלך במערכת הבחירות.
וסברתי שכל ההסברים שהצעתי ריחפו בתודעתם של מקבלי-ההחלטות כסיבות אפשריות ליציאה למבצע. כל אחד מאיתנו יחליט בינו לבינו כמה מכריע היה כל אחד מהם. אני נוטה לחשוב שעבור מפקדי צה"ל הכריע השיקול של רצועת-הביטחון, עבור הפוליטיקאים הכריע שילוב של שיקול בטחוני זה או אחר יחד עם השיקול של הבחירות הקרבות, ואין לבטל כלל את העובדה שכולם היו מודעים לתהליכים שעובר המזרח-התיכון אשר רובם המכריע רואה בהם איום הולך וגדל על ישראל, שיש להקדים לו רפואה למכה. 

אבל עם כל ההסברים האלה, איך זה קורה שמבצע מסתיים לו כך לפתע ? והאם הסיום היה מוצלח או כושל ? 

כל הסבר שיינתן לשאלה הזו, חייב להתייחס לפרסומים על מה שישראל הסכימה לתת לחמאס במשא-ומתן ולמה שהיא קיבלה, מעבר להסכמה ההדדית להפסיק את האש בעת הזו. 

ישראל התחייבה
  • להפסיק את החיסולים
  • לבטל את רצועת-הביטחון (זו המשמעות של הפסקת הכניסה לשטח הרצועה, הפסקת הגבלת התנועה של התושבים באיזורי הגבול והפסקת טיווח התושבים הנעים באיזורים אלה)
  • לפתוח את המעברים תוך הקלת מעבר אנשים וסחורות 
  • על פי הפרסומים, ישראל התחייבה גם להקל את מגבלות הדיג
  • לפנות למצרים, המתוארת כנותנת-החסות להפסקת-האש בכל מקרה בו צד סבור שהיתה הפרה או שיש לו השגה 
  • למצוא מענה לסוגיות אחרות שאולי יתבקש הטיפול בהם 
חמאס התחייב  - 
  • להפסיק את שיגור הרקטות לישראל 
  • להפסיק את ההתקפות לאורך הגבול 
  • לאכוף את ההסכמות על הארגונים האחרים 
  • לפנות למצרים, המתוארת כנותנת-החסות להפסקת-האש בכל מקרה בו צד סבור שהיתה הפרה או שיש לו השגה 
  • למצוא מענה לסוגיות אחרות שאולי יתבקש הטיפול בהם 

כשחושבים על דינמיקת המשא-ומתן כפי שפורסמה, אי-אפשר להתעלם מכך שישראל נסוגה משמעותית בדרישותיה בדבר הקשר בין התחייבויותיה שלה להתחייבויות הצד השני. מדרישה של 'קודם כל שקט' ואז נראה, הגענו למצב שבו אחרי 24 שעות, ישראל מתחילה להגשים את חלומותיו של החמאס.

בנוסף, עדיין אין זה ברור האם התחייבו הארגונים שלא לתקוף גם מסיני; האם מצרים התחייבה לסייע לישראל במלחמה בהברחות הנשק; מה קורה כשחמאס מנסה אבל נכשל ומהו טבע ההבטחה של ארה"ב שהזכיר נתניהו בדבריו על הפסקת האש, לסייע לישראל במלחמה בהברחות הנשק מאיראן.

איך שלא מביטים בתמונה הזו, אם הנחת המוצא היא שתכלית המבצע היתה השבת השקט לדרום הארץ, קשה להבין מדוע ישראל הסכימה להפסקת האש.

הדברים שפורסמו פשוט לא מתיישבים עם השכל הישר.

הממשלה ומערכת הביטחון מכירות היטב את המציאות הנוהגת בעזה.

נתניהו הוא הרי האיש שטען שאסור לסמוך על החמאס. והנה הוא מקבל עיסקה שלכמותה התנגד כל הקריירה שלו.

התמיהות הן לא רק לגבי נתניהו או ליברמן. למקרה שמישהו לא זוכר, אהוד ברק הושבע לתפקידו כשר הביטחון בממשלת אולמרט במהלך יוני 2007. האם הוא לא חשב על האפשרות להגיע להסכמה הזו עם החמאס בלי המבצע הזה, ולקבל את הצעת הניה כשהוגשה ? האם כל צמרת צה"ל  פתאום ראתה את האור והגיעה למסקנה שאפשר לוותר על רצועת-הביטחון, לפתוח את המעברים ולסמוך על החמאס ? ואם הם חשבו שכל עוד פרשת גלעד שליט לא מגיעה לסיום אי אפשר, אבל אחרי סיומה דווקא אפשר ליצור סטטוס-קוו חדש עם החמאס, מדוע לא קידמו את הנושא בדרכי-שלום ובלי קורבנות בנפש משני צידי הגבול ?

פלא שראש ממשלת חמאס, איסמאיל הנייה, מצהיר על נצחון ? הרי זה מה שחמאס רצה מההתחלה.  את העיסקה של פתיחת המעברים תמורת התחייבות שלא לבצע פיגועים, הציע איסמאיל הנייה עוד ביוני 2007.


מה יכול להסביר את המצב הלא-הגיוני הזה ? מה גרם לישראל לסיים את המבצע כך ? 


למרבה השמחה, גם לשאלה הזו אפשר להציע שורה של הסברים, חלקם מבוססים יותר, חלקם קרובים יותר לספקולציות פרועות. אני נוטה לטובת אחת הספקולציות, דווקא, אבל זו כבר בחירה שכל אחד מאיתנו צריך לעשות בעצמו.

הסבר א': מבצע שיקום ההרתעה הצליח: ישראל הגיעה למסקנה, על בסיס מידע מודיעיני, שהרתעתה שוקמה לחלוטין, וההנהגה האחראית של ישראל לא היתה מוכנה לסכן חיילים במהלך קרקעי כשאין בו צורך. ההסבר הזה יוצא מן ההשקפה שבנימין נתניהו ואהוד ברק לא מתנהלים על בסיס שיקולים של פופולריות זולה, אלא על בסיס שיקולים של אחריות לאומית. אין להם בעיה להיתפש כחסרי חוט-שדרה בעיני ההמונים, כל זמן שהם יודעים, על בסיס דוח"ות המודיעין שבחדרי-חדרים, בעזה וברחבי כל העולם הערבי, כל מקבלי-ההחלטות הבינו שאסור להתעסק יותר עם ישראל.
ההרתעה שוקמה. 

האם כל זה מתיישב עם הסכם הפסקת-האש ? אם ישראל אכן משוכנעת שאין לה מה לחשוש יותר מהארגונים ברצועה, אין לה עוד צורך בחיסולים, רצועת ביטחון ובהגבלות החמורות על מעבר אוכלוסין וסחורות. אין לה גם ממה לחשוש ממצרים כבורר. אבל האם סביר שישראל הצליחה להשיג כזו רמה של הרתעה כלפי הארגונים בעזה לאור עצם שיגורם של טילים אל איזור ת"א ולאור התמדתם בשיגור הטילים עמוק לתוך זמן הפסקת-האש ? תמהני.

זהו כמובן הסבר ספקולטיבי.

כל המידע שיכול לבסס את ההסבר הזה מסווג וישוחרר לידיעת הציבור, אם בכלל, רק בעוד שנים רבות. 

עם זאת, אפשר למצוא תימוכין חלקיים לספקולציה הזו בדיווחים בתקשורת. מאמרו של גיא בכור בגלובס "ישראל השיבה לעצמה את הדימוי של מדינה גאונית ומרתיעה" מייצג היטב את הפרספקטיבה שמבטא ההסבר הזה. על פי הנרטיב הזה, אחת מתכליות המבצע היתה עצם ההודעה על גיוס 75,000 חיילים, ולא עצם שליחתם לקרב.
מין תזכורת שכזו על עוצמת השרירים שישראל יכולה להפעיל, אם היא באמת רוצה. 


הסבר ב': מבצע נטרול הבסיס הדרומי של איראן הצליח: ישראל הצליחה להבהיר למנהיגי החמאס כי עליהם לבחור בין ניתוק קשריהם מאיראן לבין כיבושה המלא של רצועת-עזה בידי ישראל.

החמאסניקים נבהלו והעדיפו עצמאות תחת הגמוניה חדשה - במקום איראן, מצרים.

בתרחיש זה, מצרים וטורקיה היו שותפות מלאות למהלך שביטא את שיתוף הפעולה הסודי אך ההדוק של הציר האנטי-איראני המשולש ישראל-טורקיה-מצרים.

ההסבר הזה מבהיר היטב מדוע כעת אפשר לפתוח את המעברים. הוא נשען על ההנחה שיש הסכמה בין ישראל למצרים שבכל מקרה של הפרה אסטרטגית של ההסכם על ידי חמאס ההופכת את עזה לבסיס עבור איראן, עזה תאבד את עצמאותה (אם על ידי חלוקה של הרצועה בין מצרים לישראל, ואם על ידי כיבושה על ידי אחת המדינות, בהסכמת השניה).

האם כל זה מתיישב עם הסכם הפסקת-האש ? שאלה טובה. בהנחה שישראל מתמקדת במלחמה הקרה מול איראן כאיום האסטרטגי העיקרי מולה, וגיבוש הברית מול איראן היא אינטרס עליון, בהחלט אפשר להבין מצב בו ישראל מוכנה לקחת סיכונים משמעותיים בחזית מול חמאס. זה כמובן לא מבשר טובות עבור תושבי הדרום. בהחלט אפשר לתאר את ההסכמות האלה כאילו ישראל הסכימה לסכן אותם, כדי להגן על דימונה ועל המערך האסטרטגי מול איראן. זו כמובן לא תהיה הפעם הראשונה בה ממשלה בישראל מקבלת החלטות שנוגדות את האינטרס של חלק מתושביה, בשם האינטרס הלאומי העליון. גם לא האחרונה. 

מאחר וכל האינטריגות עתירות-הדמיון האלה הן בליבת הביטחון הלאומי של ישראל, סביר להניח שמידע שיאשרר את ההסבר הזה לעולם לא ישוחרר לידיעת הציבור. 

עם זאת, גם לספקולציה הזו אפשר למצוא תימוכין חלקיים בדיווחי התקשורת. 

הסבר ג': כשלון ישראלי כתוצאה מהערכה לא-נכונה של המצב בעזה/במזרח-התיכון
ההסבר הזה עצוב הרבה יותר מקודמיו. על פיו ישראל נכשלה כשלון חרוץ במלחמתה עם החמאס בגלל שהנהגתה סיבכה את המדינה עד מעל לראשה, כשההסתבכות יכולה לנבוע משתי סיבות שונות: 

הסתבכות עקב הערכה לא-נכונה את חוזק הארגונים בעזה על פי הסבר זה, התברר לישראל שהארגונים בעזה חזקים הרבה מכפי שהיא שיערה.

המידע שהצטבר בימי-הקרב, הביא למסקנה שכניסה קרקעית לעזה תעלה לישראל בדמים מרובים, וספק רב אם היא אכן תצליח להגיע להכרעה. ייתכן שרק במהלך המבצע התברר לצה"ל היקף מערך המנהרות התת-קרקעי של החמאס, והצמרת הבטחונית הבינה שהארגונים בעזה יהיו מסוגלים לנהל מלחמת-הגנה עיקשת, מבית לבית, תוך גרימת אבדות כבדות לחיילי צה"ל, כשלוחמי הארגונים מצליחים להימלט שוב ושוב אל מנהרותיהם מתחת לאדמה, והאש הצה"לית מצליחה בעיקר לגרום להרוגים אזרחיים כה רבים, עד כי דעת-הקהל העולמית תאלץ את המדינה להפסיק את המבצע.

במצב הזה, ההנהגה - מפוכחת מאשליותיה - נאלצה להפסיק את המבצע ולחתור להפסקת-אש, מתוך הבנה שהרתעה בוודאי לא תושג בדרך הזו, ו/או כי רצועת-הביטחון איננה מצדיקה את הכניסה לבוץ העזתי, ו/או מתוך הבנה שכניסה לבוץ העזתי תביא להפסד בטוח בבחירות הקרובות.

האם ההסבר הזה מתיישב עם הסכם הפסקת האש ? לכאורה, במצב שבו ישראל הגיעה למסקנה שהיא לא נכנסת קרקעית לעזה, ביצוע גיוס המילואים שם אותה בין הפטיש לסדן. כלכלית, גיוס כזה פוגע במשק. כלכלית, המשך הלוחמה פוגע במשק ומשתק חלקים גדולים מהדרום. במצב הזה, עדיף לישראל לחתוך כמה שיותר מהר. ייתכן שהדרך היחידה לחתוך היתה להיענות לדרישות הארגונים. כשלון, לא ?

מבין כל ההסברים, זה היחיד שאם הוא נכון - נדע על כך בשנים הקרובות. תימוכין לנכונותו אפשר למצוא בנימוקים שפורסמו בתקשורת להגדלת מספר המגוייסים מ-30,000 ל-75,000 איש

הסתבכות עקב הערכה לא-נכונה את הנכונות של המדינות הערביות תחת הנהגה איסלאמית לעמוד לימין חמאס על פי הסבר זה, התברר לישראל, הודות לשילוב של מידע מודיעיני ומסרים דיפלומטיים חריפים מאוד ממצרים ומטורקיה, ואולי מעוד מדינות ערביות, ש'עמוד ענן' כמעט והפך לו למלחמה כוללת של ישראל עם חמאס, מצרים, אולי גם טורקיה, אולי גם סוריה, אולי גם חיזבאללה המסייע באמצעות ירי טילים בלתי-פוסק מלבנון ואולי אף איראן. 

האם כל זה מתיישב היטב עם הסכם הפסקת-האש ? זה די תלוי בשאלה מי מהמדינות/ארגונים שהוזכרו כמצטרפים למהומה באמת איים להצטרף. אם מצרים, למשל, הציבה אולטימטום בפני ישראל, בנוסח דוגמת "או שתסיימו את המבצע או שנבטל את הסכם השלום ונבוא לעזור לאחינו הנטבחים" או ניסוח אחר בסגנון נאה יותר, בהחלט אפשר להבין שאחרי לילה לבן של דיונים, הגיעה ממשלת ישראל למסקנה שתהא מה שתהא האסטרטגיה ארוכת-הטווח שלה מול מצרים, בשלב ראשון צריך לעצור את ההסלמה, כאן ועכשיו. לפני שיהיה מאוחר מדי.

תרחיש זה הוא בעצם ההסבר שנתן איסמאיל הנייה לסוף המבצע. הוא גם מסביר היטב מדוע נזקקה  'התשיעיה' לשעות ארוכות בדיונים האם להיכנס למהלך קרקעי בעזה אם לאו, בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי.
ההסבר הזה נתמך בדברים שנאמרו על ידי מנהיגי טורקיה ומצרים בדבר חוסר נכונותם לשבת בשקט כשאחיהם נטבחים, הוא מסביר את ההצעה הטורקית לנהל שיחות ישירות עם ישראל כדי להביא לסיום המבצע ומתיישב היטב עם אמירתו של ראש-הממשלה של מצרים, קנדיל, כי מצרים אינה יכולה לעבור על מה שקורה בעזה בשקט
האפשרות שסוריה תהפוך מעורבת יכולה להסתמך על ריבוי אירועי האש בגבול ישראל-סוריה בשבועות האחרונים, שייתכן שיש בו להעיד על נסיון מכוון של השלטון הסורי להצית את הגזרה בצורה שתאפשר לו את הטלת האשמה בישראל, ואם לא תעניק לו זמן משמעותי נוסף, אולי תצליח לשנות את דינמיקת היחסים עם המורדים לאור האויב המשותף, או במקרה הגרוע ביותר - לפחות תאפשר לו ליפול כשהוא נלחם בישראל (בסגנון סדאם במלחמת המפרץ של 1991). 
באשר לאפשרות מעורבותו של חיזבאללה, יש לכך תימוכין במידע המצוי במאמר של רונן ברגמן שטען בסוף אוקטובר כי חיזבאללה מתכונן למלחמה גדולה מול ישראל.  באותו מאמר תיאר ברגמן את עוצמתו של הארגון במילים הבאות - "מאז שהכריח את ישראל לסגת בפאניקה מלבנון בשנת 2000, חיזבאללה הקים עוצמה צבאית אדירה, עם נשק ש-90% מהמדינות בעולם לא מחזיקות". עם זאת, יש להעיר כי ההערכות לגבי כוונותיו של חיזבאללה אינן נקיות מספקות. הצהרותיו האחרונות של נסראללה מלמדות על מדיניות של הארגון להגביל את פעולותיו לציר איראן-סוריה-לבנון. המצב הפנים-לבנוני הוא כה נפיץ בימים אלה, שקשה להאמין שנסראללה ייקח על עצמו ביודעין אחריות לחזית לבנונית-ישראלית בלי קונצנזוס לבנוני בעניין. עם זאת, ראוי לציין שגם במצב שבו מצרים, טורקיה וסוריה עומדות מנגד, בהחלט ייתכן שהמודיעין הישראלי הגיע למסקנה שכניסה קרקעית לרצועת-עזה תעניק לחיזבאללה את הקונצנזוס הנדרש לפעולה נרחבת כנגד ישראל (או את 'המוטיבציה' הנדרשת מאת האחות הגדולה איראן). 

חושבים שכל ההסברים האלה לא סבירים ? 
אין ספק שלא הוכחתי כאן שום דבר. רק העליתי תרחישים אפשריים.

נראים  לא הגיוניים ? 
נראה יותר הגיוני שנתניהו וברק יזמו את כל המבצע הזה וגייסו כל-כך הרבה אנשי מילואים, רק כדי לעצור לפני הכניסה הקרקעית על בסיס המילה של אנשי חמאס ?
הייתכן שהחשש מהסתבכות בעזה לא היה ברור לנתניהו וברק לפני שהם החליטו על היציאה למבצע הזה, כפי שמשתמע מדבריו של אהוד ברק המציע לכל הסובלים להגר לשוויץ או פינלנד ?
סביר שהם שקלו כניסה קרקעית ברצינות ולא שקלו את הדברים הבאים שצוטטו ב"הארץ" ? 
"ראוי להקשיב לדברים הנכוחים שאומר תת-אלוף (מיל') צ'יקו תמיר, מפקד אוגדת עזה לשעבר. תמיר, אולי הקצין המבריק ביותר שהוביל כוחות של צה"ל בלחימה בעשור האחרון, קורא לתקוות להרתעת החמאס 'ציפיות לא ריאליות למתווה הפעולה הנוכחי'. לדעתו, מוטב להנמיך ציפיות. 'כניסה קרקעית דורשת מחיר אחר לגמרי, בחיי חיילים ובפגיעה לא מכוונת באזרחים פלסטינים, כי אי אפשר לפעול יותר כירורגית. מה שנעשה עד עכשיו בעזה מזכיר לי יותר את מלחמת לבנון השנייה בשלביה הראשונים - פעולה אווירית כירורגית, שבעקבותיה נגררים לפעולה קרקעית בלי רצון ובלי מטרות מוגדרות. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו הוא שבגלל התלהמות בחירות נידחף לפעולה שתכליתה לא ברורה. פעולה קרקעית מוגבלת לא תשיג לצערי הרתעה. זו מטרה שאינה בת-השגה, כדאי שנהיה ריאליים' ".

לי נראה שאם כבר מייחסים לממשלת ישראל את כל זה, אפשר באותה מידה של סבירות לאמץ כל אחד מהאפשרויות שהעליתי. 

יש לכם הסבר הגיוני יותר ?

אשמח לשמוע אותו. קדימה - טופס התגובות הוא כאן למטה ! 

עמוד ענן: סיכום בטרם עת (חלק ראשון) (או למה בעצם יצאה ישראל למבצע הזה ?)


מתווה ההסכם, על פי הדיווח הזה, שנמסר לתקשורת על ידי "בכיר מירושלים" הוא ש"ישראל תחדל מכל פעילות צבאית ברצועת עזה, לרבות חיסולים של מחבלים, ואילו הארגונים בעזה יפסיקו לשגר רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל. אחרי 24 שעות של שקט, מעברי הגבול ייפתחו למעבר חופשי יותר של בני אדם וסחורות". על פי אותו גורם ישראל הסכימה להרחיב את אזור הדיג מול חופי עזה, אך לא להסיר את הסגר. הפרטים תואמים פחות או יותר דיווחים קודמים בתקשורת, אך יש לציין שמדובר כאן בתוכן רב יותר מזה שהופיע במסמך ההסכמות כפי שפורסם על ידי הארץ בדיווח שלו על הפסקת האש

