הבלוג הסברה ישראלית מתריע כנגד יוזמת הצעדה העולמית לירושלים המתוכננים ליום ה-30 במרץ. המועד לא נבחר במקרה - זהו היום המחאה המסורתי של ערביי ישראל המוכר בשם יום האדמה. במערכת הביטחון חוששים מנסיונות חדירה לישראל. המארגנים מבטיחים שמדובר במחאה לא אלימה.
בינתיים נראה שלישראל אין תשובה, וההתבוננות במהלך נעשית רק דרך פרספקטיבה אחת - הביטחונית.
הנהגה אחרת אולי היתה יודעת לנסות ולנצל את המהלך התעמולתי-מחאתי המשובח הזה כדי לקדם את האינטרסים המדיניים הישראליים. ישראל הרי רוצה בשלום, לא ? והיא רוצה לעודד מהלכי מחאה לא אלימים, לא ? וממשלת ישראל הנוכחית סבורה שהאשמה באי-התקדמות תהליך השלום עם הפלסטינים הוא בצד השני, לא ? וישראל תשמח על כל קידום ביחסיה המדיניים עם מדינות האיזור, לא ?
אם כן, מדוע, אולי, במקום להתייחס למהלך הזה כאילו הוא אנטי-ישראלי (ואין ספק שיש בין המארגנים והתומכים ויהיו בין המשתתפים כאלה שתופשים אותו ככזה אבל זה לא אומר שישראל צריכה לאפשר דווקא לאלה לקבוע את הטון, ולא לאחרים השותפים אליו, שאין ספק ברצונם בשלום), שישראל לא תמנף אותו למשהו אחר ?
מדוע שישראל לא תכריז על המצעד העולמי כמהלך מבריק למען השלום, בו היא תומכת, ולכן היא יוזמת צעדות ישראליות מרחבי הארץ לכיוון ירושלים ? צעדות ישראליות לכיוון הגבולות, כדי לפגוש בצועדים לעצרות מרכזיות של תמיכה בשלום איזורי כולל ? אולי אף אפשר לשקול לאפשר לכל הצועדים להיכנס לתחומיה (באופן מסודר, לאחר ביקורת גבולות), לעצרות שתתקיימנה באתרים שיאורגנו מראש לשם קיום עצרות תמיכה המוניות למען שלום איזורי עכשיו ?
זה כמובן נשמע אוטופי ותמים, אבל בהתחשב במידת הפאסיביות הנוכחית של ישראל בסוגיות המדיניות הכוללות ובהתחשב בדינמיקה האיזורית החדשה שהביא אביב העמים הערבי, לא הגיע הזמן לחשיבה ישראלית חדשה בסוגיות האלה ? ליוזמות חדשות מחוץ לקופסא ולתבניות הישנות ?
בינתיים נראה שלישראל אין תשובה, וההתבוננות במהלך נעשית רק דרך פרספקטיבה אחת - הביטחונית.
הנהגה אחרת אולי היתה יודעת לנסות ולנצל את המהלך התעמולתי-מחאתי המשובח הזה כדי לקדם את האינטרסים המדיניים הישראליים. ישראל הרי רוצה בשלום, לא ? והיא רוצה לעודד מהלכי מחאה לא אלימים, לא ? וממשלת ישראל הנוכחית סבורה שהאשמה באי-התקדמות תהליך השלום עם הפלסטינים הוא בצד השני, לא ? וישראל תשמח על כל קידום ביחסיה המדיניים עם מדינות האיזור, לא ?
אם כן, מדוע, אולי, במקום להתייחס למהלך הזה כאילו הוא אנטי-ישראלי (ואין ספק שיש בין המארגנים והתומכים ויהיו בין המשתתפים כאלה שתופשים אותו ככזה אבל זה לא אומר שישראל צריכה לאפשר דווקא לאלה לקבוע את הטון, ולא לאחרים השותפים אליו, שאין ספק ברצונם בשלום), שישראל לא תמנף אותו למשהו אחר ?
מדוע שישראל לא תכריז על המצעד העולמי כמהלך מבריק למען השלום, בו היא תומכת, ולכן היא יוזמת צעדות ישראליות מרחבי הארץ לכיוון ירושלים ? צעדות ישראליות לכיוון הגבולות, כדי לפגוש בצועדים לעצרות מרכזיות של תמיכה בשלום איזורי כולל ? אולי אף אפשר לשקול לאפשר לכל הצועדים להיכנס לתחומיה (באופן מסודר, לאחר ביקורת גבולות), לעצרות שתתקיימנה באתרים שיאורגנו מראש לשם קיום עצרות תמיכה המוניות למען שלום איזורי עכשיו ?
זה כמובן נשמע אוטופי ותמים, אבל בהתחשב במידת הפאסיביות הנוכחית של ישראל בסוגיות המדיניות הכוללות ובהתחשב בדינמיקה האיזורית החדשה שהביא אביב העמים הערבי, לא הגיע הזמן לחשיבה ישראלית חדשה בסוגיות האלה ? ליוזמות חדשות מחוץ לקופסא ולתבניות הישנות ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה