20.7.2014

אחרי שלושה ימים בעזה

כוחות צה"ל עוסקים בלוחמה קרקעית בעזה זה היום השלישי, ההולך ומתגלה כיום הקשה ביותר עד כה עם פרסום הידיעות על 13 לוחמי גולני אשר נהרגו הלילה והבוקר בקרבות בעזה (הודעת דובר צה"ל). 

מעט קשה לזכור בקצב האירועים, אבל לפני שלושה ימים עדיין פעל צה"ל באופן התקפי רק במישור האווירי. במישור הקרקע הפעילות היתה הגנתית בלבד. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-17/7 סיכל צה"ל נסיון חדירה ממנהרת-טרור לאיזור קיבוץ סופה. אז עדיין דובר על האפשרות של הפסקת-אש. ב- 22:00 בליל אותו יום, יומו העשירי של מבצע צוק איתן התחילה כניסה של כוחות חיל ההנדסה הקרבית, חיל השריון וחיל הרגלים אל תוך רצועת עזה

כעת, 3 ימים אחר-כך, עדיין לא ברור כמה זמן יימשך המבצע הזה. אין מספיק נתונים כדי לשער האם בהשוואה ההיסטורית הוא ייזכר בדומה למבצע ליטני, כמו מבצע עופרת יצוקה, או שיהיה עוד מבצע שהופך למלחמה, כפי שקרה במלחמת לבנון הראשונה (שהחלה כמבצע שלום הגליל).  עוד קשה להעריך, כרגע, את מידת הצלחתו העתידית. האם ייזכר בתודעה הציבורית כמלחמת לבנון השניה (מלחמה שזכורה בתודעת רוב הציבור הישראלי ככשלון, אבל שהביאה בעקבותיה לשמונה שנים שקטות בגבול ישראל לבנון) או שיזכה לגורל טוב יותר. 

המעיין בתקשורת הישראלית, מקבל רושם של תמיכה רחבה במבצע, ושל ציבור מלוכד ברובו. המעיין בתקשורת הזרה מקבל רושם אחר. חלק גדול מהתקשורת הזרה עדיין ממוקד בטיסת MH17 באוקראינה על 200 קורבנותיה. אבל חלק אחר מתחיל להקדיש יותר תשומת-לב למה שקורה כאן. האירועים סביב שכונת סג'עייה והאוכלוסיה האזרחית בתוכה. והפסקות-האש ההומניטריות המתהוות ונשברות במהלך היום הזה מושכים את תשומת-הלב אל שאלת הנפגעים האזרחיים במבצע בעזה. ככל שיזרמו בתקשורת התמונות והמראות של אזרחים שנפגעו בשכונה הלחץ הבינלאומי להפסקת-אש ילך ויגדל.  

העובדה שלפני כמה ימים הודתה אונר"א בכך שנמצאו טילים בתוך אחד מבתי-הספר שלה וגינתה בחריפות את אלה שבחרו לאחסן את כלי-הנשק במתקן שלה (הודעת אונר"א באנגלית) לא תשנה. גם לא הידיעה שחלק ניכר מהדיווחים על פגיעה בחפים מפשע הם מגמתיים ומוטים. כי אנחנו יודעים שחלק מהדיווחים הם נכונים. חלק מהנפגעים החפים מפשע נופלים מירי כוחותינו. לא במכוון, אחרי מאמץ רציני, ניכר ומופגן שלא לפגוע. אבל ישראל אחראית לפגיעה בחלק מהם, ועל כך, לכל הפחות כולנו צריכים להצטער. 

אבל יש פער בין הפגנת צער לבין לקיחת אחריות מלאה. ובפער הזה נופלים רבים מדי מהשמאל הישראלי, אשר מבלבלים בין החובה המוסרית להצטער, לבין השגיאה המוסרית של קריאה לחוסר-פעולה.

יתרה מכך, נוכח הביקורת הבינלאומית זו שהינה וזו שעתידה לבוא, חשוב לזכור ולהזכיר שבמציאות שנוצרה אחרי ההסלמה ההדדית, במצב הנוכחי, על השלכות הרוחב שלו, אין מנוס מהמשך הפעולה עד השלמת מטרותיה. 

אבל מהן מטרות המבצע? כבר אתמול הודיע דובר צה"ל כי בידי חמאס נותרה רק מחצית מהיקף הרקטות שעמדו לרשותו בתחילת המבצע. אי אפשר היה שלא לשים לב לכך שחלק לא מבוטל מההישג הזה נובע מכך שחמאס שיגר כ-1705 רקטות אל תוך שטחי ישראל, ושמבחינת חמאס עצם העובדה שהרקטה מצליחה להגיע אל השטח הישראלי היא הצלחה מלאה (שהרי אם הרקטה התפוצצה, זה פיגוע מוצלח גם אם אין נפגעים, ואם הרקטה הושמדה על ידי כיפת ברזל, יש כאן גם עוד לחץ כלכלי על ישראל). האם המטרה היא השמדת כל התחמושת שבידי חמאס? כנראה שלא. אבל גם אם זו היתה המטרה, האם היה בכך כדי למנוע את הבניה מחדש של מאגר התחמושת הזה בתוך פחות שנה?

האם המטרה היא איתור והשמדת כל מנהרות הטרור שבין עזה לישראל? האם נזכור אותו בתור מבצע המנהרות? הפרסומים בתקשורת הישראלית על עיר המנהרות שמתחת לעזה  בהחלט מחזקים רושם שזה מה שהיו רוצים שנחשוב עליו. אבל כמובן שגם מנהרות, בסופו של דבר, אפשר לשוב ולחפור. 

דברים שאמר הרמטכ"ל בני גנץ אתמול מסמנים את המטרה האמיתית: "עוד יהיה חיכוך ויהיו רגעים קשים. מאמצים של שנים שהם עשו,בבניין הכוח ובבניין הרקטות, טילים, פיגועים, מנהרות - כולם עד עכשיו התנפצו על גלי היכולת של מדינת ישראל וצה"ל. נדרש פה הלך רוח אסטרטגי למדינה. שגרת החיים הזו תימשך עוד כמה ימים, אבל בזמן הזה, כשהעורף מתנהל נכון, הצבא נכנס, מרחיב, מעמיק ועושה את מה שהוא צריך".
מסמנים, אבל לא לגמרי מגלים. המבצע הזה, כמו קודמיו, הוא מבצע של הכלה. עוד מהלך של התשה וחיכוך הדדי, מתוך הנחה שכושר העמידה הישראלי הוא רב בהרבה מזה של הצד השני, מתוך שאיפה לקנות ימים ושבועות וחודשים של שקט, עד שהמציאות תשתנה לה, או עד לסיבוב הבא. 

ואני שב ותמה ביני לבין עצמי, נוכח התמונה ההזויה של ארגון טרור שהשתלט על שטח ופועל ממנו כאילו הוא מדינה עצמאית, תמיהה גדולה ועצובה: כיצד בדיוק תשתנה לה המציאות?
האומנם זה יקרה כפי שחולמים ישראלים מהשמאל דרך תהליך מדיני והסכם וחיים שעושים את שלהם?
או שמא דרך תהליך של עימותים נמשכים עד שיקומו דורות אחרים כאן, כפי שחולמים ישראלים מהימין? 
ואולי יש דרך אחרת ? 

לקריאה נוספת 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה