למה כל מבקשי-המקלט האלה באים לכאן: למה הם בורחים מאריתריאה ?

אריתריאה (ערך ויקיפדיה בעברית; באנגלית), הממוקמת בחופה המזרחי של אפריקה, היא אחת המדינות הצעירות בעולם. במסגרת תהליכי הדה-קולוניאליזם של אפריקה, היא אוחדה עם אתיופיה באמצע המאה ה-20, ומאז התנהל מאבק לעצמאותה, שהגיע לבשלות ב-1993, בעקבות נפילת השלטון הקומוניסטי באתיופיה ומשאל עם שבו בחרו רוב תושבי החבל (כפי שהוגדר אז) בעצמאות.

למרות שחוקתה מגדירה את טבעה של המדינה כרפובליקה נשיאותית עם פרלמנט רב-מפלגתי, אריתריאה נשלטת ביד רמה על ידי 'חזית העם לדמוקרטיה וצדק', גלגולה האזרחית של החזית העממית לשחרור אריתריאה, המפלגה היחידה המותרת באריתריאה, שמנהיגה איזיאס אפוורקי הוא נשיא אריתריאה מאז היווסדה.

אז כמה כיף לחיות באריתריאה ?

• על פי ויקיפדיה, תוחלת החיים במדינה עומדת על 59.03 שנים.
• תמותת תינוקות גבוהה מאוד: 46.3 מיתות על כל אלף לידות.
• רק כשישים אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת יודעים קרוא וכתוב.
• כפי שאפשר היה לנחש על סמך איסור ההתארגנות, אין במדינה גם חופש ביטוי. אריתריאה מדורגת במקום האחרון(!) בנוגע לחופש העיתונות על ידי ארגון עיתונאים ללא גבולות (178 מתוך 178). לא כדאי להיות עיתונאי במדינה הזו. אבל גם לא אזרח לא-מרוצה. כל מי שמביע חוסר-שביעות רצון מהמשטר צפוי לרדיפות, ממש כמו במיטב הדמוקרטיות העממיות של המאה ה-20. 
• אבל זה לא מסתכם רק בזה. מותר להימנות רק על הדתות המוכרות במדינה (הכנסיה האורתודוקסית אריתראית הטווהידית, הכנסיה הרומית-קתולית, האיסלאם הסוני); כל בני הדתות האחרות נרדפים. זה כולל גם זרמים אחרים של האיסלאם כמו השיעים וזרמים אחרים של הנצרות. מי שנתפש עובד את הדת הלא-נכונה, נאסר בתנאים מאוד לא נעימים, ותכופות סובל מאלימות. השחרור ממאסר צפוי רק אם יתחייב בכתב לחיות על פי אחת מדתות המדינה המותרות. 
• יש במדינה גיוס חובה, שסירוב להיענות לו דינו מאסר; למרות שפורמלית השירות הוא שנה וחצי הרי שבפועל השירות נמשך שנים רבות מאוד. 
• זה לא נחמד במיוחד להחשד בעבירה באריתריאה. מי שנאסר לרוע מזלו, מוצא עצמו מוחזק ללא אישום פורמלי על עבירה וללא משפט, כשתקופת מאסרו איננה קצובה מראש ומועד שחרורו אינו ידוע. 
• גם לא נחמד במיוחד להיות אסיר באריתריאה. האסירים היותר מוכרים מוחזקים בתאים תת-קרקעיים ואחרים במכולות או בתאים צפופים מאוד. 
• ועוד נקודה חשובה: לארגוני זכויות-אדם - מקומיים או בינלאומיים - אסור לפעול באריתראה. 

אתם עדיין שואלים אז למה אנשים בורחים מאריתריאה ?

• כי הם לא רוצים להתגייס לצבא כנגד רצונם; 
• כדי להיות חופשיים לקיים את אמונות הדת שלהם;
• כי הם לא מחזיקים בדעות הפוליטיות הנכונות או כי מישהו עם סמכות חושב ככה; 

לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: הגירסה הסורית

התקשורת מדווחת על הקונצנזוס ההולך ומתגבש במועצת הביטחון של האו"ם: לקרוא להחלפתו של בשאר אל-אסאד בסגנו. במסגרת הקריאה תשולב, ככל הנראה, הקפדה על מהלך בדרכי-נועם וללא אלימות.

קשה להחליט מה מצחיק יותר ומה עצוב יותר:

• הסברה שמישהו בכלל מקשיב למועצת הביטחון כשהיא קוראת למהלכים, ולא מפעילה את כוחה המשולב של הקהילה הבינלאומית; 
• העמדת-הפנים שמועצת הביטחון בהרכבה הנוכחי מסוגלת לגבש החלטה שלא תטורפד מיידית על ידי סין או רוסיה, שתי מדינות שיודעות שכל צעד שיופעל כלפי רוסיה היום, יכול להישקל כלפיהן בעוד שנתיים-שלוש; 
• עצם האבחנה בין בשאר אל-אסאד לבין סגנו, כאילו מהלכי הדיכוי שמפעיל השלטון בסוריה אינם עניין של השלטון הנוכחי, אלא בחירה אישית של משפחת אל-אסאד. 

עם זאת, מאחר ובמצרים יש רגעים בהם נראה שהצבא אכן מנסה להאחז בכוח בשלטון ומקווה שהקרבתו של חוסני מובאראק תספק את ההמון, כשחברי מועצת השלטון הזמנית אינם מבינים שהדינמיקה של המהפכה גדולה יותר ממהלכים קטנים שישמרו את כוח השלטון הישן, אפשר להבין מדוע מישהו בעולם מקווה שגם בסוריה יילכו שולל אחרי התקווה הזו. 

אנחנו בישראל, עם כל החששות בנוגע לשלטון שיעלה ביום שאחרי, צריכים לבחור צד. נראה כי ממשל נתניהו ממשיך להמר על הסוסים של הדור הקודם, כפי שעשה כשכסאו של מובארק היטלטל. הרמיזות על משא-ומתן אפשרי עם ערב-הסעודית היום הם בחירה מוסרית שגויה ומהלך פוליטי לא-מחושב, במקרה הטוב ביותר. ליציבות המשטרים "המתונים" במפרץ הפרסי ולפופולריות שלהם בעיני עמם, לא תועיל ידידות עם ישראל בטווח הקרוב. בוודאי לא ישראל שאיננה מתקדמת במסלול המשא-ומתן עם הפלסטינים וממשיכה להיתפש על ידי העולם הערבי כמדכאת. 

אבל גם אם המשטרים האלה יבחרו, משום-מה, ללכת בדרך הזו, עד מתי יצליחו לשרוד בעת המודרנית משטרים המבוססים על דיכוי חופש-הביטוי של אזרחיהם ? וגם אם יצליחו לשרוד, האם יקפידו לשמור על יחסיהם עם ישראל בזמנים אחרים ? האם עדיף לישראל לפתח יחסים עם משטרים לא-דמוקרטיים, או לעודד את הדמוקרטיזציה של האיזור, מתוך ראיה שבאיזורים בהם הדמוקרטיה התפשטה בעולם, המתיחויות הבטחוניות ירדו מאוד ? 

מאחר ובעת הזו השאלה המוסרית היא לא תמיד ברורה, כדאי להזכיר - ישראל, עם כל הבעייתיות של יחסה לבני-האדם שאינם אזרחי-ישראל בין הנהר לים (בעייתיות שיש לקוות כי היא תיפתר בהקדם) היא עדיין מדינה דמוקרטית. בראש מעייניה של מדינה דמוקרטית אמורה לעמוד שאלה פשוטה אחת: זכותם של בני אדם לרדוף אחרי האושר כרצונם. מדינות דמוקרטיות אמורות לעודד את התפתחות הדמוקרטיה מסביבם בשל מניע אחד פשוט: מה שמגיע לנו מגיע גם לאחרים. כולנו רוצים להינות מזכויותינו כבני-אדם. זה נכון לאזרחי-ישראל, וזה נכון גם לאזרחים שמסביב. 

כתבתי את זה פעם, אז בנוגע לאכיפת איזור איסור-טיסה מעל לוב, ואני חוזר על האמירה הזו שוב בנוגע לסוריה: ישראל צריכה לבחור צד בעימותים האלה, והצד היחיד שמוסרי לבחור, הוא הצד של האנשים הנלחמים על זכותם לחירות. 

released Egyptian blogger tells of his ordeals

The Egyptian government has released Maikel Sanad Nabil, an Egyptian blogger who wrote some critical posts against the ruling Supreme Council of the Armed Forces. Nabil spent 300 days behind bars, as he refused to apologize, and the CNN story teaches that his spirit has not been broken. It is a valuable reading for anyone wishing to know more about the way the current regime in Egypt operates.