  1. ישראל מתחייבת לחדול מכל פעולות האיבה כלפי עזה, ובכלל זה חיסולים וכניסה לשטח הרצועה. 
  2. הארגונים הפלסטיניים מתחייבים לחדול מכל פעולות האיבה כלפי ישראל, ובכלל זה שיגור רקטות לישראל והתקפות לאורך הגבול. 
  3. 24 שעות מכניסת הפסקת-האש לתוקפה יטופלו (shall be dealt with) פתיחת המעברים; הקלת מעבר אנשים וסחורות; הימנעות מהגבלת התנועה החופשית של תושבים והפיכה למטרות של תושבים באיזורי גבול; פרוצדורות ליישום. 
  4. יינתן מענה לנושאים אחרים שאולי יתבקש הטיפול בהם.
  5. מנגנון היישום: תקבע שעה לכניסת הבנת הפסקת האש לתוקפן; מצרים תקבל ביטחונות (assurances) מכל אחד מהצדדים שהצד מתחייב למה שהוסכם; כל צד יחייב עצמו שלא לבצע כל מעשים שיפרו הבנות אלה. במקרה של השגות כלשהן (observations), מצרים - בתור נותנת החסות להבנות אלה - תקבל דיווח כדי לבצע מעקב. "
ישראל הפסיקה את האש ב-21:00, אמש, והתמידה בכך למרות שהארגונים המשיכו לירות עד 00:00. בכך הופרכה תחזיתי המוקדמת מאתמול שישראל לא תפסיק את האש חד-צדדית (כן, גם אני טועה לפעמים). עם זאת, ברור שישראל פעלה במסגרת ההבנות ותחת הציפיה שהארגונים יפסיקו את האש. כל מי שמתרעם על הדרך הזו, צריך לזכור שכך גם הסתיים מבצע 'עופרת יצוקה'

מה בעצם הביא ליציאה למבצע הזה ? הגירסה הפורמלית של הבאת שקט לדרום, הרי לא משכנעת אף אחד. גם הגירסה שמדברת על הסלמה שחייבה יציאה למבצע, מנסה להעלים נקודה חשובה - הסלמות תמיד מחייבות נכונות של שני הצדדים להגביר את גובה הלהבות.

אחרי שממשלת נתניהו הובילה מדיניות של הבלגה במשך רוב שנות כהונתה, בניגוד מוחלט להצהרותיו של נתניהו -
אי אפשר לתת לבחירה של ממשלתו לפעול באינטנסיביות גבוהה דווקא בעת הזו, זמן כה קצר לפני הבחירות, לעבור בלי לנסות ולבחון אותה תחת זכוכית מגדלת.

למה בעצם היה צריך לצאת למבצע הזה?  למה דווקא בעת הזו ?

בחינה של האירועים שקדמו למבצע הזה, בחודשים האחרונים, מביאה אותנו מהר מאוד אל ה-8/10 בתור התאריך שבו התחילו האירועים "לרתוח". 'הארץ' דיווח כי על פי צה"ל "מאז יוני האחרון...לא היה מטח רקטות משמעותי כמו זה".

למה בעצם התחילו האירועים לרתוח ?
ב-7/10 ביצעה ישראל סיכול ממוקד בשני פעילי ג'יהאד איסלמי. NRG מסר כי "בתקיפה נפגעו טלעת חליל מוחמד ג'רבי, יליד 1989, פעיל ג'יהאד עולמי מרפיח ועבדאללה מוחמד חסן מקאווי, יליד 1988, חבר במועצת אשורה של לוחמי הקודש בקצוות ירושלים, ארגון ג'יהאד עולמי שמרכזו ברצועת עזה." טלעת חליל היה מעורב בפעילות טרור רבה ומגוונת, ועסק בהכנת פיגוע מורכב שתוכנן לביצוע בתקופת החגים, והיה אמור לצאת מעזה, דרך סיני, אל ישראל. זהו הדיווח של דובר צה"ל על האירוע.
לכאורה, זה נראה כמו האירוע שהיווה את הטריגר להסלמה, אבל מבט לחודשים שקדמו לאירוע הזה מלמד שגם באוגוסט התנקשה ישראל בשני פעילי ג'יהאד איסלאמיעל פי YNET, ההתנקשות גררה אחרי מטח טילים על יישובי הדרום בישראל, אך בזה הסתיים הסיבוב. ייתכן שאפשר להסביר את הסיום המהיר של התנגשויות אוגוסט בכך שה-8/10 היה גם יום מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה במהלכה לוחמי ג'יהאד חדרו לתחנת משטרה מצרית בסיני, רצחו 16 שוטרים וחיילים מצריים, גנבו משאית ונגמ"ש, מילכדו את המשאית, וניסו לחדור עם כלי הרכב לישראל. המתיחות הרבה שיצרה ההתקפה ביחסי עזה-מצרים, וההצלחה היחסית של ההתקפה (הנגמ"ש הצליח לחדור לשטח ישראל ונדרש ירי מסוק-קרב כדי לעצרו) בהחלט יכולה להסביר מדוע לכל הצדדים היה אינטרס להחזיר את השקט לאיזור.

ואכן, עיון בטוויטר העוקב אחרי הירי על דרומה של ישראל QassamCount מלמד על הפסקה  מוחלטת בירי טילים על דרום ישראל עד לספטמבר, שגם בו היו מעט מאוד ימים של ירי מוגבל, שבעקבותיהם שבה השלווה לדרום ישראל, עד ל-8/10.

אבל אם נתבונן על ירי הטילים לאורך הזמן שמה-8/10 ועד ליום היציאה למבצע 'עמוד ענן' נראה תבנית ברורה של התלקחות ורגיעה:



(מקור הנתונים - על הרקטות מ-QassamCount ועל תקיפות צה"ל את המנסים לשגר מאתר דובר צה"ל).

היקף פעולות התקיפה של צה"ל את החוליות העומדות לשגר, בעיקר מהאוויר, בתאריכים - 22/1023/1024/1024/10-228/1010/11 - מלמד על מדיניות של הבלגה, הכלה ומניעת הסלמה. יורים רק בתגובה להסלמה מהצד השני או לשם סיכול שיגורי טילים.

לעומת זאת, היקף פעולות התגובה של צה"ל בתאריכים- 29/1011/1112/1113/11 וה-14/11 מלמד על כך שהחל מה-10/11 ישראל חדלה מלהבליג, ואולי אף הלכה צעד אחד יותר מכך.

הנתונים על הרקטות מבהירים היטב שכל הדיבורים על טילים ושקט לתושבי הדרום הם רק נימוק פורמלי ליציאה למבצע דווקא עכשיו. בפועל מדינת ישראל אפשרה ירי בהיקפים משתנים לאורך כל כהונת הממשלה הנוכחית, ולא "שברה את הכלים", ומה שראינו בחודש האחרון גם הצביע על נכונות ישראלית להכלה, עד לנקודת זמן מסויימת. 


אז אם זה לא בגלל הירי על יישובי הדרום, למה בעצם לשבור את הכלים דווקא עכשיו ?
עיון זהיר בעובדות מציע 4 הסברים רציונליים:
  1. המבצע כמהלך שנועד לשמור את ההרתעה הישראלית. 
  2. המבצע כמהלך שנועד לשמר את רצועת הביטחון בעזה;
  3. המבצע כמהלך במלחמה הקרה עם איראן;
  4. המבצע כמהלך במערכת הבחירות. 
הסבר א': המבצע כמהלך צבאי שתכליתו שימור יכולת ההרתעה של ישראל 
זה בכל זאת קשור לירי על יישובי הדרום, אבל לא באמת בגללם.

