23.3.2015

אין סיבה לגאווה הגדולה

הרשימה המשותפת יצאה מהפגישה עם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, בלי להמליץ על אף מועמד. ביציאה מהפגישה אמר יו"ר הרשימה, איימן עודה כי "אנחנו הגענו לנשיא המדינה בתחושה של גאווה גדולה יחד. בפעם הראשונה אנחנו הסיעה השלישית בגודלה. הדפנו את הגזענות בגישה דמוקרטית למהדרין. הדפנו את הניתוק בתפיסה של חיבור. ראינו בבנימין נתניהו בן אדם מסוכן. הוא מסוכן לדמוקרטיה, הוא מוביל להסלמה אזורית ומקדם חוקים גזעניים. ביקשנו מהנשיא שיוקיע את האמירה שלו, והוא הוקיע אמירה של 'אחד בכיר'. רצינו שהוא ינקוב בו שמית. לא המלצנו על אף אחד". 

הכי רחוק  שיו"ר הרשימה עודה וח"כ זחאלקה ההינו ללכת הוא לומר שאם הנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על הרצוג הם ישקלו אם לתמוך בו. 

ככה לא מתנהגים נציגי הרשימה השלישית בגודלה בכנסת. ככה לא מתנהגים אנשים שמבקשים לנצל את הכוח הפוליטי שהופקד בידם כדי להיטיב ככל האפשר עם ציבור בוחריהם. זו התנהלות ילדותית של אנשים הממשיכים לשחק בנדמה לי. נדמה להם שאם הם ימשיכו לשבת בצד, יקרה משהו טוב. הם צריכים לקחת כמה שיעורים מיהדות התורה. לעקוב אחרי ההיסטוריה של המפלגה הזו ולראות כיצד לאט לאט למדה יהדות התורה כיצד הישיבה בקואליציה, קבלת תפקידי ועדות, וכניסה לממשלה, מאפשרת לרשימה לסייע לציבור בוחריה בדרך האפקטיבית ביותר. 

לא מגיעים למקום הזה ביום אחד או בשעה אחת. מגיעים אליו אחרי שלאט לאט מבהירים לכל המעורבים שלמפלגה יש שאיפות לקבל כוח פוליטי משמעותי - ולא רק לדבר. אבל כשבוחרים לשבת ולדבר, ונרתעים מעשייה שתבהיר את זכותם של ערביי ישראל, 20% מהאזרחים, להביע את דעתם בתהליך הרכבת הממשלה, רק מחזקים את מה שהיה קודם. אפילו עם 13 מנדטים, הערבים יושבים בצד ולא רוצים לשחק. ואם זה מה שהם אומרים, איך הם מצפים לשנות את התפישות של רבים (מדי) בחברה הישראלית שחושבים שאסור לשתף את הערבים בקואליציה? למי הם מחכים ? מי יציל אותם? 

להתנהלות הזו יש משמעויות מרחיקות-לכת מבחינת הרשימה. גם כך, מידת הלכידות שלה היא נמוכה. אם היא לא מסוגלת להתאחד אפילו לעשייה סימבולית שתכליתה הבהרה שערביי-ישראל רואים ברורות את זכותם להיות מעורבים בתהליך הפוליטי, אינם חוששים מדחיה ומגזענות, ונכונים להאבק על מידת מעורבותם, כיצד הם יתמודדו עם קרבות היומיום הקשים המחכים להם בכנסת, אל נוכח קואליציה וממשלה לעומתיות? הרי לא יחכו להם שם אנשים שמידת מחוייבותם לקידום שוויון-הזכויות של המגזר הערבי ידועה ומפורסמת. יחכו להם שם אנשים תחת ראש הממשלה שהיה מוטרד מכך שמצביעים רבים מדי ממוצא ערבי מצאו לנכון ללכת אל הקלפי. האם הם סבורים שעכשיו, אחרי שניצח, הוא יעמול כדי לקדם את ציבור בוחריהם ויאפשר להם לנוח על זרי הדפנה? עבור הרשימה הערבית כל יום במהלך הקדנציה הקרובה יהיה מאבק לא פשוט שבו יידרשו חברי הסיעות השונות להעדיף את המאחד על פני המפריד. אבל אם כבר בשלב הראשון הזה של אחרי הבחירות, הם לא מסוגלים ליצור ברית שרואה ברורות את האינטרס ארוך הטווח של ציבור בוחריהם, הרי שבעתיד זה רק יהיה יותר ויותר קשה... 

באיזו נקודה נראה את הרשימה המשותפת מתפרקת? קשה לדעת. אולי היא עוד תפתיע אותנו. אבל אני סבור שאת הקרע הראשון ראינו היום, בבחירתה של הרשימה לא לעשות אלא לשתוק. 

אין תגובות:

פרסום תגובה