לפעמים כשאת מתנצלת, זה נשמע עוד יותר גרוע

איילה חסון התנצלה על כך שבתוכניתה נשמעה כאילו הצדיקה העברת נשים יפות מלשכתם של בעלי כוח שאינם מסוגלים להתמודד עם יצריהם. גם היא, גם הפרשן חנן קריסטל וגם יוסי לוי (יועץ התקשורת לשעבר של ראש הממשלה נתניהו) הסכימו שמדובר בצעד נבון. רק המשפטנית אורית קמיר, צדיקה בסדום הרדיופונית, הבהירה שעצם הרעיון שנשים יועברו מתפקיד בגלל שבעלי תפקיד (ממונים או נבחרים) אינם שולטים ביצריהם נוכח מראן החיצוני, הוא רעיון עוועים שבמהותו הוא הדרת-נשים.

דבריה של חסון: "כל כוונתי היתה להציף תופעה קיימת, לא הייתה שום כוונה לתמוך בתופעה הנלוזה זו ובשל רצוני לעמעם את הפרטים ייתכן והדברים לא הובהרו כראוי מבחינתי בשידור" לא התאימו לדיווחה של אורית קמיר על שנאמר בתוכנית, וטוב שיש מי שהעלה את התוכנית ליוטיוב ואיפשר לנו לשמוע מה באמת נאמר.

ומה שנאמר הוא ברור: עד שאורית קמיר הבהירה זאת, איילה חסון חשבה שזה צעד לגיטימי לגמרי, שמבהיר את ההבדל בין תאוריה לפרקטיקה.תודעה כוזבת בפעולה. חבל שבהתנצלות שלה היא חשבה שהיא מצליחה לטאטא מתחת לשטיח את טעותה, במקום להודות בה ולנצל את ההזדמנות הזו לעסוק בתודעה כוזבת דומה אצל רבים אחרים בציבור.

אל תבינו אותי לא נכון - ברור מהשיחה שכל השותפים לשיחה, למעט קמיר, סבורים שזה נכון לעשות כן במקרים עליהם הם חושבים, ולא מבינים את המהות של הכלל (השוו דבריהם על נבחרי ציבור לגביהם נכון לנקות השטח מפיתויים, לעומת משה קצב, לגביו לא היה נכון לנקות את השטח... כאילו הנשיא קצב לא היה נבחר ציבור).

אז בואו נחזור על הנקודות החשובות:

1. בלשכה בשירות הציבורי של מדינת ישראל הועברה עובדת מתפקידה על לא עוול בכפה. רק בגלל שהיתה "יפה מדי" עבור הבוס שלה. איילה חסון יודעת את זהות המעורבים. תתכבד נא, ותגלה לנו מיהם האנשים שהסירו מכשול בפני עיוור. 
2. המקרה הזה מדגים יפה את המורכבות של המאבק לקיומה של מדינה דמוקרטית-ליברלית לדורות. יש תפקידים שבהם צפויה קירבה רבה בין ממלאי-תפקידים שונים. יש זמנים של עבודה אינטנסיבית וממושכת שבעטיה נוצרת קירבה אינטימית ממושכת. בשם התקינות הפוליטית אנו תובעים מכל נבחרי הציבור שלנו להעסיק בקרבתם בני-אדם עמם קשה להם לעבוד. קשה לך ? אף אחד לא מכריח אותך להישאר בתפקיד הזה. אבל אם אתה לא מסוגל להתמודד עם הקסם של המזכירה או העוזרת שלך, כיצד תוכל להתמודד עם קסמה של עורכת-הדין או הלוביסטית שמבקשת לשכנע אותך בצדקת ההם, שמבקשים אותך להעדיף את האינטרס שלהם על פני האינטרס הציבורי ? 

a Syrian split

The Arab League and Syria have agreed to extend the monitoring mission for another month. But this extension will take place with a smaller monitoring force, as  Saudi Arabia, Kuwait, the United Arab Emirates, Qatar, Bahrain and Oman have decided to withdraw their 55 observers "because of continuing bloodshed in Syria and the government's 'lack of commitment' to adhere fully to the plan it agreed to with the Arab League."

Those states also called the U.N. Security Council "to ratchet up pressure on the regime...to support the Arab League's Syrian initiative by passing a resolution."

CNN reports that the U.N may call for international sanctions against Syrian authorities, similar to those set by the Arab League 3 months ago.  Other than that, it seems that the U.N won't be doing much more at present.

Which means that Syria shall continue to enjoy the freedom of slaughtering citizens without real disturbance. 

CNN quoted a report by a syrian citizen, describing events in Hama: 

"I have a relative who saw missiles coming into the city early morning yesterday, three tanks and one armor were seen near Bab Al Qibly neighborhood, which is still surrounded with army forces until now, bombing is heard continuously since the morning, this neighborhood is being attacked since then because mass demonstrations were held the under the protection of Free Syrian Army."

I have said it before and I say it again: it is International intervention time.

July sanctions leave a significant room for play for all sides

The European Union decided to promote further sanctions on Iran, till the country ceases its nuclear weapon development efforts: 

"The sanctions freeze the assets of Iran's central bank in European Union nations and ban the importation of Iranian oil to those countries. The measures also block European Union countries from exporting petrochemical equipment and technology to Iran, or trading diamonds and precious metals with the Middle Eastern state." 

The sanctions are not immediate, and as they are set to become effective only on July 1st, one cannot help but feel that it is another attempt to persuade Iran to be reasonable.

Even after these sanctions will become effective, Iran will probably still continue selling oil to countries that refuse to cooperate with the U.S policy aiming to prevent a nuclear Iran, like China, India and other Asian countries. Today, such sales make about a third of Iran's revenue from oil.

Iranian officials have expressed clearly in the past that if sanctions are set, Iran will block the strait of Hormuz. Communicating with this threat, a convoy made of U.S, British and French ships has "completed a regular and routine transit of the strait", shortly after the announcement of the sanctions.

Israel, another player in this intricate web, and a highly aspired target for that nuclear weapon, if developed, according to Iran's president various statements, has made it clear it has no intentions to attack Iran's nuclear facilities in the near future. Although considering past events, had I been Iranian, I wouldn't manage my affairs according to senior Israeli statesmen, One cannot feel that the declaration of the sanctions and the following discourse of actions and words, is but another step in a dialogue, which will probably continue to unfold in the coming months.

איפה הם ?

צעירה הותקפה אמש בבית-שמש על ידי כנופיית פורעים חרדית. אין דרך אחרת לתאר את זה. הצעירה תלתה מודעות פרסום והותקפה על ידי קבוצת גברים שיידו בה אבנים השליכו עליה בקבוקי אקונומיקה ופגעו ברכבה. מעריב מסכם:

"רכבה של משיח הותקף באבנים ונגרם לו נזק. החרדים ניקבו את צמיגי המכונית וגנבו ממנה את המפתחות. הצעירה עצמה נפצעה קל מפגיעת אבן בראשה. כוחות המשטרה שהועזקו למקום מצאו אותה כשהיא רועדת מפחד וממררת בבכי. "

אל תטעו. זה לא אירוע נקודתי.  מדי שבוע שומעים על אירוע שכזה (דוגמא אקראית, ועוד דוגמא, ועוד דוגמא, ועוד דוגמא אחת. באמת שלא חסר. למחפש בגוגל נדמה שהן רבות כחול אשר על שפת הים).

המשטרה כבר עצרה חשודים במעורבות באירוע האחרון. ראש העיר הורה לפקחיו להגביר הסיורים וקרא למשטרה ולרשויות להתערב. בראיון הבוקר עם רזי ברקאי שמעתיו מגנה את האירוע נחרצות, אך מצהיר שאין בידיו להושיע. הפתרון, לגרסתו, בידי המשטרה או בידי רשויות הבריאות שיאשפזו את חולי-הנפש.

בית שמש, עיר שמתחרדת, מקצינה את הלכות הצניעות באופן ששורשיו ראויים לדיון נפרד, אבל שמאפיין את הציבור החרדי ככללו. תופעת הדרת הנשים אולי איננה מאפיינת את כל הציבור החרדי, אבל הציבור הזה מקבל אותה בהסכמה שבשתיקה, ואף בתמיכה נחרצת ברגע שהדיון הופך לעימות בין חילונים לחרדים.