שמעתם כבר נציגי ממשלה מדברים על אביב-העמים הערבי בתור חורף איסלאמיסטי ? מהפרספקטיבה שלהם, התהליך של נפילת הרודנים במדינות הערביות סביבנו הוא תהליך שרק מבשר רע לישראל. הם לא רואים את הפוטנציאל העצום שבדמוקרטיזציה; הם לא זוכרים שדמוקרטיות כמעט ולא יוצאות למלחמות; הם רק חוששים משני איומים עיקריים -
  • עליית קיצוניים איסלאמיים לשלטון באיצטלה של מהפכה דמוקרטית כפי שקרה באיראן; 
  • התפוררות של המדינה כפי שהיו שחזו (ועדיין חוזים) לעיראק וללוב. 
כל אחד מהאיומים האלה מפחיד אותם יותר ממשנהו, ובלשונו של ח"כ ישראל חסון (מקדימה) אלו הזמנים בהם "אנחנו מעצבים את מערכת היחסים שלנו עם האחים המוסלמים של אחרי האביב הערבי. לפיכך למבצע יהיו תוצאות שמעצבות את השנים הבאות".

כלומר, היה כאן נסיון להעביר מסר ברור לכל העולם הערבי, שעם ישראל לא מתעסקים.

היה חשוב לעשות זאת דווקא עכשיו, בנקודת זמן בה נראה היה שלרוב השחקנים שעשויים להתערב בסכסוך ישראל-חמאס יש בעיות משלהם: חיזבאללה עסוק במלחמת-האזרחים בסוריה ובעימותים המתלהטים בלבנון. מצרים עסוקה במצבה הכלכלי הקשה. לך תדע אם בעוד שנתיים-שלוש, ועם עוד מדינה או שתיים שיחליפו את משטרן למשטר דומה לזה של האחים המוסלמים במצרים, ועם טורקיה קיצונית אולי אפילו יותר מהיום, אפשר יהיה בכלל לצאת למבצעים שכאלה, בלי להסתכן במלחמה כוללת. 

התזמון של המבצע היה יכול להיתפש, על פי הסבר זה, כחשוב במיוחד, לאור הפיצול הגדול בעזה. באורח אבסורדי, ייתכן שמטרה משנית של המבצע היתה לחזק את כוחו של חמאס כדי שימשיך להיות בעל בית ברצועת-עזה, הודות לתמיכה הרחבה שהיה ברור שהמבצע יקנה לו בעולם הערבי. מין מהלך מתוחכם שכזה, כנראה פרי מוחו הפתלתל של שר הביטחון, אהוד ברק, המאותת למי שיבוא בנעליו של רמטכ"ל חמאס המנוח, ג'עברי על מה שיקרה למי שלא יעמוד בציפיותיה של ישראל, תוך כדי שהוא מזכיר לעולם הערבי כולו את עוצמתה של ישראל ומדגים בפני כל המעוניין את עוצמתה של מערכת כיפת ברזל כדי לסכל שאיפות של ארגונים ומדינות כאלה ואחרים, בעודן באיבן.
בפרספקטיבה הזו, קל לראות שהמבצע הזה גם הולם כלל מדיני ישן של נתניהו - הפתיחה באש ללא סיבות רציונליות ברורות לעין, מציגה את ישראל כ"מדינה משוגעת", ומגבירה את החשש של היריבים "להתעסק איתה".

יש הגיון בשיגעון ? או שזה נשמע משוגע לגמרי ?

חכו. הרי יש עוד הסברים אפשריים.

הסבר ב': המבצע כמהלך צבאי שתכליתו שימור רצועת-הביטחון בעזה
אין להתעלם מכך שבלב ההסלמה עמדו מספר אירועים שמקיפים את איזור החיץ של עזה, או בשמו הנכון יותר - רצועת הביטחון של עזה.

מה, יש בעזה רצועת-ביטחון ?
כן. קוראים לה אומנם איזור-חיץ, אבל זו רצועת ביטחון לכל דבר ועניין (כן, ממש כמו זו בלבנון).

במהלך השנים, בחר צה"ל להרחיב את תחום הביטחון מעבר לגדר המפרידה בין שטח רצועת עזה לשטח ישראל (שהכביש העובר לידה מכונה ציר הוברס א'). מדובר באיזור במרחק של 300 מטרים לתוך רצועת-עזה המשמש בפועל לאותו מטרה ישנה-נושנה של רצועת ביטחון. הוא שימש כך בעצם לפחות מאז ההתנתקות מרצועת-עזה, אבל "בצלם" מספרים שמתחילת 2010 זה הפך להיות פורמלי להחריד: "בתחילת שנת 2010 הפיץ הצבא ברחבי הרצועה כרוזים שבהם הוא מתריע בפני התושבים כי אסור להתקרב לטווח של 300 מטרים מהגדר וכי נגד המפרים איסור זה יינקטו כל הצעדים, כולל ירי. בהודעת דובר צה"ל מתאריך 28.4.2010, נאמר כי 'השטח הסמוך לגדר המערכת מהווה שטח לחימה'."

על פי מספר הנפגעים העזתים סמוך לגדר, גם האזרחים שבהם, ברור שנהוגות ברצועה הזו הוראות פתיחה באש ליברליות מאוד, כנגד כל מי שמתקרב לגדר, בלי קשר מה הסיבה בגללה הוא בשטח. כלומר, במהלך הזה נשללה בפועל זכות הגישה לקרקעות חקלאיות,חופש התנועה באיזור,  ובעצם דה-פקטו הופקעה רצועת אדמה משמעותית מהיישות העזתית, בשם צרכי-הביטחון של ישראל.

וכן, חלק גדול מהאירועים שהיוו חלק מההסלמה של הזמן האחרון היו קשורים לרצועת הביטחון:

19/10 מטען צד הופעל כנגד סיור - ללא נפגעים. שימו לב ללשון "בפעילות מבצעית על גדר המערכת". היא עוד תחזור כאן.
23/10 קצין צה"ל שנפצע קשה מאוד "הגיע למקום כדי לפתוח את אחד מהשערים על גדר המערכת, ואז הופעל בסמוך לו מטען נפץ שגרם לפציעתו". (הודעת דובר צה"ל מתארת את הנרטיב הצה"לי)
6/11 מטען צד הופעל כנגד סיור שגרתי בציר הסיור שליד גדר המערכת (150 מטר בתוך הצד הישראלי). חייל צה"ל נפצע באורח בינוני ושני חיילים אחרים נפצעו באורח קל. על פי הצד הפלסטיני, המטען הופעל בעקבות שני אירועי ירי של צה"ל לעבר שני פלסטינים שהסתובבו ברצועת הביטחון. האחד, על פי הפלסטינים, היה מעורער בנפשו. השני ככל הנראה ניסה להטמין מטען נפץ על גדר המערכת. (הודעת דובר צה"ל)

הארץ דיווח כי "בעקבות אירועים אלו, החליט מפקד אוגדת עזה, תא"ל מיקי אדלשטיין, לפעול מערבית לגדר המערכת כדי לאתר את המקומות בהם הונחו מטענים – ולפוצץ אותם באופן מבוקר".

למקרה שלא הבנתם, 'מערבית לגדר המערכת' זו עוד דרך מכובסת לומר שמפקד אוגדת עזה החליט לפעול בתוך שטח עזה, בתחום רצועת הביטחון.

