הערה איראנית

השיח של מנהיגי ישראל  בנוגע לאיראן הוא שיח שמזלזל בתבונת מאזיניו.

• יש בו קידוש של  חשיבותה של האופציה הצבאית בתקשורת עם איראן: היועץ לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, לדוגמא, הסביר לאחרונה שלמרות שישראל מאוד שמחה לשמוע על המגעים הבינלאומיים עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, ללא חלופה צבאית אמיתית שתרתיע את איראן, היא לא צפויה לוותר.
• יש בו האדרה של הסיכון הקיומי לישראל הקיים במפעל הגרעיני האיראני: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הסביר לאחרונה: " קבלת ההחלטות היא לא הבעיה, אלא קבלת ההחלטה הנכונה. אם אתה לא מקבל את ההחלטה ולא הצלחת למנוע את זה  – למי תסביר את זה, להיסטוריונים? לדורות הקודמים ולדורות שלא יבואו אחרי זה? "

השיח הזה כל-כך מטופש, שקל מאוד להפוך אותו, כראוי לחרב פיפיות, כלפי המדיניות הנוכחית של ישראל בשטחים:

• ברור שישראל לעולם לא תוותר על המפעל ההתיישבותי/התנחלותי בשטחים/ביהודה ושומרון אלא אם יוצב מולה איום משמעותי על קיומה. לא ?  
• ברור שאם אתה מקבל את ההחלטה הלא-נכונה ולא הצלחת למנוע את הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית, לא תצטרך להצדיק את עצמך כלפי הדורות היהודיים-ישראליים שלא יבואו אחר-כך, כי הם כבר לא יגורו כאן, לא ? 

הבעיה האמיתית היא שכאשר ההנהגה הישראלית כל-כך מזלזלת באזרחיה ובאחרים, באמת צריך לחרוד. עם הנהלה כל-כך לא רצינית, קשה להאמין שהאוניה שלנו לא תעלה על שרטון.