הדיון הזה קשור ישירות לדיונים אחרים - על לימודי הליבה ועל מעורבותם של חרדים במשק ובחברה הישראליים.

אבל אסור לטעות - זו איננה סוגיה של חילונים-חרדים. זהו חלק מהמאבק ההולך ומתפתח על אופיה של מדינת ישראל. האם היא תהיה דמוקרטיה שמושתתת על עקרונות הומניסטיים-ליברליים, או שמא היא תהיה מדינה מסוג אחר.

למאבק הזה יש מאבקים אחים שאף הם הולכים ומקצינים. דוגמא מצויינת לכך היא ההסלמה במאבקם של המתנחלים על עתיד ההתיישבות בחבלי יהודה ושומרון, המכונה בהקטנה תופעת תג המחיר.

התהליך הזה שבו הקבוצות המרכיבות את מדינת ישראל הולכות ומקצינות את עמדותיהן הוא תהליך מסוכן, וסכנתו רבה במיוחד בגלל חוסר ההבנה של הרוב החילוני עד כמה ויתורים בסוגיות הליבה משליכים על העתיד.

אי אפשר לקיים מדינה דמוקרטית-ליברלית לדורות, כשהילדים המהווים את הדורות הבאים אינם מקבלים חינוך דמוקרטי ליברלי.  לכן אי-אפשר לקבל מצב שבו ילדות אינן מקבלות חינוך אזרחי, מצב שבו ילדות וילדים אינם מחונכים לערכי הדמוקרטיה הליברלית, מצב שבו מחוץ לכתלי ביתו של אדם הוא משליט נורמות של אפליה והדרה, מצב שבו הולכות ומתפשטות נורמות שמשמעותן אחת: דיכוי זכויות אדם, שאחריו חדלה הדמוקרטיה להתקיים במהות וממשיכה להתקיים רק בשם, כמיטב הדמוקרטיות העממיות של המאה ה-20.

מנהיגי מדינת-ישראל הניצבים מנגד בשם שלמות הקואליציה, הבדלי השקפות במדיניות החוץ והבטחון, ואינטרסים אישיים אינם יכולים להמשיך ולעמוד מנגד. עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית-ליברלית מונח על הכף, וככל שהזמן עובר, כך הולכים וגוברים הסיכויים שבעוד 30 שנה, העתיד הזה יהיה עבר נשכח ומבוזה.

אבל לא רק מנהיגי מדינת-ישראל צריכים לקום ולקבל החלטות קשות. האנשים שהרשו לעצמם לתקוף אישה בשם הצניעות, זו שאיננה מעוגנת בשום ציווי הלכתי והיא מבוססת רק על מנהגים המשתנים מדור לדור, מחזיקים בתפישת-עולם שחוקי המדינה ונורמות החברה הכללית משניים בעיניהם לציווי ההלכתי. מבחינתם, יותר חשוב מה שאומרים מורי-ההלכה מאשר מה שאומרים שופטי המדינה.

זה הזמן שבו מורי-הדור של הציבור ההלכתי גם הם צריכים לקום ולקבל החלטות קשות:
דרכי תלמידיהם, גם אם הקיצוניים ביותר בלבד בשלב זה, אינן דרכי-נועם.
נתיבותיהם אינן נתיבות שלום.
במעשיהם הם כבר אינם יהודיים, גם אם במחשבתם הם מדמים לעצמם, כפי שדימה לו הנוצרי לפני כך וכך שנים, שהם מבקשים לקדם את היהדות.

כאשר מורי-הדור של החרדים ממלאים פיהם מיים, הם יוצרים מראית-עין של הסכמה.
הסכמה להתנהגות שההלכה היהודית לעולם לא תוכל להצדיק.
התנהגות שבמקרה הטוב ביותר תביא לכך שהמדינה החילונית תקום ותעשה את כל הנדרש כדי שהחרדים לא יוכלו להמשיך ולנהל את ענייניהם בעצמם, ותאפשר לחרדים להינצל מעצמם.
התנהגות שבמקרה הרע ביותר תביא להשתלטות של הנורמות החרדיות הקיצוניות על כל מרחב המדינה, השתלטות שאחריה במהותם, כל החרדים כבר לא יוכלו להמשיך ולהיות יהודים.