ומכאן התגלגלו האירועים הבאים -
9/11 בזמן שכוחות צה"ל ערכו פעולות חישוף בתוך רצועת הביטחון פוצצה מנהרת נפץ. (הודעת דובר צה"ל)
10/11 טיל נ"ט נורה על ג'יפ צה"ל שבו 4 חיילים שנסעו 150 מ' בתוך שטח ישראל.כתוצאה מהירי נפצעו 4 חיילי צה"ל (שניים קל-בינוני, אחד קשה ואחד קשה מאוד). הירי נקשר בכך שצה"ל פגע בנער בן 12 יומיים קודם לכן, באירוע ירי אחר ובפעילות צה"ל ברצועת הביטחון. (הודעת דובר צה"ל, כרגיל, מקפידה שלא לתת הקשר)

אז מה היה לנו עד עכשיו ?
הסלמה בעזה שמגיעה לשיא, מבחינת פעולות מעזה כנגד פעילות הבט"ש של צה"ל מחוץ לגבול הרצועה בדמות טיל נ"ט על ג'יפ סיור. השיא הזה קורה באותו מועד שבו צה"ל מבצע פעולות חישוף בתוך רצועת הביטחון. וראה זה פלא - החל מה-10/11 צה"ל תקף בעזה, למרות שהיקף ירי הטילים מעזה חוזר "לשגרה".

כל מי שקרא כאן את הפוסטים הקודמים - זה שניבא את בואו של 'עמוד ענן', וזה שתיאר את תחילתו ("ג'עברי והרוביקון של נתניהו") יכול היה להבין שאני נוטה להטיל אחריות לא מבוטלת על ההסלמה על כתפי ישראל. ולא בכדי - ישראל חיסלה תוך פרק זמן של חודש שתי דמויות בולטות מאוד -
כשמצרפים את החיסולים הממוקדים, הפעילות ברצועת-הביטחון והמבט הכולל על ירי-הטילים בחודש האחרון, קל לראות שישראל היא שבחרה לקחת את העימות בעזה לכיוון של מלחמה, ללא קשר ישיר לפעולות 'השוטפות' של הארגונים בעזה. 

תמצית ההסבר  לשאלה למה בחרה ישראל לעשות כן, הוא שעיקר תכליתו של המבצע היתה להעביר מסר לחמאס ולשאר הארגונים ברצועה כי חופש-הפעולה של צה"ל ברצועת-הביטחון הוא אינטרס אסטרטגי של ישראל, וכי היא מוכנה להילחם עבורו.

אפשר לקבל את ההסבר הזה רק אם מצליחים לזכור שגם רצועת הביטחוןבלבנוןנחשבה מרכיב חיוני בבטחון יישובי הצפון שאסור לוותר עליו. רק אם מצליחים לזכור עד כמה המדינה קידשה את חשיבותה והיתה נכונה להקריב קורבנות לשימורה. 

אם זה נכון, תחשבו איזה חלק של ההסלמה היה נחסך, אם לא היתה רצועת ביטחון ?
יותר מזה, הרי כולנו יודעים שאפשר גם אחרת, ושהרצועה בלבנון, יותר משהיתה נכס, היוותה נטל וגרמה לנזקים נוראיים. תשאלו: מדוע הלקח הזה לא נלמד ולא מיושם גם באיזורי גבול אחרים שלנו ?

הרי כולנו יודעים שהנסיון הישראלי מלמד שרצועות-ביטחון אינן כלי אפקטיבי. אפשר להגיע לרמת-ביטחון גבוהה גם בלעדיהן. וממילא, עיקר פעילות חמאס איננה בנסיונות חדירה לישראל, אלא בשיגור טילים, וארגוני הג'יהאד אימצו את הגישה של  שלא לתקוף ישירות מתוך עזה, אלא לעבור לסיני ולתקוף משם (מסיבות שונות).

ההסבר הזה מטיל אחריות ישירה על המערכת הצבאית של מדינת ישראל, כמי שתקועה בקיבעון. הרי את גורלה של רצועת-הביטחון בלבנון כל חייל בצה"ל יודע. ובכל זאת הצבא והממשלה מאפשרים יצירה של מין בוץ לבנוני חדש שכזה בגבול עזה ? בשביל מה זה טוב ? למה צריך מין מחולל מתיחות שכזה מול החמאס, אם אפשר להגיע לביטחון אפקטיבי גם באמצעים אחרים ? אילו חמאס היה מייצר רצועת-ביטחון, אפשר היה להבין את זה. הוא הרי שב ומצהיר כי הוא מעוניין בעימות מתמשך עם ישראל עד להעלמתה של המדינה. אבל למה שישראל תייצר רצועת-ביטחון שכזו ?

עצוב, נכון ?

חכו. הרי יש עוד הסברים אפשריים.

הסבר ג': עמוד ענן כמבצע שבא לסיים את השימוש בעזה כפלטפורמה בידי איראן 
ישראל איננה השחקן היחיד הפועל באיזור. העיתון אל-שארק אל אווסט האשים את איראן שהיא האחראית להסלמה בעזה. העיתון גרס שאחרי כשלונות לחמם את הגזרות האחרות נבחרה עזה כגזרה שתאפשר הסטת תשומת-הלב העולמית ממלחמת-האזרחים בסוריה ותתן לבשאר אל-אסאד עוד זמן חיים יקר. (YNET הביא חלק מהמאמר בעברית).

במהלך המבצע איראן אפילו הודתה לראשונה בכך שסיפקה לחמאס את הטכנולוגיה לייצור טילי פאג'ר ארוכי-טווח, למרות שהמשיכה להכחיש סיוע אחר. בהחלט אי אפשר לבטל את האפשרות של מעורבות איראנית בנסיון לחימום הגזרה.

אבל איראן הרי כל הזמן מעורבת, לא ? אז למה לשבור את הכלים דווקא עכשיו ?
זהו, שבשלהי אוקטובר נפל דבר.

לראשונה נורו טילים מעזה לכיוון דימונה. עיקר הידיעות בנושא לא פורסם בתקשורת הממסדית הישראלית. האתר 'תיק דבקה' קשר את ירי הטילים לכיוון המועצה האיזורית רמת-הנגב בדיווחים זרים על טיסת צילום של 'חמקן' איראני מעל הכור חודשים קודם לכן. בדרך-כלל אני נוטה לקחת דיווחים באתרים  חובבי קונספירציות עם גרגר של מלח, אבל הצירוף של הכחשות (שכנראה נועדו למנוע מידע מודיעיני ממי ששיגר את הטילים) יחד עם הודאות מאוחרות שזכו להתייחסות רק במקומונים, אינן מאפשרות התעלמות מהמידע הזה.

על פי ההסבר הזה, עיקר תכליתו של המבצע היתה להעביר מסר לחמאס ולשאר הארגונים ברצועה שנחצה קו-אדום. הירי לכיוון דימונה משמעותו שהמדינה אינה רואה עוד בירי הטילים משהו שאפשר לחיות עמו, וישראל נכונה לעשות את כל מה שיידרש, כולל כיבוש מחדש של רצועת-עזה, אם לא יווצר סטטוס-קוו אחר.

