מאז הודעתו של יאיר לפיד על כוונותיו הפוליטיות, נשמעת כלפיו ביקורת מכל עבר. דוגמא עדכנית היא הפוסט "מה יש לי נגד יאיר לפיד", שעוסק בחולשותיו של האדם ובדעותיו הכלכליות-פוליטיות.
אני דווקא חושב אחרת.
כל אדם שמצטרף לפוליטיקה הישראלית הוא מבורך.
לכל אחד יש חולשות וכל אחד עשה טעויות (וזה נכון גם לגבי מי שכתב את הפוסט ההוא, וגם לגבי מי שכותב את הפוסט הזה). אז ? האם חולשותיו גדולות מאלה של רוב הפוליטיקאים המכהנים ?
הרעה החולה של הפוליטיקה המודרנית, ובמיוחד של השמאל החברתי בכל רחבי העולם, ובמיוחד בישראל, היתה ונשארה שכאשר מישהו שיש לו קירבה רעיונית מסויימת כלפיו נראה כאילו הוא הולך להצליח בגדול, הוא עושה כל שביכולתו להפילו, במקום לנצל את ההזדמנות כדי לבנות גשרים ושיתופי-פעולה שיאפשרו קידומם של רעיונות ואידיאלים משותפים.
הצלחה של מפלגה אזרחית בהובלת לפיד מהווה הזדמנות ממשית לחיזוק הלגיטימציה של סדר יום אזרחי בפוליטיקה הישראלית. סדר יום אזרחי משמעו, למשל, תובנת חשיבותה של מדינת רווחה לחיי כלל-אזרחיה; הקצאה מחדש של משאבים בהתאם לסדרי-עדיפויות אזרחיים; ואולי אף אפשרות ליצירה של קונצנזוס ישראלי בדבר חיוניותם של חיים אזרחיים נורמליים ללא-יהודיים שגרים בין הנהר לים.
לא חייבים להסכים איתו.
בוודאי שלא חייבים להצביע לו.
אבל להתלונן על זה שעוד אדם שהצליח בגדול בקריירה לא-פוליטית מוכן להיכנס לביצה הפוליטית הישראלית ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה