בשוליה של הפסקת אש מזדחלת - הקדמה

הפסקת האש הממשמשת ובאה (או שלא), היא מאפיין טיפוסי ליחסי ישראל-חמאס וליחסי ישראל וקבוצות טרור בכלל. הקונפליקט ידוע וישן, אבל הסלמה מתגלגלת ביוזמת אחד הצדדים (או שניהם) מגיעה לנקודת-רתיחה, ואז כשצריך לחזור לשגרה, מאחר והאינטרס הישראלי גדול מזה של הצד השני - בעיקר בגלל המשוואה הבינלאומית, אבל לא במעט גם בגלל שבכל זאת, בישראל מנהלים מדינה ויש גם שיקולים כלכליים, שלא לומר פוליטיים ולא נזכיר במילה את האפשרות של סיבוך לא מתוכנן - אז בגלל שהאינטרס הישראלי גדול מזה של הצד השני, ישראל מתנהלת במדיניות המוזרה מעט שאני אוהב לכנות לכבודו של ראש-ממשלתנו, מדיניות "יתנו-יקבלו", ושמשמעותה בהקשר הזה הוא הפוך בצורה שיהיו שיאמרו משעשעת. ישראל נותנת שקט, ואז היא מצפה לקבל שקט. לצד השני בדרך כלל לוקח עוד קצת זמן להוציא קיטור, אז עד הלום, אם נביט על העבר של התנהלות ישראל וארגוני הטרור, מגיע השקט. 

כלומר, עד הסיבוב הבא. 

אבל לפני שהתחיל הבלאגן היה שקט, לא ? זה הרושם שאפשר להבין מהדיון הציבורי שמובילים כל העיתונים. היה שקט ואז חטפו ורצחו את השלושה ואז ההם עשו ככה וככה ואז חטפו ורצחו את האחד ואז ההם עשו עוד ככה וככה וכבר לא היתה ברירה והיה צריך לצאת למבצע. ככה בערך נראה הנרטיב הישראלי. 

כמו שכתבתי לא אחת כאן, אני לא אוהב לכתוב על דברים לפני שהם מתבהרים. יש בכך כמובן חסרון גדול - הדיון הפוליטי הישראלי הוא דיון שטחי שמתאפיין, קודם כל, בהיותו דיון של "מה קורה עכשיו". אם אתה לא מגיב בזמן אמת בנושאים שעל סדר היום, כשאתה כבר מבטא את ההתייחסות שלך היא מעניינת את ציבור הקוראים בדיוק כמו אותם עיתונים מאתמול שעוטפים את הדגים שנמכרים היום. אבל יש בכך גם יתרון גדול - כי הדיון על מה שקורה עכשיו הוא דיון עם מינימום אינפורמציה ומקסימום השערה. והשערות, פעמים רבות, אינן מבוססות והינן מוטעות. גרוע מזה, לדיון של העכשיו, בעידן השידור החי והישיר, יש מאפיין נוראי נוסף - אותן ידיעות נאמרות ונדונות שוב ושוב ושוב, ובתהליך איטי של מסמור נוצרות מחשבות, תודעות ותפישות, שכל קשר בינן לבין המציאות להווייתה הוא מקרי בהחלט. ועכשיו לך תתמודד עם הפוסט-טראומה הלאומית שנוצקה שוב. 

אז עכשיו, כשהסיבוב הזה הגיע לשלב השקט שמישהו יתן ומישהו אחר יקבל, או להיפך, אני מרגיש שאפשר להתחיל להתייחס למה שקרה כאן. זה כמובן לא מושלם, כי יש הרבה מידע שנדע רק בעוד 50 או 100 שנה. יש גם כנראה הרבה מידע שאולי לא נדע אף פעם. וכולנו יודעים שעדיין מוקדם לשפוט את תוצאות והשלכות המהפכה הצרפתית. ובכל זאת, באיזון בין האמירה עם הפרספקטיבה הנכונה לבין האיזון עם אמירה שאולי עוד יש לה משמעות, אני בוחר לכתוב עכשיו.