מממ... זה יכול הסביר כמה דברים, לא ?

חכו.יש עוד הסבר אפשרי אחד.

הסבר ד': מלחמת בחירות 
עיון קל במרחבי האינטרנט מאפשר לקורא הסקרן להתרשם מאי-שביעות רצון גדולה בקרב ציבור בוחרי הימין, אותם
אזרחים בעלי השקפת עולם מדינית ניצית המהווים את עיקר הפוטנציאל האלקטורלי של הליכוד ושותפותיו, בכל הנוגע ל-
בנסיבות שכאלה, מהלך האיחוד עם ישראל ביתנו, יצר מצב אבסורדי.

מצד אחד - הוא נותן לרשימה המאוחדת, הליכוד ביתנו, סיכוי טוב יותר להיות המפלגה הגדולה בכנסת וזו שתקבל ראשונה הזדמנות להקים קואליציה שלטת.

מצד שני -  בעוד הפיצול יצר מצב שבו השיקול המדיני איפשר לימניים מתונים ולמצביעי מרכז להצביע לליכוד ולימניים הקיצוניים יותר להצביע לישראל ביתנו (שיקולים אחרים, אגב, כמו יחסי דת ומדינה, יוצרים ככל הנראה מגמה הפוכה, גם היא מועילה עבור שתי המפלגות, שזה לא המקום להרחיב בה), הוא גם יצר מצב שבו תתכן בריחת מצביעים למפלגות אחרות, שהאידיאולוגיה שהן מייצגות ברורה יותר מזו של המפלגה המאוחדת.

בנסיבות האלה, כאשר הפידבק מהשטח הוא שהמפלגה לא ימנית מספיק ולא חברתית מספיק, ייתכן שנוצר הפיתוי לשנות את השיח הציבור כך שחברתיות לא תהיה עוד שיקול ראשון במעלה אצל הבוחר, והימניות לא תוטל עוד בספק.

יתרה מכך, ואולי חשוב יותר מהשיקולים של ישראל ביתנו והליכוד, צריך לזכור גם את סיעת עצמאות - מפלגתו של שר הביטחון, אהוד ברק, שספק אם תעבור את אחוז החסימה.המפלגה מבקשת למצב עצמה כמפלגת מרכז, ומנהיגה המזוהה כבטחוניסט עתיר נסיון, אדם שקול, ואחד החיילים המעוטרים ביותר בתולדות צה"ל,והם אולי הנפגעים הקשים ביותר מהמחאה החברתית ומהצלחתה של שלי יחימוביץ' להחיות את מפלגת העבודה ולהפכה לאלטרנטיבה חיה ובועטת.
איזו דרך טובה יותר יש למפלגת העצמאות לשוב לזירה מאשר לצרוב מחדש את תודעתם של אזרחי ישראל בחשיבות הנושא הבטחוני, מאשר להזכיר להם שאנחנו כאן במלחמה לחיים ולמוות עם שכנינו ?
שלפני שמתלוננים על הקושי בחיים פה, צריך לוודא שאנחנו לא מתים ? 

אם זה נכון, זה ממש עצוב.


אז יש לנו כמה הסברים, ואגב, יש אפשרות שכולם נכונים. בהחלט ייתכן שעבור הצבא, השיקולים המרכזיים היו שמירת ההרתעה והגנה על חופש הפעולה של צה"ל ברצועת הביטחון. עבור שר הביטחון השיקולים המרכזיים היו שמירת ההרתעה והבחירות הקרבות. עבור ראש הממשלה השיקולים המרכזיים היו שבירת ההגמוניה האיראנית בעזה והבחירות הקרבות.

איך שלא נביט עליהם, לדעתי לפחות, כל אחד מההסברים האלה נשמע הרבה יותר הגיוני מהדיבורים על הבטחת השקט בדרום הארץ או על הטחת האחריות להתדרדרות המצב על הצד השני.

אבל האם ההסברים האלה מתיישבים עם הדרך שבה הסתיים מבצע 'עמוד ענן' ?

על כך בפוסט הבא. 

הערה לעניין הרעב (שאיננו) בעזה

להפתעתי, מצאתי עצמי לאחרונה מנהל דיון סוער עם אדם נבון ומודע פוליטי מבין מכריי, שהתעקש נחרצות כי ישראל מרעיבה את תושבי עזה. אירועי הבטחון האחרונים עיכבו מעט את הפוסט הזה, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם.... לכל מי שסבור היה, משום מה, שהארגונים בעזה נלחמים בגלל שתושבי-עזה אינם מקבלים מספיק מזון לקיומם, לכל מי שסבור שלא היו הקלות משמעותיות בסגר בשנים האחרונות, הלינקים הבאים מיועדים עבורכם: 

"מאז 2010 אין הגבלות על הכנסת מזון לרצועה דרך ישראל. עיקר ההגבלות כיום מצד ישראל הן על יצוא הסחורות מהרצועה ועל מעבר אנשים בין עזה לגדה. המיתוס לפיו ישראל עדיין מונעת הכנסת מזון לרצועת עזה צריך להישבר. אם לא למען הדיוק והאמת אז מכיוון שהוא מסיט את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות שמהן סובלת הרצועה; בעזה אולי אין מחסור במזון, אך יש מחסור בפרנסה; ישראל אולי מאפשרת כיום לכוסברה להיכנס, אך מקשה על תושבי הרצועה לנהל קשרי משפחה נורמליים עם קרוביהם בגדה המערבית, וליהנות מההזדמנויות שהיא מציעה להשכלה גבוהה, תעסוקה ומסחר. אלו בעיות חשובות מספיק, בעיות שניתן וראוי לטפל בהן, אבל קשה מאוד לדון בהן ברצינות כל עוד עולה הצורך להפריך שוב ושוב את אותו המיתוס." 


"מוחמד, תושב אחת העיירות בצפון רצועת עזה, סיפר לוואלה! חדשות כיצד נראית בשטח אותה הוזלה משמעותית במחירים. "הסוחרים בעזה חוששים שהסחורות שמגיעות מישראל ישברו את השוק ואף אחד לא יקנה את הסחורות שלהם, ולכן הם מוזילים משמעותית את המחירים. עוף עלה עד לא מזמן 12 ש"ח והיום שבעה שקלים. ארגז עגבניות עלה כמעט 45 שקלים ואילו היום אני קונה אותו בשבעה שקלים. זיל הזול". 

"המצור הוא לא אסון, כמו שחמאס מנסה לצייר בתקשורת", אומר מוחמד. "אנשים לא בוכים כאן, יש שפע של סחורות בשווקים, יש חומרי בנייה, מלט וברזל שנכנסים דרך המנהרות, המחירים של כל הסחורות ירדו משמעותית, התושבים מרוויחים. יחד עם זאת, אין לכותב הטור המצרי ולאף אחד מה לקנא בנו כי אין לנו חופש תנועה. הלוואי והיינו יכולים לצאת ולהיכנס מעזה באופן חופשי". 

גורם פלסטיני בכיר מחזק את דבריו של מוחמד: "הבעיה של עזה היא לא קטשופ או שוקולד או כוסברה. הבעיה של עזה היא שהיא עדיין נתונה למצור ימי ויבשתי ואנשים אינם יכולים לנוע באופן חופשי ולצאת מעזה לעולם החיצון. בעיה נוספת היא הבעיה הכלכלית. יש בעיית אבטלה קשה – כשישים אחוז מהתושבים מובטלים ולכן מה שחשוב לתושבים זה תעסוקה"." 

"לאחר שנים של תלונות של חמאס על כך שישראל מונעת כניסת סחורות לרצועת עזה ובכך גורמת למצוקה של האוכלוסייה, מתברר כי לאחרונה החל הארגון למנוע הכנסת סחורות שונות מישראל. זאת, כדי לשמור על היקף הפעילות הנרחב של מנהרות ההברחה ממצרים, המשמשות מקור הכנסה חשוב של ממשלת החמאס. .... חמאס הודיע לסוחרים הפלסטינים העובדים מול ישראל, כי לא יוכלו לייבא סיגריות, חטיפים, משקאות קלים וריהוט משרדי מישראל לרצועה. מטרת ההחלטה היא לשמר את נפח ההברחות במנהרות ברפיח ולא לפגוע בו בעקבות ההסרה החלקית של המצור הישראלי על עזה. כל סוחר ובעל מנהרות שמכניס סחורות לעזה דרך המנהרות חייב לשלם מסים לממשלת חמאס. ירידה בהיקף ההברחות, משמעותה פגיעה במשפחות רבות המתפרנסות מהן (עשרות אלפי אנשים) וירידה בהכנסות חמאס, שמקבל מכל בעל מנהרה גם כסף עבור הפעלתה ולא רק בעבור הסחורות." 


21.11.2012

ישראל תפסיק את האש חד-צדדית ? אל חשש

הדיווח בYNET על כך שישראל תסיים את מבצע 'עמוד ענן' ותפסיק את האש ביוזמתה באופן חד-צדדי, בדומה למסלול הסיום של מבצע 'עופרת יצוקה' בהחלט גורם להרמת-גבה. עם זאת, אני לפחות לא לוקח אותו ברצינות. לדעתי, מדובר כאן בסך הכל בנסיון להטות את דעת-הקהל הישראלית לכיוון פשרני יותר, כך שהיא תואיל להתעלם מהצהרות נתניהו בבחירות 2009 על כך שיש להביא להפלת שלטון החמאס ברצועה (עליהן חזר גם מייד לאחר שנבחר, אך משום מה לא פעל בנושא מאז בשנים 2009-2012).

ללא מהלך מרכך שכזה, הפסקת-אש שמרכיביה אינם ברורים, ושאולי אף יש בהם כמה ויתורים אסטרטגיים לטובת חמאס, כפי שהובטחה אתמול, תתקבל בצורה מאוד שלילית בציבור הישראלי, ובמיוחד בקרב אזרחים הנוטים להשקפות מדיניות ניציות - עיקר קהל הבוחרים הפוטנציאלי של נתניהו בבחירות הקרובות.


סוגיות ושאלות בנוגע לעמוד ענן (א): מי מת ברכב עם ג'עברי ומי יחליפו ?

נוכח מבצע עמוד ענן ההולך ומתגלגל לו, ומתקשה להחליט האם יבשיל לו למלחמת עזה השניה, יסתיים במפתיע בהפסקת אש, או יגרר לו הלאה כטבעם של מבצעים בעוד המו"מ סובב לו כדרכם של משאים ומתנים, ויגיע למקומות שאולי אף מתכנניו לא שיערו לו, עלו במחשבתי כמה מחשבות, וחשבתי שבגלל אופיים של הזמנים האלה, יהיה נכון יותר לדון בכל אחת מהן בפוסט נפרד. כך ייקל גם על הכותב וגם על הקוראים.

אז נתחיל בראשונה: מי בדיוק מת בהתנקשות בג'עברי ? 
לא אני לא סתם נודניק. ולא אני לא מנסה להתחיל כאן  איזושהיא טענת קונספירציה. אחמד אל-ג'עברי חוסל לפני 7 ימים. מה שמטריד אותי היא השאלה מי בדיוק חוסל יחד עם רמטכ"ל החמאס. 

חלק מהתקשורת הישראלית דיווחה כי יחד עם ג'עברי חוסלו גם בכיר חמאס ראעד אל עטאר ,וגם  בנו של ג'עברי אשר נסעו עמו ברכב. אלג'זירה דיווחה שברכב היו ג'עברי ושומר ראשו, מוחמד אל-חאמס, וכי שניהם נהרגו. גם מקורות ישראליים אימצו את הגירסא הזו, וראיון עם אלמנתו של ג'עברי חיזק את הרושם כי בנו של ג'עברי לא חוסל בהתקפה הזו. מקורות תקשורת ישראליים אחרים  (דוגמא 1דוגמא 2) דיווחו כי אל-עטאר לא נהרג בהתנקשות. הפצצת ביתו של ראעד אל עטאר על ידי חיל האוויר, אמש הבהירה חד-משמעית שישראל סבורה כי הוא עדיין בחיים. 

למה זה חשוב ? כי בחיסולים, חשובה לא פחות מזהות האדם שאתה מבקש להוציא מהמשחק, זהותו של האדם שיחליף אותו. ראעד אל-עטאר נחשב כאדם אנרגטי ונבון מאוד; הוא נחשב כדמות מפתח מאחורי חלק גדול מהפעולות המיוחדות שיצאו מעזה בשנים האחרונות וגרמו נזק לישראלים ולישראל; הוא מתואר כדמות קיצונית בהרבה מג'עברי - וכן, הוא נחשב אחד המועמדים להחליפו.

אל תתנו להודעה שפרסם מוחמד דף לבלבל אתכם. ולא, זה לא בגלל שהוא נכה 100% לאחר שאיבד את כל גפיו באחד מנסיונות ההתנקשות בו. אחמד יאסין הקים והנהיג את החמאס כשהיה מרותק לכסא גלגלים בגלל פגיעה בחוט השדרה שלו (שאירעה כשהיה נער והחמירה עם השנים). הנכונות של אנשי החמאס לעקוב בעיניים עצומות אחרי אדם עם מוגבלות פיזית קשה היתה ונשארה אחת מנקודות הכוח שלהם. הסיבה היא אחרת  - על פי דיווחי מודיעין דף אומנם מכהן פורמלית כראש הזרוע הצבאית של החמאס, אבל עקב מוגבלותו הרבה, מי שממלא את התפקיד בפועל הוא סגנו. זה בעצם היה התפקיד שמילא אחמד אל ג'עברי.

היו פרסומים על כך שכמחליף זמני מונה עיסא מרוואן, ושישראל כבר מנסה לחסלו. עם זאת, במציאות שבה מנהיגי החמאס מסתתרים וצריכים להתנהל תחת אש, סביר להניח שמינוי הקבע יוכרע רק בשוך הקרבות.

אם המבצע הזה יביא לכך שבמקומו של ג'עברי יעלה מחליף כמו אל-עטאר, ישראל עלולה להתחרט על כל העסק, בדיוק כפי שההתנקשות בעבאס מוסאווי, מנהיג חיזבאללה הקודם, העלתה לראשו יריב מר בהרבה לישראל - חסן נסראללה.